ראשי » יהדות » מגזין

אם המתנחלת מ"האח הגדול": "תכנית אידיוטית"

שבוע לאחר שבתה תמר ייסדה נקודת התיישבות חדשה בבית "האח הגדול", אמא שוש, פעילת ימין ותיקה, משתדלת מאוד לקחת את העניין בפרופורציות ולא להיבהל מהתגובות

צוות ההפקה של "האח הגדול" לא ממש ציפה למנת הציונות המרוכזת שהוגשה לו כשהגיע לצלם בביתה של המשתתפת תמר שילה (נכון לכתיבת שורות אלו היא עדיין נמצאת בבית האח). "הם נכנסו הביתה, ואמרתי להם − תצאו החוצה, ועכשיו תיכנסו יחד איתי ושימו לב".


עוד כותרות ב-nrg:
- למה חסיד חב"ד הניח תפילין לסנטה קלאוס?
- בדידות מתסכלת: המחיר שמשלמת אמנית דתייה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הראיתי את הסרט הכתום שנמצא על המזוזה, את פסוקי הבטחת הארץ שתלויים כאן, תמונת בית המקדש. הרבנים שלנו. הנכדים שלי מהבית שהיה שלהם בחומש. גוש קטיף. תמונת ההורים שלי, מייסדי טירת צבי, וההורים של מאיר, ששנתיים אחרי השואה כבר היו חלוצים. שילמדו", מתארת שוש שילה, אמה של תמר, בנחישות אופיינית. באופן די צפוי, התגובה מצד ההפקה הייתה הזמנה נלהבת שדווקא היא תיכנס לבית האח. "אמרתי להם שיקפצו לי ויעזבו אותי מהגועל הנפש הזה".

שילה, 64, עוזרת ראש המועצה המקומית בקדומים וממייסדות היישוב, היא פעילת ימין ותיקה ומוכרת היטב בהתיישבות, עוד מימי התנועה לעצירת הנסיגה בסיני. אצולת מתנחלים, אם תרצו. "תגידי, איך נדבר עכשיו על האח הגדול, עם כל הסיפורים הנוראיים האלה השבוע על החקירות בשב"כ. זה כבד לי על הלב", היא משנה את הטון המחויך.

מתי תמר סיפרה לכם שהיא צפויה להשתתף בתוכנית?
"נודע לנו בערך שבוע וחצי לפני שהיא נכנסה. היא לא באה לספר, רק הרימה טלפון ואמרה: 'אמא תקשיבי, החלטתי ללכת לבית האח הגדול'. אנחנו לא רואים את התוכנית הזאת, רק יודעים שזה חארטה. הבנתי שזה רדוד ברמות. אפילו לא משימות כמו בהישרדות, לא אתגר אינטלקטואלי, כלום. התחלתי לצעוק. אמרתי לה: את לא נורמלית. את מבינה שזה ביוב? בשביל מה זה טוב? בשביל תהילה של רגע? היא בכתה ואני בכיתי. הייתה שיחה לא קלה".

היא לא ציפתה שתגיבי כך?
"ציפתה, ובכל זאת זה היה קשה. שאלתי אותה אם דיברה עם האחים שלה, והיא אמרה שכן ושיעלי מפרגנת. הייתי בשוק". ארבעה ילדים יש למאיר ושוש שילה. ניתאי הבכור, גורש עם משפחתו מחומש, עבר לירושלים והתקרב לברסלב. מתגורר היום עם רעייתו וילדיו ביישוב מגדלים. יעל, שגם היא ובעלה נהיו חסידי ברסלב, תמר השלישית, ועודד הצעיר שחובש "כיפה שקופה" כהגדרת אמו.

"אנחנו עם הילדים שלנו מתמודדים כל אחד בכיוון שלו. יעל עובדת בערוץ 20, תמר גם היא עבדה שם קצת, ומישהו משם הציע לה להיכנס לתוכנית. היא בדיוק חזרה מחו"ל, התאים לה. נדהמתי שדווקא יעל החרדית שלי לא התנגדה, אבל היא אמרה לי: 'אמא, תמר היא שחקנית. הייתה כזו מגיל אפס. היא אוהבת את ההצגות, את החשיפה, זה העולם שלה'. הופתעתי ושמחתי בשביל תמר על איכות הקשר ביניהן. על הפתיחות שיש להן. זה מאוד ריגש אותי. בכלל, כשהם כולם ביחד יש כאן ויכוחים עם צרחות עד השמיים, אבל הם מאוד אוהבים אחד את השני. הם אחים טובים זה לזה".

מלבד ההורים והאחים, איש לא ידע על הצפוי. לא המשפחה המורחבת. לא השכנים בקדומים. בערב המיועד, הבית נכנס לכוננות ספיגה. "בשמונה בערב כבר ננעלנו בבית. אמרתי למאיר שהיא נכנסה לאח הגדול ואנחנו לחדר הקטן. כיבינו אורות, הגפנו את התריסים, שלא יראו שאנחנו בכלל נמצאים. לא ענינו לטלפונים. נכנסנו עם הקפה לחדר כמו זוג קשישים כדי לצפות בה. ואז היא יצאה שם מהאוטו, נראתה מדהים, והתחיל הטירוף. מבול של ווטסאפים וטלפונים".

ממה חששתם?
"ההרגשה בהתחלה היא מה יאמרו, איך זה יתקבל, איך נתמודד מול ההערות, מין בושה כזו. אבל דיברתי עם אחותי ואמרנו שבלי חוש הומור אנחנו במשפחה נמות. למה? הנה", היא מביאה אל השולחן שלוש תמונות ממוסגרות. "אלו שלוש אחיותיי. אני הקטנה. הבכורה נפטרה בגיל 10 מלוקמיה, עוד לפני שנולדתי. השלישית נפטרה בגיל 21 ממחלה ניוונית, והשנייה נפטרה בת 34 כשניתאי שלי היה בן שלושה חודשים. נותרנו שתי אחיות, אני ושרה, שהתאלמנה מבעלה שנפל במלחמת יום כיפור ושכלה את בנה משה שנפל בלבנון. אז אני אומרת לך ולכולם − אני לא הולכת לוותר על אף אחד. נפרדתי כבר מספיק בחיים שלי, והפרידות הן קשות. אני לא מוותרת על מי מילדיי בשום פנים ואופן".

ההתמודדות, היא אומרת, לא התחילה השבוע. ניתאי גידל לילדיו פאות ארוכות והתחיל לנסוע לאומן לפני לא מעט שנים, "כשזה עוד היה ממש לא מקובל. והבעל של יעל היה בחור חתיך, קצין בשריון, ופתאום מופיע פה עם השטריימל, והילדים שלהם התחילו ללכת עם בגדים שחורים. היה לא פשוט, ספגנו קיתונות של בוז מחלק מהסביבה שלנו, אבל אני התחזקתי מאז. לא אכפת לי יותר מה אומרים. לצערי יותר קל לחברה שלנו לקבל את אלו שהולכים בלי כיפה מאשר את אלו שעברו לשטריימל. החלטתי להיות גאה בכולם ולאהוב מאוד גם את זה וגם את זה".

"תראי", היא מוסיפה, "אנחנו גדלנו בדור מאוד מקוטלג: יש חרדי, חילוני, דתי. היום יש את כל הווריאציות. גם תמר הולכת בדרכה. בהדלקת הנרות בחנוכה היא פתאום אמרה ששאלה את הרב צבי פרבשטיין, הרב של קדומים על ההשתתפות בתוכנית. התברר לי בדיעבד שהיו כמה וכמה שעות שיחה בינה ובין הרב. הוא אמר לה שהעניין הקטן שיהיה בעייתי שם הוא ענייני שבת וכשרות. הוא חשב שתהיה יותר בעיה לנשמה. ניסה להניא אותה, אבל בלי הצלחה".

ואיך באמת היו התגובות כשזה שודר?
"זה מעניין. יש חברים וחברות − דווקא לא הכי קרובים − שהתקשרו ופרגנו. הם אמרו שלא נדאג ושאפשר לסמוך עליה כי היא מדהימה. החברות הצעירות בעבודה גם כן מאוד פרגנו. אני חושבת שלצעירים באמת יותר קל עם זה. למבוגרים קשה. אני מבינה את הגישה: זה תת רמה. פאסט נישט. לא מתאים לנו, לא מכובד. אנחנו לא בקטע הנמוך הזה. אומרת לי שכנה: 'מה, זאת היא שרצית שאני אכיר לאחיין שלי?' אז חשבתי בליבי שבאמת האחיין שלה לא מתאים לתמר.

"הורים בגילנו מתנסים בדברים לא פשוטים. אחרי הכול, זה באמת תת רמה, אבל היא מתפללת שם, ביקשה להכניס איתה חפץ חיים שהיא לומדת ממנו. תמר היא מיוחדת, מוסיפה אור לכל מקום שבו היא נמצאת".

תבואו לאירועי ההדחה?
"ברגע שהבנו שהיא מאוד נחושה ללכת על זה, זרמנו איתה וחיזקנו אותה. נסעתי איתה לקנות בגדים (ואז בסוף השאירו את המזוודה שלה בחוץ! ראית מה זה?) ישבנו במסעדה, והתלוצצנו יחד איך יהיו התגובות. היא אמרה לי: 'אמא, את לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד'. אמרתי לה שהכי חשוב לי שהיא לא תתבייש בעצמה. שלא תרגיש שהיא מתבזה עם החשיפה הזו מול כל העולם. רק הודענו לה שאנחנו, בלי נדר, לא מתכוונים להגיע לשום אירוע שם. אשת הקשר היא יעלי. היא שהודיעה לנו שתמר קיבלה יין, מיחם ופלטה לשבת, ושהיא ביקשה נפה".

ועם זאת, מסתבר שיש גם יתרונות בכל הסיפור. "אחיינית שלי הורידה לי אפליקציה, ואני יכולה עכשיו לראות אותה בטלפון. זו חוויה. מאז שהיא הייתה בת שלוש והלכה לגן לא הייתה לי אפשרות כזו לראות מה היא עושה במשך 24 שעות ביממה. זה קטע מרתק להתבונן מהצד בילד שלך מתנהל כאדם מבוגר. זה מדהים בעיניי. אם אנחנו כבר בעניין הדבילי הזה, לפחות שיהיה שם משהו מדהים. איך היא מדברת, מתנסחת, מכבדת. אני במקומה כבר מזמן הייתי משתוללת שם ואומרת להם לסתום את הפה. היא מתווכחת עם הערבי באופן מכובד ויפה, ואני אומרת וואלה, זו הבת שלי? את הנימוסים אני לא יודעת מאיפה היא קיבלה, לא ממני. ועם זאת היא גם יודעת להתווכח, ולעמוד על שלה".

תמר למדה משחק במכללת אמונה, ואחרי שנה עברה ללמוד באספקלריה. "כיום היא לומדת ב'מנשר', הכי תל אביב שיש. לומדת תסריטאות, ומאוד רוצה להמשיך בתחום הבימוי והכתיבה. היא טובה בזה. היא פרסמה בקובץ שירה שיר מאוד עמוק על אמא שלי. קראו לה פרומה ולשיר קוראים לפרום. הוא נוגע בכל התלאות שחוותה בחיים שלה, שנפרמו בכל פעם מחדש. כמה שהיא מצחיקה ואוהבת להשתטות, כך היא גם בחורה רצינית. היא כתבה את התסריט לסרטון הנעליים של בנט. ילדה מאוד מוכשרת, חושבת מחוץ לקופסה".

מה יהיה לה הכי קשה שם?
"לדעתי השעמום. זה הרי אידיוטי ברמה מזעזעת וכואב לי על תמר שהיא יושבת שם בבטלה המטומטמת הזו. היא לא ממש צפתה בתוכנית לפני כן, ואני לא יודעת אם ידעה שלא תוכל לכתוב בפנים על מה שעובר עליה. הציגו אותה כקיצונית, והיא ממש לא. אני האמא הקיצונית והמופרעת, אבל הילדים שלי ממש לא כאלה. בכלל, הדור שלכם, הוא פחות מתלהם. הוא יותר פתוח. היום אתה שקוף ופרוש לעיני כולם לטוב ולרע. בדור שלי הכול היה בשושו".

כברכת הדרך, נתנה האם לבתה ספר תהלים קטן. "אני מקווה שיהיה לה טוב ושאם היא חושבת שזו מקפצה, אז שה' יעזור לה. אני אומרת לחברים ולמשפחה שאף אחד לא מחויב לצפות בתוכנית בגללה, אבל תצביעו לה. אם היא כבר הלכה לזה, לפחות שתצא עם דירה".

הכתבה פורסמה במגזין מוצש

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg