ראשי » יהדות » תרבות

זמר חובש כיפה נשפט על מוזיקה, לא על אדיקות

נכון, בחברה הדתית בחירה בקריירה מוזיקלית על פני לימודי משפטים בבר־אילן היא עדיין לא עניין של מה בכך. אך ברגע שאתה רוצה לשחק במגרש של הגדולים, קח בחשבון שזה הופך ללא רלוונטי

לפני פחות משנה עלה חנן בן־ארי לאחת הבמות המרכזיות של פסטיבל המוזיקה אינדינגב. המוזיקה של בן־ארי אמנם זכתה להצלחה מסחררת ונכנסה לכל פלייליסט אפשרי, אבל מי שמכיר את הדי־אן־איי של פסטיבל השוליים, יודע שמדובר ביוצר מהסוג שבדרך כלל לא רגילים לראות שם. בן־ארי מצדו ראה בבמה הזו (ובצדק) עוד אופציה להופיע, ועלה אליה כשהוא שולף את המיטב מארגז הכלים שלו.


עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו   

אנרגיות, קפיצות, קריאות לקהל להניף ידיים באוויר, שירת "היום יום הולדת" לאשתו היקרה וכל מה שצריך כדי להרים את קיסריה. על באי האינדינגב השטיקים הללו פחות עבדו, ובן־ארי נראה מעט מנותק מהקהל ומהשפה שבה הוא מדבר. כדי להעמיד דברים על דיוקם, נציין שהקהל לא סבל במהלך ההופעה, ובחלק מהרגעים שר איתו ביחד להיטים כמו "אמא אם הייתי" ו"ממך עד אליי".

בניגוד למה שבוודאי צפה בן־ארי עצמו, קשה להאמין שהמופע הזה הביא איתו איזו בשורה או מאזין חדש לקאדר. ההופעה ההיא נשטפה מהר מאוד במי הנחל של המוזיקה הישראלית, והייתה לא יותר מפסיק במסע שעבר בן־ארי בדרך לאלבום הבכורה שלו שיצא לפני שבוע. הטריגר להעלאת הזיכרונות מהקיץ האחרון היה שילוב בין האזנה לאלבום "איזון" ופרשיית הריאיון ל־7 לילות, שבו צוטט בן־ארי בנושאים פרובוקטיביים ושבעקבותיו מצא את עצמו תחת מתקפה נרחבת מבית.

נניח לרגע בצד את החזרה המגוחכת והרדודה עשר שנים אחורה, לימים שבהם אי אפשר היה לקרוא ריאיון עם איש תרבות חובש כיפה בלי שינסו להוציא ממנו כותרת שקשורה במין. ניתן גם הנחת סלב לבן־ארי שלטענתו לא אמר את הדברים, מה גם שזה באמת לא משנה מה הוא או כל זמר אחר חושבים על הדברים האלו.

בן־ארי הוא זמר פופ ואמצע הדרך נהדר, הקול שלו נעים ומגיע למנעד רחב של גבהים וגם ההפקות המוזיקליות שלו נוגעות בול, עם כל הרפרורים שהם מכילים. בלי איכות אמיתית הוא לא היה מגיע להצלחה מטאורית כזו. אבל נראה שהוא נוטה ליפול למלכודת הנעימה והמלטפת, שבה כולם מצפים ממך להביא איזה טוויסט שלא ראינו קודם.

נכון, בחברה הדתית בחירה בקריירה מוזיקלית על פני לימודי משפטים בבר־אילן היא עדיין לא עניין של מה בכך. אך ברגע שאתה רוצה לשחק במגרש של הגדולים, קח בחשבון שזה הופך ללא רלוונטי, ואתה נשפט על ידי הקהל בהתאם למוזיקה שלך, גם אם תקשורתית יש מי שיסובב לך את הראש אחרת.

האלבום החדש, ובמיוחד שירים כמו "החיים שלנו תותים" יושב בין רמי קלינשטיין לעברי לידר, בין משה פרץ לתקווה 6, וזה מקום לא רע בכלל. אם יש משהו אחד שכדאי לבן־ארי לקחת איתו מצירוף כל המקרים האלו, מלבד חשדנות תמידית בעיתונות צהובה, הוא להיות שלם עם המוזיקה שהוא יוצר.

הכרה והבנה של מקומו המוזיקלי האמיתי תעזור לו להימנע מבחירות שבהן ירגיש לא בבית ותחסוך לו לא מעט הסברים בעתיד.


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg