ראשי » יהדות » חדשות

בג"ץ: בית הדין הרבני רשאי להטיל סנקציות על סרבני גט

הרכב מורחב של בג"ץ דחה עתירה של סרבני גט נגד סנקציות שהושתו עליהם, אולם נחלק בשאלה האם יש לבית ה דין הרבני סמכות להטיל סנקציות שאינן נתונות לו בחוק. השופט יצחק עמית: "אני חש אי נוחות להתפלפל במאה ה-21 ביישומן של הרחקות רבינו תם מהמאה ה-12"

הרכב מורחב של שופטי בג"ץ דחה היום את עתירתם של סרבן הגט עודד גז וסרבן נוסף נגד בית הדין הרבני, על כך שהשית עליהם סנקציות. השופטים התבטאו בחומרה נגד הסרבנים, ודחו את העתירה. בין השופטים התגלעה מחלוקת באשר לשאלה האם לבית הדין היה סמכות להשית סנקציות שאינן נתונות לו בחוק הישראלי.

ראש ההרכב המורחב, השופט אליקים רובינשטיין פתח את פסק הדין בכותבו: "העותרים בשתי העתירות אינם מעוררים אהדה, בלשון המעטה. הם מעגנים את נשותיהן עגינות חיה - להבדיל מעגונה שאין ידוע אם מת בעלה - ועשו חוכא ואיטלולא מהחלטות בתי הדין הרבניים לעניין חיוב הגירושין; כך, בראש וראשונה - לא רק - על-ידי בריחתם לחו"ל.
 
שבעת שופטי בג"ץ עסקו בשאלה האם היה בסמכות בית הדין הרבני להשית סנקציות, בהן גם שיימינג, נגד סרבני גט. השופטים אומנם קבעו כי יש לדחות את העתירה, אולם נותרו חלוקים באשר לסמכות בית הדין הרבני.

השופטים רובינשטיין, ניל הנדל, אורי שהם ויצחק עמית סברו כי יש לדחות את העתירה ואף כי לבית הדין היה סמכות להשית סנקציות. הנשיאה הבאה אסתר חיות, סברה גם היא כי יש לדחות את העתירה, אולם לדעתה לבית הדין הרבני כלל לא הייתה סמכות להטיל סנקציות. הנשיאה מרים נאור והשופט יורם דנציגר סברו כי יש לתמוך בסרבני הגט ולקבל את העתירה.

כאמור, השופטים התבטאו בחריפות נגד סרבני הגט. השופט הנדל כתב כי "העותרים שבפנינו פושטים טלפיהם כטהורים ומבקשים מבית המשפט 'סעד מן הצדק' בשעה שהם מסרבים להעניק גט לנשותיהם מתוך דווקנות לפגוע, להתעלל ולמרר את חייהן".
 
הנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, אסתר חיות, כתבה כי "לגישתי קביעה עקרונית לפיה יוותרו שערי בית משפט זה נעולים בפני סרבני גט בנסיבות דוגמת אלה שנפרשו בעתירות דנן - בין אם ההמלצה על הרחקות דרבנו תם ניתנה בסמכות ובין אם לאו - אף היא הלכה וניתן להסתפק בה".

מי שהייתה בדעת מיעוט היא נשיאת בית המשפט השופטת מרים נאור, שסברה כי יש לתמוך בסרבני הגט ולקבל את העתירה. הנשיאה נאור כתבה על סרבני הגט כי "התנהגותם מבישה, מעוררת שאט נפש. אולם לא תמיד אנו כשופטים יכולים להוליך את תוצאת ההתדיינות למקום שאליו יוצא ליבנו כבני אנוש". נאור סברה בפסק הדין כי בית הדין הרבני פעל בחוסר סמכות כאשר השית סנקציות על הסרבנים שהחוק אינו מאפשר לו.
   
השופטת חיות הצטרפה לעמדה כי בית הדין פעל בחוסר סמכות וכתבה כי  "כי חוק בתי דין רבניים נועד לתרגם את ההרחקות ולהעביר אותן מהעולם שבו נוסחו והופעלו - עולמה הסגור של הקהילה היהודית במאה ה-12 - לעולם של מדינת ישראל כמדינה ריבונית, יהודית ודמוקרטית במאה ה-20. חוק זה אף מצייד את בתי הדין הרבניים בכלים מרחיקי לכת לאכיפת פסקי דין של גירושין הניתנים על ידם".

דברים דומים כתב השופט יצחק עמית "לא אכחד כי אני חש אי נוחות להתפלפל ולהתדיין במאה ה-21 בתחולתן וביישומן של הרחקות רבינו תם מהמאה ה-12".
   
נציגי בית הדין הרבני אמרו בדיונים בעתירה כי הסנקציות שהשית בית הדין הנן בגדר המלצה ולא קביעה מחייבת, ולכן פעל בסמכות. השופטים בדעת הרוב אשר קבעו כי בית הדין פעל בסמכות קיבלו את העמדה כי מדובר בהמלצה. השופטים בדעת המיעוט סברו שהוראה של בית משפט אינה המלצה אלא בעלת תקיפות מחייבת ועל כן קבעו כי בית הדין חרג מסמכותו.



מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg