ראשי » יהדות » מגזין

ללדת בשביל אשה אחרת: "לא מתחרטת לרגע"

נעמה קניג, אם לארבעה, החליטה לפני שלוש שנים לתרום את רחמה כפונדקאית לאישה אותה לא הכירה. "זה מדהים. אין נתינה גדולה יותר מזה. אם הייתי יכולה הייתי שוקלת לעשות את זה שוב", היא מספרת

הכל התחיל במייל היישובי של רבבה. בערב אחד קרא יעקב לנעמה, אשתו, והראה לה הודעה בה הודיע מישהו כי הוא מחפש אם פונדקאית. אז, הרעיון היה נראה לה מוזר, אך היום, ארבע שנים מאוחר יותר , ושנתיים אחרי הלידה של יסמין, בתה של מיכל ומוטי ביטון, הכל נראה הגיוני לחלוטין.

"מישהו פרסם במייל שהתבקש להעביר על זוג שמחפשת פונדקאית  והתעלמתי לחלוטין, אמרתי לבעלי שהוא השתגע", מספרת נעמה, אם לארבעה מהיישוב רבבה שבשומרון, אשר שימשה כאם פונדקאית. "אחרי שנה ראיתי את ההודעה שוב, וכנראה שעברתי תהליך פנימי כי החלטתי שזה דווקא מעניין, ושלא אכפת לנו מה יאמרו אנשים אחרים".

עוד כותרות ב-nrg:
• צפו: השליחה הצעירה במדינה המוסלמית
• זמר חובש כיפה נשפט על מוזיקה, לא על אדיקות
• כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

התהליך, מספרת נעמה, התחיל באופן כמעט אקראי, ללא שום קריטריונים מגבילים, אך לאחר התנגשות הלכתית החליטה להדגיש כי את הפונדקאות היא רוצה לעבור עם זוג דתי. "היינו בתהליך עם זוג, ואז התעוררה שאלה בקשר להפלה אם תהיה בעיה בעובר. אמרתי שאני רוצה לערב אדם שלישי, רב, והזוג התנגד ולכן לא המשכנו בתהליך. נפרדנו כידידים".

בעקבות אותו אירוע, החליטה נעמה לפנות ולהציע את עצמה כאם פונדקאית בפורום פונדקאות בתפוז. התשובה, לא איחרה לבוא. "פנו אלינו מוטי ומיכל ביטון, זוג תל אביבי שומר מסורת, שרוצים להיפגש. הם אמרו שזה לא מרתיע אותם שאני מחפשת זוג דתי, וכשנפגשנו איתם את נושא ההפלה והם זרמו לגמרי. ברוך השם בדיעבד לא נאלצנו להגיע למצב של התערבות של רב והפלה לא עמדה על הפרק".

את התהליך לקראת הכניסה להיריון, מספרת נעמה, היא לא זוכרת לפרטי פרטים, למעט הפגישה עם רופא הנשים שלה, שהפתיע אותה ויצא בכל כוחו נגד החלטתה להפוך לאם פונדקאית. "מיכל אמרה לנו מה לעשות ועשינו את זה כמו ילדים טובים. הלכנו לפסיכולוג, לרופא, החתמנו טפסים. יש שלבים שאני לא זוכרת. מעין מנגנון הכחשה שכזה. הייתי צריכה להחתים את הרופא הנשים על טופס בו הוא כותב שסיפר לי את הסיכונים. ישבתי מולו, רופא שעברתי אתו לידה של שני ילדים, והוא אמר שהוא לא מבין למה אני רוצה שיחתום, שהוא חושב שפונדקאות זה סחר באברים, שאני יכולה למות. הייתי בשוק. אני ראיתי את זה כדבר דגול והוא ראה את זה כסחר באברים. פשוט קמתי והלכתי".
  
נושא אחר אשר היה על סדר היום היה הנושא הכספי, אשר בו, מספרת נעמה, הייתה בהחלט אי נעימות. "לא היה לנו נוח לדבר על זה. גם בעלי וגם אני גדלנו במשפחות דתיות, בהם לא מדברים על הכסף כי זה מעין דבר נלווה, שלא צריך לשאוף אליו. כשהגענו לפסיכולוג הוא שאל אותנו האם הכסף היה חלק מהתהליך, וכשהשבנו באי נוחות בחיוב הוא אמר שאם הייתי אומרת שהכסף לא היה מעניין הוא היה אומר שאני משוגעת ולא מאשר את הבקשה". נעמה מוסיפה ומסביר כי הפסיכולוג אמר "לא כל התהליכים מסתיימים טוב מבחינת היחסים בין הזוג ובין הפונדקאית ולפחות נשאר לפונדקאית הכסף. ברור שזה לא כל הסיפור זה הכסף, אבל זה הבונוס הנלווה".
  
כשנעמה הייתה בשבוע ה-16 להריונה, התרחש טוויסט מפתיע בעלילה. מיכל, שעד אז לא הצליחה להיכנס להיריון, גילתה כי היא בהיריון טבעי עם שלישייה. רק שבועות ספורים לאחר שנעמה ילדה את יסמין, הפכה מיכל מחשוכת ילדים לאם לארבעה תינוקות קטנים. "זה היה מדהים לעבור את ההיריון יחד איתה".

כשהגיעה לשבוע ה-30 להריונה, ירדו לה המים במפתיע, ואת השבועיים לאחר מכן בילתה בבית החולים. את יסמין, ילדה נעמה בשבוע ה-32, כשמיד לאחר הלידה הובלה יסמין לפגייה. נעמה מספרת כי בניגוד לסיפורים על כך שאימהות פונדקאיות מתקשות להיפרד מהתינוק, שהיה חלק מהם, היא לא הרגישה כך. "בגלל שהלידה התרחשה שבועיים וחצי אחרי שהתאשפזתי הפרידה נעשתה בצורה עדינה במשך זמן. כשהרופאים שאלו אם אני רוצה ללדת אמרתי בוודאי, שתצא כבר כדי שאוכל לחזור למשפחתי. לא הייתה לי תחושה של עצב, אלא שמחתי שהמשימה הסתיימה, שיסמין נולדה במצב טוב, ושבלי עין הרע לא היו בעיות משמעותיות. זו השגחה עליונה בפני עצמה, ואני, את המשימה ביצעתי על הצד הטוב ביותר".

"לא הייתה לי שום מחשבה לשמור את יסמין, זה אף פעם לא עבר לי בראש", אומרת נעמה. "רצינו להביא ילד רביעי לעולם, אבל לעשות אתנחתא לפונדקאות", היא אומרת. בפועל, כך היה הדבר, ולפני חודשיים ילדה נעמה תינוקת, הילדה הרביעית במשפחה. "בניגוד להריונות האחרים, כשהייתי בהיריון עם יסמין הרגשתי כמובן את התנועות וידעתי שהיא בתוכי, אך לא התרפקתי על זה, לא חיברתי את הילדים האחרים לזה. הייתי תנור. עשיתי כל מה שהייתי צריכה כדי לשמור עליה, אבל זהו, שום דבר מעבר. לכן לא נפרדתי ממשהו שלי. אין לי שום חרטות לגבי הפונדקאות".
 

"היא לא הייתה הילדה שלי", מוסיפה נעמה ואומרת. "לקחו אותה ולא הרגשתי חסך, חור שנפער בי. שמרתי עליה בתנור שלי, היא נולדה וההורים שלה קיבלו אותה. הלכתי לראות אותה בפגייה וכשהשתחררתי מבית החולים ראיתי אותה שוב. נפגשנו כמה פעמים מאז, ואני תמיד אומרת שהיא חמודה כמו אחיינית או בת של חברים. לא חסר לי משהו ואין לי שום ייסורי מצפון".

"לא הייתה לי שום מחשבה לשמור את יסמין, זה אף פעם לא עבר לי בראש", אומרת נעמה. "רצינו להביא ילד רביעי לעולם, אבל לעשות אתנחתא לפונדקאות", היא אומרת. בפועל, כך היה הדבר, ולפני חודשיים ילדה נעמה תינוקת, הילדה הרביעית במשפחה. "בניגוד להריונות האחרים, כשהייתי בהיריון עם יסמין הרגשתי כמובן את התנועות וידעתי שהיא בתוכי, אך לא התרפקתי על זה, לא חיברתי את הילדים האחרים לזה. הייתי תנור. עשיתי כל מה שהייתי צריכה כדי לשמור עליה, אבל זהו, שום דבר מעבר. לכן לא נפרדתי ממשהו שלי. אין לי שום חרטות לגבי הפונדקאות".

בשבוע הבא, ב-10-11 במרץ, יתקיים במלון דן פנורמה בתל אביב הכנס הבינלאומי לפונדקאות ופריון, במטרה לספק מידע בנושא, ולהציג את האופציות השונות הפתוחות כיום בפני ישראלים. הורים מיועדים יקבלו הנחיה כיצד לעבור את התהליך באופן בטוח תוך הצגת האתגרים הצפויים בתהליך והדרכים להתגבר עליהם בדרך להצלחה. אחד המשתתפים המרכזיים בכנס הוא ארגון הנשים ויצו, במסגרת פרויקט "פונדק" – החממה ליזמות חברתית של ויצו במסגרתו תפותח רשת תמיכה וסיוע להורים מיועדים, פונדקאיות ומשפחותיהן.

רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה, בארגון ויצו מספרת כי "מדינת ישראל הייתה הראשונה אמנם להסדיר את הפונדקאות, אך מאז זנחה את ציבור ההורים והותירה ואקום גדול באופן יישום התהליך ובנגישותו לאוכלוסיות שונות. במלאות 20 שנה לחוק, הגיעה העת להתאימו למציאות המשתנה ולמסד מנגנונים שיאפשרו לנשים וגברים כאחד, זוגות או יחידניים לקיים את התהליך בארץ באופן מסודר ובמחיר סביר. החקיקה כיום היא חקיקה מפלה ומיועדת אך ורק לזוגות הטרוסקסואלים ממעמד סוציו אקונומי בינוני- גבוה. המדינה, הלכה למעשה, מתנערת מהפונדקאות בכך שיצרה תהליך מורכב ומוגבל בהיקפו. כפועל יוצא מכך - ההורים מחד והפונדקאיות מאידך נכנסים לתהליך בירוקרטי, נפיץ מבחינה רגשית, כשאין אף גורם שיכול לסייע להם מנקודת מוצא חברתית, הומנית ובלתי תלויה.

"אנו מתכוונות להוביל תהליך שבמסגרתו מדינת ישראל לוקחת אחריות על התהליך בשלמותו ולא רק עד לכניסתה של הפונדקאית להריון, וזאת באמצעות יצירת מנגנוני ליווי ופיקוח. בימים אלו ויצו פותחת קבוצות תמיכה להורים מיועדים ולפונדקאיות. המטרה היא לתת בכנס תמונת מצב עכשווית הכוללת היבטים רגשיים, חוקתיים, אתיים וחברתיים ולבחון את הצרכים השונים שיעלו מהורים", אומרת נוימן.

נעמה מצידה, ממליצה להורים נוספים לקחת חלק בתהליך הפונדקאות, ומספרת כי קיבלה יותר משנתנה מבחינתה. "זה הרגיש לנו נכון", היא אומרת. "ברור שהתהליך היה מפחיד והיו המון חששות, אבל היה לי די ברור שיהיה בסדר. כל היריון הוא נס, וידענו שגם צריך להשאיר משהו לקב"ה. ידענו שהגוף שלי בסדר ויצאנו לדרך, בוטחים בקב"ה שיעשה את כל היתר".

"אני מאוד ממליצה את הפונדקאות לנשים שיודעות שהן מסוגלות לעשות את זה מבחינה פיזית, נשים שמסוגלות לעשות את ההפרדה האמוציונליות. יכול מאוד להיות שנשים שרגישות בחיי היום יתקשו בתהליך, אבל זה מאוד יכול להתאים לנשים שהרעיון לא נשמע להם תלוש מהמציאות. כשאנחנו עברנו את התהליך זה לא היה אקט של משוגעים, עשינו מהלך רציונלי לחלוטין".

נעמה מספרת כי היא הרוויחה מבחינתה לא פחות מאשר שנתנה. "הקשר ביני לבין יעקב התחזק מאוד בתהליך, והצלחתי גם להעביר באופן חד משמעי לילדים שלי מסר על נתינה. מבחינתם אמא שלהם לא עשתה דבר משוגע אלא דבר טוב. זה לא תלוש להם מהמציאות וזה דבר מדהים. הרווחנו את זה".

היית עושה את זה שוב?

"אני לא בטוחה אם הייתי עושה את זה שוב, אבל אני גם כך לא יכולה כי המקסימום הוא שלוש לידות ואז פונדקאות. אם יסמין הייתה הלידה השלישית הייתי שוקלת ברצינות לעשות את זה שוב. זה משהו שאי אפשר להסביר אותו, מעשה מדהים, ואין נתינה גדולה יותר מזה. קהילת הפונדקאיות מעניקה חיים לאנשים שלא יכולים בעצמם, אין דבר יותר נעלה מזה".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg