ראשי » יהדות » חדשות

האם המומחה חשף את המקום שבו נגנז ארון הברית?

ארמטה פיירוטי, המהנדס המסתורי של ירושלים באמצע המאה ה-19, שרטט תוואי של מחילה עתיקה שלטענתו עבר בה אישית הרחק מתחת לכיפת הסלע - מנהרה שאף חוקר מלבדו לא הכיר ולא הזכיר

עצם פרסום שרטוט כזה בימינו, ובו תוואי המזדחל מתחת לקרקע של כיפת הסלע, עלול להלחיץ גורמים אסלאמיים, וממילא גם את רשויות הביטחון הישראליות. מחילה מתחת לכיפת הסלע? הרי היא עלולה לעורר שדים מרבצם – כלומר, את הטענות הפלסטיניות הוותיקות על חפירות יהודיות מתחת ליסודות כיפת הסלע. אלא שבמקרה הזה המחילות קדמו בהרבה לכיפה.

ארמטה פיירוטי היה קצין הנדסה בצבא ממלכת סרדיניה. בשנת 1854 הגיע לירושלים, לאחר שנבחר לשמש כיועץ לעבודות השיפוצים בהר הבית. סוראיה פשה, מושל ירושלים העות'מני, מינה אותו אז לתפקיד מהנדס העיר. הוא טיפל בין השאר במערכת המים העירונית, וכך נפתחו בפניו מסתרי ההר, שמאז ועד היום לא שזפה אותם כנראה עין אנוש. קונרד שיק וצ'רלס וורן, החוקרים בני המאה ה-19 שעליהם מבוסס עיקר המידע של בני המאה ה-21 על הר הבית, לא סבבו וחפרו בהר באופן חופשי כמותו.
 
סופו של פיירוטי היה טרגי. כשפרסם את ספרו 'ירושלים הנחקרת', האשימו אותו שחלק מתוכניותיו ומתצלומיו הם גנבה ספרותית, ובין השאר מהצלם הירושלמי המומר מנדל דינס. המחלוקת התגלגלה לבתי המשפט בלונדון, ובחקירותיהם מצאו יריביו מסמך בארכיון פריזאי שלפיו קפטן פיירוטי מעל בכספי יחידתו הצבאית בשנת 1849. כעונש על כך הורד פיירוטי מדרגתו, ומולדתו הודיעה לו שלא יוכל עוד לשוב אליה לעולם. אחרי פרסומו הפומבי של המסמך נעלם לפתע פיירוטי כלא היה. עד היום לא נמצא קצה חוט על אודותיו.

אולם נחזור ונתמקד בשיטוטיו התת-קרקעיים של המהנדס הירושלמי במסתרי מקום המקדש, ולקטע בספרו שבו תיאר פיירוטי את "בורות המים מצפון למסגד א-סחרה" (כיפת הסלע - א"ס). הוא סיפר שנכנס מצפון לכיפה אל מנהרה תת-קרקעית שהוליכה אל מתחת לכיפת הסלע. "בעומק 29.5 רגל", שהם כתשעה מטרים, מצא פיירוטי "את הרצפה מכוסה בבוץ רטוב לעומק של כרגל וחצי (45 סנטימטרים – א"ס). במבט ראשון ראיתי פתח בצד הדרומי. לאחר פינוי כמה אבנים, אדמה ובוץ שחסמו אותו, עברתי בו לתוך בור אחר באותו כיוון, בעומק 32 רגל (כעשרה מטרים – א"ס). אלה עתיקים מאוד, והם נחפרו במלואם בסלע. אין לי ספק שהם שייכים לתקופה של ארוונה היבוסי".

המסע אל מתחת לכיפה החל: "מדרום וממזרח לבור העמוק יותר (מצויים) פתחים לשני מעברים: הראשון מוביל צינור, שלושה רגליים רוחבו ושלושה רגליים וחצי גובהו (כמטר על מטר וקצת - א"ס), יורד ממערב. אבל אחרי הליכה של כמה רגליים לאורך המסדרון אנו מוצאים תעלה נוספת בגודל זהה לזו שהגיעה מדרום, ומובילה כלפי מעלה אל בור כפול, כפי שתמיד ציפיתי".

בנקודת הזמן הזו פיירוטי ניצב ממש מתחת לפסגת ההר – הסאחרה שבכיפת הסלע. בסאחרה חצובה מערה וברצפתה לוח שיש גדול המכסה על בור הרוחות. הפתח חתום כבר שנים רבות מאוד, וכך היה גם בזמנו של פיירוטי, לפני כ-160 שנה. אפילו לו לא הרשה הפחה לפתוח אותו. במקום זאת עקף פיירוטי את הלוח ואת האיסור גם יחד, וכאמור חדר אל תחתיות ההר מצפון לכיפה.  
 
כפי שצפה מראש, כך העיד, בור הרוחות שמתחת ללוח השיש איננו אלא חלל גדול שמתחתיו מצויה המחילה שבה פסע פיירוטי. המהנדס אף הבחין הרחק מעליו בלוח השיש שברצפת המערה - אותו לוח שיש שלא הורשה לפתוח.

"צורת החדר התחתון", המשיך פיירוטי לתאר את פנים בור הרוחות - אותו בור שנקרא כך מפני שהמוסלמים מייחסים לו את משכן כל הרוחות שבעולם - "היא כדור לא סדיר, בערך 22 או 23 רגל קוטר (כשבעה מטרים - א"ס). רצפתו מכוסה לעומק בבוץ יבש ובכמה אבנים, רבות מכדי שאוכל להסירן.

בבחינה זהירה ראיתי בגובה של 12.5 רגל (כארבעה מטרים – א"ס) את הפתח של הבור המוביל לחדר העליון, ואת לוח השיש שכבר הזכרתי שכיסה אותו. מכאן והלאה נמשכת המנהרה דרומה, ואליה נכנסתי דרך צוהר שכעת מוקף חומה. עלייה הדרגתית מאוד זו מגיעה אל קִצה במזרקה שמול מסגד אל-אקצה", הוא כתב.

"כל עומקו של הבור הכפול", סיכם פיירוטי את עניין בור הרוחות והמערה שתחת כיפת הסלע, "הוא 28.5 רגל מתחת לראש הסלע (כ-8.5 מטרים – א"ס), ו-23.5 רגל מתחת לרצפת המסגד (כשבעה מטרים – א"ס). הקורא יכול לדמיין את השמחה שלי על התוצאה של העבודה שלי. כל כך הרבה זמן חיפשתי, וברצון ובחרדה רבים כל כך".
 

מסורת ישראל וגם המסורת המוסלמית מתייחסות לסאחרה כאבן השתייה ששכנה בקודש-הקודשים. פיירוטי, לעומת זאת, הניח שזהו מקום המזבח: "חשתי הכרת תודה לא-לוהים על שהעניק לי את הברכה לקבוע את מקום מזבח העולה ואת הבורות והצינורות בשביל הדם ששייכים לבית המקדש העתיק - גמול בשפע לכל עמלי. אכן, לאחר חיפוש זהיר ביותר לא הצלחתי למצוא כל פתח לדרום-מערב, בהתאם להצהרתם של הכותבים הרבניים (הכוונה למקומם של חורי השיתין במזבח, שדרכם יורד הדם על פי מקורות חז"ל - א"ס). אבל הפעם אני סומך על עיניי, וזה מספיק לי".

האמת היא שתיאורו של פיירוטי מתאים מאוד דווקא לחללים שלפי המקורות היהודיים שכנו מתחת לקודש-הקודשים, ובהם לפי חלק מהדעות התנאיות נגנז ארון הברית בידי המלך יאשיהו בשלהי ימי הבית הראשון. כך כתב על כך הרמב"ם: "בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו להיחרב, בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה, במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך ציווה וגנזו במקום שבנה שלמה" (הלכות בית הבחירה ד', א'). עד היום נחשב קיומו של חלל תת-קרקעי משמעותי בבור הרוחות כאגדה, אולם מתיאורו של פיירוטי מתברר שהוא אכן קיים.

הארכיאולוג אסף אברהם, שהעביר לידיי את השרטוט מעשה ידי פיירוטי וחשף בפניי את התיאור של המהנדס המסתורי על שיטוטו במחשכי המנהרות בספרו, מקנה אמינות גבוהה לתיאור של פיירוטי: "בהחלט הגיוני שקיימות מחילות מתחת לכיפת הסלע. מחילות כאלה היו יכולות לשמש להטמנת חפצים יקרי ערך, ואולי אף כנתיבי מילוט.

אם אכן אותן מחילות קיימות, צריך לחקור אותן כדי לתארך אותן. לא מן הנמנע שהן עשויות להיקשר עם מערכות חציבה מימי בית המקדש הראשון, כפי שכבר נטען לגבי חלק ממאגרי המים החצובים בהר הבית. לתיאור של פיירוטי צריך להתייחס ברצינות הראויה. החללים התת-קרקעיים בהר הבית דורשים מחקר מעמיק, וכשהדבר יתאפשר אני מאמין שעוד נופתע מתגליות רבות נוספות".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg