ראשי » יהדות » חדשות

ההקצנה החילונית תגרור אותנו למלחמת כפייה

אם החילונים הרדיקליים מסירים את הכפפות ומנסים לגרש את הדתיים מן המרחב הציבורי, אין ספק שהדתיים ייאלצו להשיב מלחמה שערה. אם זכותם של החילונים להיאבק למען חילוניות הפרהסיה, זכותם של הדתיים להיאבק למען דתיותה

אגודת הסטודנטים למשפטים באוניברסיטה העברית עורכת נשף. סטודנטיות דתיות ביקשו שיציבו עבורן מחיצה באחת הפינות, כדי שיוכלו גם הן להשתתף בריקודים. האגודה עורכת החל מאתמול ועד הערב הצבעה בין חבריה בשאלה האם להסכים לבקשה זו, והרוחות בפקולטה סוערות.


עוד כותרות ב-nrg:
- רב הומו ורבת היוגה ברשימת מעוררי ההשראה
- ממשלת אחדות? חילוקי דעות בין הח"כים החרדים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

למה בעצם לא להסכים? אני ראיתי שלושה נימוקים של המתנגדים. ראשית, זו הדרת נשים, פגיעה בהן והחפצה של מיניותן. כנגד הטענה הזו עומדת העובדה שנשים הן שביקשו את המחיצה. אך עובדות מעולם לא הצליחו לבלום את אבירי הנאורות. כבר תלמידיו של קרל מרקס עמדו בפני בעיה דומה ומטרידה: מדוע ההמונים מסרבים לקבל את העזרה המיטיבה שהנאורים מתעקשים להעניק להם?

כדי להתמודד עם שאלה מביכה זו, המציאו את המושג "תודעה כוזבת". לאמור: כוחות הדיכוי כל כך בלבלו אתכם, עד שאתם לא באמת יודעים מה טוב לכם. רק אנחנו החכמים יודעים. זוהי אגדת התודעה הכוזבת, הקרויה גם בשלל שמות אחרים (למשל, "הפנמה של מבני הכוח").

עוד טענו המתנגדים למחיצה כי זהו עוד צעד בדרך ל"הדתה" של המרחב הציבורי. צריך לשמור שהמרחב הציבורי בישראל יישאר חילוני. הטענות הללו מוותרות על הכסות המטעה שבה נוהגים חילונים רדיקלים להלביש את טיעוניהם. לעתים קרובות אלו המצדדים בחילון המרחב הציבורי טוענים שאין סימטריה בין דרישותיהם לבין דרישות הדתיים הקיצונים. אם הדתיים דורשים שאיש לא ייסע בשבת, הם עצמם בסך הכול דורשים שכל אחד יעשה בשבת כרצונו.

הדרישה החילונית הזו אינה מוצגת בדרך כלל כעמדה חילונית, אלא כעמדה נייטרלית. כביכול, רחוב שבו נמנעים מנסיעה ברכב בשבתות הוא דתי, בעוד רחוב שמכוניות נוסעות בו בשבת אינו חילוני. הרי כל אחד יכול לנסוע או שלא לנסוע, לפי רצונו ולפי אמונותיו. כדי להבין את הכשל שבטיעון הזה, חִשבו על המתרחש ברחובותינו ביום הכיפורים. מנהגהּ היפה והמרשים של החברה הישראלית הוא להימנע מנסיעה בכלי רכב ביום הזה. אם אחד השכנים יחליט לנסוע ביום הכיפורים הלוך ושוב ברחוב ברכבו הפרטי - וזו ודאי זכותו החוקית - הוא לא יעשה רק מעשה פרטי. הוא ישנה את צביונו של הרחוב כולו ביום הכיפורים. כך מרגיש אדם דתי בכל שבת. רחוב שבו נוסעים בשבת איננו רחוב נייטרלי, הוא רחוב חילוני. כך גם לגבי רחוב שבו מתפרסמות מודעות פרסום חושפניות לבגדי ים, וכן הלאה.

רחובות ערינו הם חילוניים, וזה הגיוני, משום שרוב גדול של היהודים בישראל הם חילונים. אינני מכיר דתי אחד שחושב שצריך לאסור בחוק על נסיעה ברכב בשבת. אבל אסור להסתיר את ההשלכות של העובדה הזו: היא לא מביאה לרחובות נייטרליים, אלא לרחובות חילוניים. האמירה "שכל אחד יעשה בשבת מה שהוא רוצה" אינה אמירה נייטרלית, אלא אמירה חילונית.

המתנגדים למחיצה בנשף המשפטנים נאלצו להסיר את מסווה הנייטרליות, משום שכאן עמדה מצד אחד השאיפה שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה - במקרה זה, לשים מחיצה - ומולה מצד שני השאיפה שהפרהסיה הישראלית תהיה חילונית לגמרי. בהתנגשות הזו בין שני הערכים, בחרו המתנגדים למחיצה בַּחילוניוּת. מה שאומר שהם הרבה יותר חילונים ממה שהם ליברלים.

הפרהסיה בישראל היא בעיקרה חילונית. אך גם המיעוט הדתי מוצא בה את מקומו, בין היתר משום שגם חילונים רבים קשורים מאוד למסורת הדתית היהודית. אם החילונים הרדיקליים מסירים את הכפפות ומנסים לגרש את הדתיים מן המרחב הציבורי, אין ספק שהדתיים ייאלצו להשיב מלחמה שערה. אם זכותם של החילונים להיאבק למען חילוניות הפרהסיה - היום מחיצה לא באה להם טוב בעין, מחר תהיה זאת חנוכייה - זכותם של הדתיים להיאבק בהקשרים שונים למען דתיותה. הכפייה הדתית אינה פחות לגיטימית מהכפייה החילונית. לא בטוח שאנחנו רוצים להגיע למאבק הזה, אבל יכול להיות שאנחנו נגררים אליו.

טענה שלישית שמעתי כנגד הצבת המחיצה: חייבים להיאבק בהקצנה הדתית. ההקצנה הדתית בישראל מפחידה כדרקון אימתני, וגם דמיונית כמוהו. הרצון להציב מחיצה בנשף האוניברסיטה אינו הקצנה דתית, אלא להפך. לפני כעשור יש להניח שסטודנטיות דתיות עם רקע מקביל כלל לא היו משתתפות בנשף דומה, אלא פשוט היו נמנעות מלהגיע אליו, עם מחיצה או בלעדיה. אינני רוצה להתייחס כאן לשאלה מהי ההתנהגות הדתית הנבונה יותר, אלא רק להצביע על כך שהרצון במחיצה בטקס בא דווקא מתוך שאיפה להשתלב בכל מקום ובכל אירוע בחברה הישראלית.

אכן, ישראל היא בהחלט בעיצומו של תהליך הקצנה מתעצם: הקצנה חילונית. מי לפני עשרים שנה היה מעלה על דעתו לקיים מצעד גאווה בירושלים? מי העלה אז על דעתו לדרוש נישואין חד-מיניים בישראל? כמובן, הקיצוניים אינם רואים את עצמם כקיצוניים יותר, אלא כצודקים יותר. כך תמיד חושבים המקצינים, מכל הצדדים והקבוצות.

אם לפני עשרים שנה חרדים היו מגלים עניין בלימודים אקדמיים, האוניברסיטאות היו יוצאות מגדרן מרוב שמחה, ובצדק. היום אפשר לשמוע יותר ויותר דמויות מרכזיות בעולם האקדמי שמביעות שאט נפש אנינה מהחרדים הלומדים באקדמיה, משום שהם דורשים כיתות נפרדות לגברים ולנשים. החילוניות הקנאית החדשה אינה יכולה להשלים עם כך, ומעדיפה שהחרדים לא ילמדו בכלל. ככה זה עם קנאים.

אני מניח שאם לפני עשרים שנה בכל זאת היו סטודנטיות דתיות מבקשות להגיע לנשף סטודנטים, לאף אחד לא היה אכפת שישימו מחיצה. ההתנגדות לבקשה הפשוטה הזו היא עוד ביטוי להקצנה החילונית ההולכת וגוברת בישראל.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח