מצאתי גן לילדים: מי יכול לבקש יותר מזה?

"הקטנה כבר התחילה להראות ניצני שעמום בבית, ואני התחלתי לאבד את סבלנותי, הגיע הזמן למצוא לה מסגרת הולמת". אחרי שעזבה את שכונת פלורנטין, שרון רוטר יצאה לחפש גן דתי לילדיה באזור בקעת אונו וחזרה מופתעת לגמרי מהממצאים

גן ילדים. אחלה גנים בגני תקוה צילום: אדי ישראל

אז אפילו שבאותן זמן לא היינו שומרי מצוות, היה לנו ברור שעל אף ששנינו גדלנו והתחנכנו בתל אביב, ננסה לחסוך את זה מהילדים שלנו. יצאנו לתור את המושבים מסביב לכרך הגדול והזדעזענו מההיצע העלוב ומהמחיר המופקע. הישועה הגיעה מכיוון לא צפוי. חברה טובה שהוריה גרים בישוב היוקרתי סביון, הציעה לנו לעבור אל ביתה הקטן והישן ובמחיר מציאה.

היה זה אחד מתוך כמה בתים ספורים שעדיין נותרו כפי שבנו אותם בשלהי שנות ה-50 - דונם של אדמה, שאינה מעובדת עם עצי פרי ובית קטן וחמוד מאוד בסמטה צדדית כשמסביבנו עומדות מפלצות יוקרתיות עם ארומה של כלור מאחורי חומות, שערים חשמליים ומצלמות אבטחה. מי יכול לבקש יותר מזה?

השנה וחצי הראשונות עברו על מי מנוחות כשאנו נהנים מאווירת המושב ובמרחק של רבע שעה מתל-אביב. לאחר שהקטנה כבר התחילה להראות ניצני שעמום בבית, ואני התחלתי לאבד את סבלנותי, הגיע הזמן למצוא לה מסגרת הולמת. חיפשתי מקום בו תמשיך להרגיש את אווירת החופש שבמושב ואכן מצאתי פעוטון קטן מרחק של רק  20 דקות נסיעה במושב רינתיה.

חמישה ילדים שחולצים נעליים בכניסה, מסתובבים כל היום ברפת ובלול ואוכלים אוכל ביתי ואורגני. שנה שלמה החזקנו מעמד כחברת הסעות ובבוא זמנה של השנה השנייה רמז לי בעלי שאין סיבה שלא אמצא מקום ראוי וקרוב יותר. על הגן בסביון שמעתי מלא המלצות. מה גם שהבעלים שלו- הגנן והגננת היו דוסים במסווה (כובע בייסבול שחור ושמירת שבת וכשרות בשושו).

אמנם לא היינו שם לגמרי בעצמנו, אבל מצא חן בעינינו הזיקה ליהדות. התענוג הזה עלה לנו 3000 שקלים בחודש (וזה היה אחד הגנים הזולים ביישוב). בעד הסכום הלא מבוטל הזה זכינו לגן מצוחצח ונקי, צעצועים יפים וחדישים ויצירות שלא היו מביישות את "בצלאל".

גן ילדים. איכותי גם לשומרי מסורת צילום: רענן כהן

עוד שנה חלפה עברה לה, ועוד תינוקת הצטרפה בינתיים לשורותינו. הקטנה הזאת, שנולדה בשבת, הביאה אתה את שמירת השבת לביתנו (על כל זאת ועוד בטורים הבאים). הבכורה, הגיעה בינתיים לגיל טרום טרום חובה, גיל שבו מתחילים להחדיר תכנים חינוכיים. המהלך המשפחתי שהחל להתהדק סביב המצוות גרם לנו לחשב מסלול מחדש.

ביקשנו להנחיל לקטנה את מה שכבר התחלנו ליישם בעצמנו. נדמה היה לי שכדאי שהמסרים החינוכיים והחברה העוטפת יהיו דומים לנו יותר מאשר בקהילת סביון. דמיינתי את בתי ממשיכה שם בגנים ובבית- הספר כשכולם לובשים מותגים, נוסעים כל הקיץ לחו"ל, ועושים מסיבות יום-הולדת בשבת ורק היא לא לוקחת חלק בכל הטאררם הזה.

הצפנתי מעט לשכונה הסמוכה- גני תקווה, בתקווה למצוא שם את מבוקשי. מחוץ לגן פגשתי את המנהלת- שליחת חב"ד- צעירה חייכנית ויפה בשם שטערנה (שם שמעולם לא שמעתי לפני). היא ברכה אותי לשלום ולא אמרה דבר על תלתליי הפרועים או על הג'ינס האופנתי שלבשתי. עלינו יחד במעלה המדרגות לקומה שנייה, לחדר קטנטן עם רצפת לינולאום דביקה.

הקירות היו מלאים בפוסטרים שכמו נלקחו משנות ה-70 מלאים בדברי מוסר, הבובות היו קירחות וחסרות עין או רגל והחלונות קטנים וסגורים. מיד התמלאתי תחושת קלסטרופוביה ורציתי לברוח משם, אבל לא היה לי נעים אז נשארתי מעט. הילדים ישבו במעגל והגננת סיפרה להם על חג הפורים וביקשה לעשות אתם הצגה. "אני אבחר עכשיו את מלכת אסתר אבל אני מבקשת מכן בנות שמי שלא תבחר לא תהיה עצובה אלא תשמח עבור חברתה שכן נבחרה", אמרה.

גן ילדים. למצולמים אין קשר לכתבה צילום: מירי צחי

הילדות ישבו נרגשות והתבוננו בגננת בעיניים נוצצות "בואי רבקהל'ה את תהיי מלכת אסתר", אמרה הגננת ורבקה קפצה בביישנות ונעמדה  על ידה. באותו הרגע כל הבנות האחרות פצחו במחיאות כפיים ספונטניות ובקריאות עידוד. עיני התמלאו דמעות למראה אווירת השמחה והפרגון ופתאום ידעתי שזה כבר לא משנה לי שהגן דביק, ישן ולא מושקע בחומר, כי  דווקא את הרוח הזאת אני רוצה לבתי.

היינו חלק מהגנים הנפלאים האלו במשך חמש שנים ושלושה ילדים התחנכו בהם. הצוות אימץ וקיבל אותנו כמו שהיינו וחזה בכל השינויים שערכנו במהלך אותם שנים. חלק גדול מהשינויים הללו התרחשו רבות בזכותם ובזכות הקבלה, ההכלה, הדוגמה הטובה והחינוך שהילדים קבלו בגן והביאו אתם הביתה.

הגננות האלו לא רק השפיעו על ילדיי להיות בעלי מידות טובות יותר, אלא גם על בעלי ועלי. החברה התומכת של הורי הילדים  בגן בעלת המעמד הכללי הדומה, החוגים המותאמים למגזר, ההצגות והמסיבות ששמרו על הגדרות המקובלים עזרו לנו בהמשך להתחזק בעצמנו ובהחלטה שלנו לגדל את ילדנו בסביבה כה ערכית, מוסרית ובעיקר אמונית.

כשהגיע הזמן של בתי הבכורה להתחיל כיתה א' הגיע כבר הזמן להיפרד, והתחיל עוד מסע חיפושים שאילץ אותנו שוב לנסות להגדיר את עצמנו בהתאם לסביבה החינוכית הרצויה. מאז, בכל צומת כזאת, היה זה מנת חלקנו ועד היום. בשנה הבאה אאלץ להחליט לאן אני שולחת את הבן לכיתה א' ויש עוד מעט זמן לבחירת אולפנה לגדולה. תאחלו לי בהצלחה בבחירה כה מורכבת ולא פשוטה, אני בהחלט אצטרך אותה...