האחות המתחזקת של שפילברג: מקללת ושומרת שבת
ננסי שפילברג מתקרבת ליהדות, הפיקה סרט על טייסים יהודים–אמריקאים שהתנדבו לצה"ל עם קום המדינה, והיא מאוד רוצה להנחיל את ערכי היהדות לדור הבא והיא גם אחותו של אחד, סטיבן שפילברג
השפה השלטת בסינמה סיטי גלילות בתחילת השבוע הייתה אנגלית. לרגע נדמה היה כאילו סצנה מארץ נהדרת מתרחשת במקום. כאלף חניכי תגלית הסתובבו שם בין האולמות, צעקו "או מיי גוד" בקול, נשנשו פופקורן והעבירו חוויות על הביקור הראשון שלהם בישראל.
עוד כותרות ב-nrg:
- קהילת האליטה החרדית: הכירו את הזילברמנים
- שנה לפיגוע בהיפר כשר: קליפ סלפי חובק עולם
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
החניכים, שהגיעו בעיקר מארצות הברית אך גם מקנדה וארגנטינה, נפגשו עם שלושה יוצרי קולנוע. גל אוחובסקי, טליה לביא ("אפס ביחסי אנוש") ומפיקת הקולנוע ננסי שפילברג. אם השם שלה מוכר לכם, זה בגלל שהיא אחות של אחד, סטיבן שפילברג. כן, כנראה יוצר הקולנוע המצליח בעולם.
שפילברג (59) שרחוקה מתדמית הדיווה, נשארה במקום שעה ארוכה לאחר תום ההרצאה שלה ושוחחה עם הצעירים. בבוקר שלאחר מכן היא עדיין נרגשת מכל העניין. "היה מדהים ומרגש אמש", היא אומרת למוצש. "אחד החלומות הגדולים שלי היה שחניכי תגלית יצפו בסרט הזה".
הסרט שעליו היא מדברת הוא סרטה התיעודי "מעל ומעבר" שיצא בשנת 2014, המגולל את סיפורם של טייסי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) בחיל האוויר הישראלי בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה, שהקריבו את חייהם למען המדינה שבדרך.
"ערכתי שלושה פרקים של 20 דקות כל אחד, וקיוויתי שאולי יקרינו להם את זה באוטובוס במהלך המסע שלהם בישראל", מסבירה שפילברג. את החלום הזה היא אמנם טרם הגשימה לחלוטין, אך השבוע הקרינה לראשונה את הסרט המרגש לצעירים ולצעירות היהודים שהתרגשו איתה. "החבר'ה היו נהדרים. כשאתה רואה צעירים יהודים מתלהבים מישראל זה נותן תקווה".
למה זה כל כך חשוב לך?
"כי הצעירים היהודים בקולג' ובתיכון לא מחוברים לזהות היהודית שלהם ובוודאי שלא לישראל. צריך לחשוב איך אפשר לגרום להם להתעניין מחדש. הם בעיקר שומעים על BDS ולא מבינים למה ישראל צריכה להיות חשובה להם. צריך להכניס להם זהות יהודית וגאווה כי הם נושאי הלפיד שלנו, כל התקווה שיש לנו לדור הבא".
שפילברג מספרת שהאחיין שלה סויר, בנו של סטיבן, ביקר בישראל לפני כשנה במסגרת תגלית. "הוא הגיע בחשאי, ככה זה כשאבא שלך כל כך מפורסם. הוא מעלה לאט לאט לפייסבוק תמונות מישראל והוא כותב כל הזמן כמה הוא מתגעגע למדינה ולמולדת. זה נשאר איתו. הוא נוסטלגי לגבי העניין וזה הקטע של תגלית, הם חוזרים הביתה וזה נשאר איתם".
שפילברג מתגוררת בריברדייל שבניו יורק, וחברה בקהילת HIR של הרב אבי וייס, הידוע כאחד הרבנים הממוקמים במקום שמאלי על מפת האורתודוקסיה היהודית־אמריקאית. "הילדים שלי גדלו בבית הספר היהודי SAR אקדמי בניו יורק (בית ספר שנחשב מודרן אורתודוקס, צ.ק). שתי הבנות שלי גדלו במחנה של בני עקיבא. הגדולה שלי, ג'סיקה, הייתה פה שנה אחרי התיכון בתוכנית של ארגון 'יהודה הצעיר' ורצתה להישאר בארץ לתמיד. אמרנו לה שתחזור לשנת לימודים בקולג' ואז נדבר.
"אחרי שנה היא אמרה לנו שהיא רוצה להתגייס. בהתחלה חלמה על להקה צבאית ואפילו עברה את כל הבירוקרטיה והאודישנים, אך אז התחיל המבצע בעזה. אמרנו לה 'אף אחד לא בלחץ לגייס בחורה אמריקאית לשיר בזמן המלחמה'". כשסיימה את התואר שלה, החליטה ג'סיקה להגיע שוב לישראל להתמחות במסגרת תוכנית "קריירה ישראל".
"היא הופיעה בדה וויס לפני שנה", אומרת האם הגאה. "זה היה מדהים. כשהעולם רואה ילדה אמריקאית שבוחרת לחיות כאן שמים לב לזה, לא רק כי היא אחיינית של סטיבן שפילברג, אלא כי היא יהודייה שהחליטה לחיות בישראל ומשמשת דוגמה אישית". בתה הצעירה לומדת כיום בקולג', "היא כותבת אבל גם מאמנת סוסים".
שפילברג מספרת כי היא מרגישה הרבה יותר קשורה ליהדות כיום מאשר בילדותה עם שתי אחיותיה ואחיה הבמאי שעוד לא היה מפורסם. "גדלנו באריזונה, סטיבן בכלל היה בצופים. גדלנו בסביבה לגמרי לא יהודית. ידענו שאנחנו יהודים כי השכנים קראו לנו 'יהודים מלוכלכים', אך מעבר לכך נגענו ביהדות רק כמה פעמים בשנה, כמו בפסח או ביום כיפור. עם השנים הפכנו להיות יותר מעורבים. ובילדות, במקום ללכת למחנה קיץ הפקנו סרטים", היא צוחקת. "במדבר באריזונה הרי אין באמת מה לעשות".
הביקור הראשון שלה בישראל התקיים בעקבות מפגש עם שליח בני עקיבא. "הילדים שלי הלכו בכל קיץ למחנה 'מושבה' של בני עקיבא בפנסילבניה, ולדעתי זה מה שגרם להם להיות עוד יותר מחוברות לישראל.
בילדות, ההורים שלי היו מתפללים בבית כנסת אורתודוקסי קטן, אבל אנחנו כמעט שלא הלכנו איתם, אולי פעמיים. המעניין הוא שתמיד הייתה ארוחת ליל שבת, אבל היה בה רק אוכל, לא מעבר לזה. זה היה יותר קטע תרבותי־יהודי מאשר שמירת מצוות".
כיום השבתות שלה נראות אחרת לגמרי. "אנחנו שומרים שבת, אורתודוקסים בצד הליברלי של המפה. הרב שלנו, אבי וייס, הוא מדהים בעיניי. אני יודעת שהוא קורא לדרך שלו 'אורתודוקסיה פתוחה', אך אני מגדירה את עצמי אחרת: אני שומרת שבת אבל מקללת והולכת עם ג'ינס. מאידך, לא אדליק אור בשבת".
לפני שהתחילה לעבור על הסרט "מעל ומעבר", ביקשה רשות מאחיה. "אחי עובד על כל כך הרבה פרויקטים במקביל, יש לו ליינאפ לעשר השנים הקרובות בערך. כשהתחלתי להתעניין בסיפור של חיל האוויר הישראלי, אמרו לי שלפני כמה שנים סטיבן התראיין בנושא ואמר שהוא רוצה להפיק סרט על טייסים יהודים אמריקאים שהיו מעורבים בהקמת חיל האוויר הישראלי. רציתי להבין אם זה נכון. אמרתי לו 'סטיבי, זה שלי, אתה יכול לשמור לעצמך את כל הדינוזאורים והחייזרים'", היא צוחקת. "הוא אמר לי 'יש לך את הברכה (בעברית עם מבטא אמריקאי) שלי, זה רעיון מצוין'".
על הסרט החלה לעבוד בתחילת 2012. "עבדתי על ההפקה מהר מאוד, מפני שהיה לנו חשוב לסיים את העריכה כדי שלטייסים, שהם כיום אנשים מאוד מבוגרים, יהיה את הזמן באור הזרקורים. מגיע להם. ארבעה מהטייסים נפטרו אחרי שסיימנו את הסרט, רובם אמנם צפו בו, חוץ מאחד. רציתי שיהיה להם 'סטאנדינג אוביישן' בחייהם, שימחאו להם כפיים. אני חושבת שזה שינה את החיים שלהם בהרבה דרכים".
במהלך הטקס המרכזי שקיימו באירוע של תגלית, קיבל אחד החניכים, בן ליכטמן, תעודת הוקרה בשם סבו גידי ליכטמן, שהיה אחד הטייסים המתנדבים בתקופת הקמת המדינה. "גידי היה הטייס הכי מצחיק, והוא גר כיום בפלורידה".
איפה קיבלת יותר פוקוס, בארה"ב או בישראל?
"לדעתי יותר בארצות הברית. הייתי ביותר מ־120 פסטיבלי קולנוע, והיו במקביל מאות הקרנות בבתי כנסת ברחבי אמריקה. אני מסתובבת עם הסרט הזה כבר שנה וחצי ב־90 ערים שונות. הקהילות לא בהכרח דתיות, אך תמיד קיים אלמנט ההלם וההתרגשות. זה סיפור שלא הרבה מכירים. קיבלתי אלפי מיילים וזה מרגש אותי עד דמעות.
"כותבים לי דברים בסגנון, 'אני יהודי רע' או 'היהודי הכי לא טוב שיש' ומוסיפים 'אבל הסרט שלך גרם לי לרצות להיות יהודי טוב יותר או להיות יהודי שוב'. זה מרגש ומנחם עבורי. אחד האנשים שתורם לתגלית אמר לי השבוע שראה את הסרט ורצה לכתוב כדי להגיד לי עד כמה משמעותי הוא היה עבורו. אני עונה לכל מייל שאני מקבלת, מרגישה שאני חייבת לכל אחד תשובה מכובדת".
סרט נוסף שעליו היא עובדת עם הבמאית רוברטה גרוסמן (שביימה את 'מעל ומעבר') יחשוף את הארכיון של גטו ורשה. "הייתה קבוצה של אנשים שראו את הכתובת על הקיר במהלך השואה, וידעו שאם הם לא יתעדו את מה שקורה בגטו, הגרמנים ינסו לגרום לכך שהאירועים יימחקו מהתודעה. בעקבות כך הם כתבו מאמרים ויומנים, וקברו אותם בכמה מקומות בגטו. רק שלושה מאותה חבורה שרדו. הם חזרו למקום ומצאו בשני מקומות חלק מהחומר שעדיין היה קבור. יש שם יומנים, ממש כמו זה של אנה פרנק. רק שיש משהו כמו חמישים יומנים כאלה".
סרט נוסף שהיא עובדת עליו יתעד את קבוצת מכבי תל אביב במשחקם נגד רוסיה בשנת 1977 בחצי גמר גביע אירופה, "זה המשחק ששם את ישראל על המפה", היא אומרת בלהט.
אי אפשר לראיין אותך בלי לשאול איך זה כשיש אח כל כך מפורסם?
"יש לנו הרבה 'נחת' ממנו. אף אחד במשפחה לא נותן לזה להשפיע עליו או לעלות לראש. הוא אח שלנו, אנחנו מחבקים אותו וקרובים מאוד. ברוך ה' ההורים שלנו עדיין בחיים, אמא בת 96 ואבא בן 99. לאמא עדיין יש את המסעדה המיתולוגית שלה, 'מילקי וויי' בבוורלי הילס. ברור שהשם שפילברג עוזר לי עם הסרטים שלי, אבל יותר מכך, זה נותן לנו, לאחיות, את היכולת לגייס כך כסף לצדקה.
"גייסנו צדקה לכמה מטרות מאוד חשובות כמו הצלת ילדים מהמצב הקשה בצ'רנוביל ואחרים. יש לי משפחה מאוד מוכשרת, לא רק אחי. אחותי אן כתבה את הסרט המצליח 'ביג', אחותי סו היא אשת עסקים מצליחה, הבנות שלי מוכשרות כל אחת בתחומה, וכמובן ההורים שלי − אבא שלנו הוא גאון כזה. אנחנו אוהבים האחד את השני".
יש ארוחות חג משותפות?
"בטח, ברוך ה' אנחנו ביחד הרבה; כל פסח אנחנו חוגגים ביחד, אחי לא נשאר כל השבוע אבל הוא ומשפחתו בהחלט מגיעים. יש לנו ימי הולדת להורים, התכנסויות, אחי ערך מסיבת חנוכה ולצערי לא יכולתי ללכת. בקטע הזה אנחנו מנסים להיות נורמליים. אף פעם לא היינו נורמליים, כך שזה נחמד".
למה לא נורמליים?
"למשל, כי אמא שלי קנתה לנו קוף כשהייתי בת 10. זה לא נורמלי לכל אמא, במיוחד לא לאמא יהודייה".
מה צופן העתיד של יהודי ארצות הברית בעינייך? הרי יש הרבה התבוללות ונישואי תערובת.
"כרגע אני מרגישה שיש יותר אנטישמיות ושזה בהחלט מפחיד. אך יכול להיות שהעלייה באנטישמיות תחזק את השבטיות היהודית במידה מסוימת. קשה להגיד מה יהיה, אנחנו צריכים להגיע לדור הבא, ללמד אותם מאיפה הגיעו, מה הרקע שלהם. כל אחד צריך להבין את השורשים שלו. אני חושבת אישית שמה שקורה עם הרבנים שהולכים ומקצינים לימין זה מפחיד, אך גם אלו שליברליים מידי לא באמת ליברליים ופתוחים, הרי נישואי התערובת הן בעיה. אין לי תשובות. אני צריכה לעבוד על כך בקרב המשפחה שלי, ולקוות שהם יקבלו החלטות נכונות ושילמדו את ילדיהם בדרך זו".
הכתבה פורסמה במגזין מוצש
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם