ראשי » יהדות » תרבות

להקת עלמא מתבגרת: "אנחנו כמו משפחה"

אחרי שני אלבומים מצליחים, ששילבו טקסטים מהמקורות עם יונה וולך, חברי להקת עלמא עובדים על אלבום שלישי עם שירים מקוריים משלהם. בדרך, הם עדיין מופתעים מחיבוקו החם של הקהל

גם היום, אחרי כמעט 15 שנות יצירה, שני אלבומים משותפים ולהיט גלגלצי אחד, חברי להקת "עלמא" עדיין לא מאמינים שזה קורה להם. "אפילו עכשיו, בהופעה האחרונה שלנו, אליאב (אובל־נאמן, חבר הלהקה, ש"ק) פתאום אומר לי: 'זה לא יכול להיות, המון אנשים הגיעו. משהו לא בסדר'", מספר אברהם מוסקל, חבר הלהקה, "אנחנו עדיין מופתעים, בכל פעם מחדש".

עוד כותרות ב-nrg:
עשרת הדיברות לקרניבור המתחיל
האישה הטובה: משחקי הכס שומרת על הזוגיות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הם כבר אמורים להיות מורגלים בחיבוקו החם של הקהל. חיבוק שהיה שם כבר בהופעה המשותפת הראשונה של השלישייה, אי שם בצפת של שנת 2002. "זו הייתה הופעה מרגשת מאוד, המשפחות שלנו הגיעו עד צפת, ויחד איתן הגיעו עוד המון אנשים. זה הדהים אותי, כי מי אנחנו בכלל?!" נזכרת רעיה מוסקל, חברת הלהקה ואשתו של אברהם, שמוסיף מצדו: "והיו עוד הופעות באותה תקופה שציפינו שיגיעו אליהן כמה עשרות אנשים לכל היותר, אבל מפה לשם הופענו מול אולם מפוצץ. לא היה לנו מושג מאיפה כל האנשים האלה הגיעו".
 
ההשתאות מול כוחה של המוזיקה שלהם, שזכתה בעבר לכינוי הקולע "פולק דוס", מאפיינת גם את היחס של חברי הלהקה לשני האלבומים שהוציאו עד כה. "אחרי שהקלטנו את הדיסק הראשון, הוצאנו ממנו רק אלף עותקים, בשביל החבר'ה. מאז כבר מכרנו 13־14 אלף עותקים", אומרת רעיה. "מתוך הגישה הזו נולד השם של הדיסק הראשון, 'מעל מה שאנחנו'. יום אחד ישבתי עם אליאב על כוס תה, ופתאום אמרתי לו: 'אתה יודע, כל מה שקורה עכשיו זה ממש מעל מה שאנחנו'. ככה הרגשנו. השמועה עברה מפה לאוזן, בלי פרסום, אבל למוזיקה יש כוח משל עצמה".

וכך הם מרגישים גם היום, כשהם בעיצומה של עבודה על אלבומם השלישי. פרוייקט גיוס ההמונים שפתחו לצורך כך באתר "הדסטארט" זכה לאחרונה לרוח גבית מלא אחר מאשר אהוד בנאי, שהזמין את השלושה להתארח בתוכניתו בגלי צה"ל. "שנים שאני שומע את התוכנית ורק פעם אחת הוא השמיע שיר שלנו", אומר אברהם בטרוניה מבודחת, "והנה - פתאום ההזמנה הזו".

אהוד הוא לא הבנאי היחיד שהתגייס לעזרה: בשבוע שבו אנחנו נפגשים, הוזמנה הלהקה להתארח במופע של בן הדוד אביתר. "ההזמנה הייתה מרגשת וספונטנית, מעכשיו לעכשיו. גם לזה לא ציפינו", מוסיף אליאב.

ובכל זאת, למרות שדברים מסוימים נותרו כשהיו בתחילת הדרך, התקופה הממושכת שבה הם מנגנים יחד נתנה בהם את אותותיה. לא מדובר רק בבתים שהקימו מאז - רעיה ואברהם בנחושה שליד עמק האלה, אליאב במושב מטע - או בילדים שנולדו וגדלו, אלא גם בתהליך ההתבגרות המוזיקלי שלהם כשלישייה. אם בתחילת הדרך המוזיקלית העדיפו להיצמד בעיקר למילים מהמקורות, הרי שבאלבום המתהווה ישובצו יותר שירים מקוריים, שנכתבו על ידי חברי הלהקה. "זה חלק מתהליך הגדילה שלנו", מסבירה רעיה.

הגדילה הזו באה לידי ביטוי גם בתהליך העבודה על האלבום, שיופק על ידי פטריק סבג (המוכר מעבודתו לצד ארז לב־ארי ושהפיק בין היתר אלבומים לשלמה ארצי, לקובי אפללו ולאתי אנקרי).

אליאב: "כבר עבדנו עם פטריק על האלבום הקודם, אבל עכשיו זה ממקום אחר. אז היינו במקום של 'קח אותנו לאן שתרצה', והוא באמת לקח אותנו - אז היו רביעיות נגנים והמון כלים, ודברים שעלו המון כסף שלא היה לנו. האלבום הנוכחי, לעומת זאת, הוא קודם כול של שלושתנו: הגיטרות שלנו, הפסנתר שלנו, השירה שלנו. פטריק עושה מזה מטעמים, אבל החומרים הם שלנו. הצליל של שלושתנו התגבש והתמלא".

רעיה: "היום אנחנו במקום הרבה יותר בוגר, נוכח, נמצא".

הם מגיעים משלושה קצוות שונים של החברה הישראלית: אליאב (38) גדל בירושלים, במשפחה שהוא מגדיר "דתית פתוחה"; אברהם (39) גדל במשפחה חסידית בבני־ברק; רעיה (38) גדלה בגבעת־שמואל, בת למשפחה מסורתית ומוזיקלית ממוצא בוכרי. הדרך הארוכה שעברו יחד מתחילה אי שם בגרנדה שבספרד, בסיפור שהם מרבים לספר בהופעות ובהזדמנויות אחרות.

"אחרי הצבא נסעתי ללמוד גיטרה ספרדית, פלמנקו", נזכר אליאב, "ופתאום ראיתי באמצע הרחוב אדם מחופש לפסל אנושי. הוא נראה לי חשוד קצת, אז זרקתי לו מטבע, ועוד כמה מטבעות, ובסוף שאלתי אותו באנגלית 'מאיפה אתה' והפסל ענה לי: 'ישראל'. זהו, ככה הכרתי את אברהם. מיד היה לנו חיבור כזה, וכשחזרנו לארץ ישבנו בירושלים אצל חברים, ושם פגשנו את רעיה".  באותה תקופה שלושתם היו חילונים. אברהם: "זה היה בשבת. הרבה דברים אצלנו קרו בשבת. באותו מפגש ראשון בארץ יצאנו לטייל עם האקורדיון של רעיה, עם גיטרת הפלמנקו של אליאב ועם סאז. ניגנו כל מיני ניגונים".
 

אליאב: "בסוף המפגש הזה תפסתי את שניהם, ואמרתי: 'בואו נקים להקה'. הם צחקו, חשבו שזו בדיחה".
רעיה: "תחשוב, רק לפני שעה הכרנו ופתאום אתה מציע להקים להקה. היה בזה משהו הזוי".

למרות שההצעה נשמעה להם מופרכת, הסכימו רעיה ואברהם להיפגש בשנית. "הפגישה הבאה הייתה בראש השנה. הגענו כולנו לבית של רעיה וניגנו שבע או שמונה שעות ברצף. זה היה מדהים", אומר אברהם. המפגש ההוא הוביל להופעה הזכורה בצפת, להופעות נוספות ובעיקר לשעות ארוכות של נגינה משותפת. במשך תקופה ארוכה הסתובבו כחבורה מנגנת חסרת שם, עד שלקראת אחת ההופעות דרשו מהם המארגנים לבחור שם שבו יוצגו לקהל. אברהם: "עלו הצעות כמו 'אור הירח' ו'פסי הרכבת', ואז אליאב הציע 'עלמא'. האמת היא שרעיה ואני לא כל כך התחברנו לשם הזה בהתחלה, אבל זה תפס. כך יצא שאליאב גם הציע שנקים את הלהקה, וגם היה זה שנתן לה שם".

החיפוש אחר מקום שקט להיפגש בו בשעות הערב, אחרי שעת ההשכבה של הילדים, מוביל אותנו לבית משפחת צוקרמן. בעלי הבית, מויש ואילת, לא נמצאים כאן כרגע - אבל השלושה מרגישים כאן בנוח, כמעט בבית. כבר יותר מעשור הם מבקרים באופן קבוע בבית האבן המקושת הזה, השוכן בלבו של הכפר הירושלמי הציורי עין־כרם. כאן נולד אחד הניגונים המוכרים ביותר של הלהקה, "ניגון לבניה", וכאן גם התגבש אצלם לראשונה הרצון להקליט אלבום.

ראשיתו של הקשר עם משפחת צוקרמן בשנת 2004. רעיה, שהתגוררה אז בעין־כרם, נפגשה במקרה עם בת המשפחה רחלי צוקרמן, שסיפרה לה על אחיה בניה, שנהרג באותו שבוע בפיגוע התאבדות בקו 14 בירושלים כשהיה בדרכו לבית הספר. רעיה לא הכירה את בניה, שנהרג ערב יום הולדתו ה־18, אבל משהו במילותיה של רחלי דחף אותה להגיע לשבעה. "אין לי מושג למה החלטתי להגיע לבית של משפחה שכולה שאני לא מכירה, אבל הגעתי, ונוצר חיבור", נזכרת רעיה, "המשכתי להתארח כאן בבית גם בסעודות שבת, ואחרי אחת הסעודות, כשחזרתי הביתה, ישבתי לנגן בפסנתר ומה שיצא הוא 'ניגון לבניה', שנוצר בהשראת הכאב והגעגועים שחשתי אצל משפחת צוקרמן.

"בשלושים לבניה היה כאן בבית ערב מאוד מיוחד עם מכרים של המשפחה - וביניהם אהוד בנאי, אלברט עמר והמשורר יונדב קפלון - חבורה מאוד מגובשת שהמשיכה להיפגש כל חודש כאן בבית בשנה הראשונה, ועדיין מתכנסת ביום השנה של בניה. באותו מפגש אליאב ואני ישבנו לנגן יחד את 'ניגון לבניה', והניגון הזה הפך להיות הדבר הראשון שהקלטנו יחד כשלישייה. כאן התעורר הרצון להקליט אלבום שלם לזכר בניה - ומשם הדרך לאלבום ראשון הייתה קצרה".

תהליך יצירת האלבום בישר על שינוי נוסף בדינמיקה הקבוצתית של הלהקה: אחרי שנים של חברות משולשת, משהו החל להתרקם בין רעיה לבין אברהם. "באמצע ההקלטות רעיה ואני התחלנו להסתודד, בלי שאף אחד ידע", נזכר אברהם. אליאב מודה שהוא לא הבחין בקשר הרומנטי המתרקם, עד שאשתו ורד האירה את עיניו. "היא באה לאולפן וראתה אתכם מקליטים יחד את השיר 'הייתי בית'", הוא נזכר, "מיד היא קלטה שמשהו קורה ביניהם. אמרתי לה: 'מה? על מה את מדברת?'. לא ראיתי את זה בא".

אברהם: "העדפת להיות בהכחשה בשלב הזה. כי אם נוצר עכשיו קשר זוגי, מה זה אומר עלינו כשלישייה?" אליאב מודה שזה לא היה פשוט, במיוחד בחתונתם של בני הזוג מוסקל: "פתאום נפל לי האסימון, הבנתי שזה באמת קורה".

רעיה: "בטח שהיה לך קשה, פתאום היינו על הבמה בלעדיך".

עשיתם שיחת 'יחסינו לאן' בעקבות החתונה?

אליאב: "עשינו הרבה שיחות".

רעיה: "אני חושבת שלמרות החתונה, עדיין נשאר המושג הזה של 'שלושתנו'. זה לא שהפכנו לזוג מול אחד. גם ביצירה, וגם במה שכל אחד מביא, נשארנו שלוש צלעות".

האלבום הראשון, "מעל מה שאנחנו", יצא בסופו של דבר בשנת 2007. יציאתו לאוויר העולם אולי לא עוררה רעש גדול, אבל ככל שחלפו השנים התברר להם שהמים השקטים של הדיסק מצליחים לחדור עמוק מאוד: מאות אלפי ההאזנות ביוטיוב לשירים "אילו פינו", "ראיתי בית" וכמובן "ניגון לבניה", מעידות על כוחה הגדול של המוזיקה שלהם. מעל כל אלה נישא השיר המוכר ביותר של עלמא - שיר (אילה) - שהולחן למילותיה של יונה וולך: "בנקיק נסתר בצוקים/ אילה שותה מים/ מה לי ולה/ אלא צוקי לבי/ אלא מעין חיי, אלא נסתר…"

אליאב: "השיר הזה הולחן כאן, בעין־כרם, בל"ג בעומר. רעיה ואני ישבנו ליד המדורה עם יונדב קפלון, שהביא את השיר הזה למפגש אחרי שהוא לימד אותו באותו היום במכללת עלמא. איך ששמעתי אותו מקריא את המילים, התחלתי לשמוע בראש את המוזיקה. אמרתי לו: 'תביא לי את הדף', ותוך כדי קריאה ניגנתי. שרנו את השיר באותו רגע, התווכחנו קצת על הסיום הנכון לשיר, וזהו".

"בפעם הראשונה שהשמעתם לי את השיר אמרתי 'אה, לא משהו'. לא התלהבתי", מודה אברהם. גם נאור כרמי, שהפיק ללהקה את אלבומה הראשון, לא זיהה מיד את כוחו של השיר. "הוא כבר לא כל כך רצה שנקליט אותו, כי הוא הולחן בשלב מאוחר והוא רצה כבר לסגור את הדיסק", נזכר אליאב, "אז החלטנו להקליט את השיר בפעם אחת, בלייב, ומה שייצא ייצא. לאט־לאט הבנו שהשיר הזה גדול יותר מאיתנו. הוא התחיל לצוץ בכל מיני מקומות. כשהייתי בפורטוגל, פתאום שמעתי שני ישראלים שרים אותו. שרים אותו במעגלי שירה. שמענו שיש מקומות שהשיר הזה הפך בהם לתפילה ממש".
 

הפיכתו של השיר החילוני כל כך של יונה וולך לתפילה, בתיווכה של להקת עלמא, לא צריכה להפתיע. מסע החיפוש הדתי־רוחני של השלושה אולי התמתן בשנים האחרונות, אבל נדמה שהוא לא לגמרי נגמר. אליאב: "כשהכרנו, היינו פחות או יותר באותו מקום, של חיפוש. באיזשהו שלב זה תפס כיוון אחר, כשאליאב ורעיה חזרו בתשובה אחרי החתונה. אני מגיע אמנם מרקע מסורתי, אבל כיום לא מחובר ליהדות מהמקום ההלכתי. מה שתופס אצלי מקום מאוד חשוב בחיים היום זו היוגה. היה שלב קשה שבו אמרתי 'חבר'ה, אין מה לעשות, אנחנו כבר לא מתאימים. צריך לפרק את החבילה'".

אברהם: "אנחנו היינו דתיים מדי לאליאב, ואליאב היה יוגיסט מדי בשבילנו. אז קבענו מפגש עם יונדב, שהוא במובנים רבים האבא הרוחני שלנו ואלוף בקונפליקטים. המפגש הזה היה מאוד חזק: במקום לשאול אותנו על המקומות שבהם אנחנו מתחברים, יונדב גרם לנו דווקא לחדד את הנקודות של השוני. מתוך השוני הזה, הצלחנו להבין איפה אנחנו משלימים אחד את השני. הרי זו להקה - כל אחד מביא משהו שונה". בעקבות המפגש ההוא, נוצר השיר "שלושתנו", שבו הם שואלים: "חוזרים שלושתנו לנקודת ההתחלה/ האם היא עוד בינינו נקודת ההקשבה".

אליאב: "אנחנו כמו משפחה באיזשהו מקום. גם עם המורכבות. זה חלק מהחיים".

"שלושתנו" הוא אחד משירי האלבום השני, "שער", שניפק גם את הסינגל "ואם היינו", שיר אהבה עדין שהלחינה רעיה למילותיו של אחיה, דרור דוידוף. השיר נשלח לתחנות הרדיו וזכה להצלחה גדולה.

רעיה: "הופתענו מהבחירה של אנשי יחסי הציבור לשלוח לרדיו דווקא את 'ואם היינו'. זה שיר שבהקלטות בכלל לא היינו בטוחים לגביו, והוא עבר הרבה שינויים. אבל הנה - עובדה שהשיר דווקא תפס. כשהתקשרתי לאחי לספר לו שהשיר נכנס לפלייליסט של גלגלצ הוא התחיל לצעוק מרוב התרגשות ברחובות תל־אביב".

יותר מארבע שנים חלפו מאז הקליטו את "שער". מאז המשיכו השלושה ליצור ולהופיע, אבל לא רק. אליאב הקים לאחרונה יחד עם אשתו מרכז יוגה ליד ביתם במושב מטע ובמקביל הוא מלמד גיטרה. רעיה עובדת כמורה לפסנתר "ומגדלת ילדים", ואברהם אומר שהתשובה לשאלת מקורות התעסוקה והפרנסה שלו "משתנה בהתאם לשנה שבה עורכים את הריאיון, כי בכל שנה יש תשובה אחרת. פשוט לא החלטתי מה אני אהיה כשאהיה גדול. בתקופה האחרונה אני עושה עבודות שיפוצים, צבע, דברים כאלה, ובינתיים מחכה לנס".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg