אביו של הרב לוינשטיין: "הצעתי ליגאל לצאת לחופשה"
יעקב לוינשטיין, אביו של הרב יגאל מהמכינה בעלי, לא אהב את האמירות הקשות של בנו בסוגיית שירות הנשים בצה"ל. עם זאת, הוא מאמין שגם מפקדי הצבא טעו. זו בהחלט לא המורכבות היחידה בחייו הסוערים ובהשקפת עולמו. ריאיון
לא שנות ילדותו בגרמניה, לא הלימודים בתיכון של הכנסייה הפרנציסקנית בירושלים, לא השתלמותו כמהנדס בבריטניה ולא העבודה במכרות תמנע והמגורים באילת - שום דבר כמעט בביוגרפיה העשירה של יעקב לוינשטיין לא יכול היה לרמוז על כך שבנו הבכור, יגאל, יהפוך למנהיג דתי ורוחני, וגם יקים עליו גל ביקורת חסר תקדים בשל עמדותיו הבלתי מתפשרות ולשונו החדה.
"הוא גדל באילת כילד חילוני לכל דבר", מספר יעקב על ילדותו ונעוריו של בנו, הרב יגאל לוינשטיין, מראשי מוסדות 'בני דוד' בעלי. "פרט לזה שבכל יום שישי בערב, לפני שהוא היה הולך לבילויים, היינו לומדים יחד פרקים מהתנ"ך. זה היה תנאי: אתה רוצה לצאת לבלות עם החברים? קודם שב איתי ותלמד ואחרי זה תצא".
ומעבר לזה, הבית לא היה דתי?
"לא, זה היה בית ערכי אבל לא מסורתי. לא שמרנו בבית כשרות. אחרי שיגאל נכנס לדת בצורה רצינית הוא ביקש שנכשיר את הבית, ואשתי ז"ל, גלוריה, דאגה לכך".
איך קיבלת את השינוי שלו?
"לא היה אכפת לי. היה חשוב לי שהוא יחיה חיים ערכיים. שמחתי כשאחרי הצבא הוא בא ואמר לי: 'אבא, לפני שאני הולך לחיים הרגילים אני רוצה ללכת ללמוד יהדות. אתה נתת לי על קצה המזלג'. אמרתי בבקשה, והכנסתי אותו למכון מאיר".
היו מי שטענו שהנאומים החריפים והסגנון הבוטה קשורים להיותו חוזר בתשובה.
"זה לא קשור, זה קשור באישיות של הבן-אדם. הוא עושה כל דבר בצורה רצינית, עד הסוף. לא חצי דבר. כך כשהיה קצין בשריון היה הכי הכי. זה אופי".
איך הוא התמודד עם המתקפות עליו לאחר פרסום דבריו?
"הוא לא ליקק דבש. זו הייתה תקופה לא קלה, מאוד מטלטלת. אבל הוא לא עשוי מנייר. יש לו כוח משלו, ועמוד שדרה".
אני פוגש את יעקב לוינשטיין בביתו בשכונת רמת-חן, באזור הדמדומים שבין גבעתיים לרמת-גן. הוא כבר בן 87 ומשתמש בכיסא גלגלים, אבל שום דבר מחריפותו לא קהה עם השנים. אולי להפך. הבית חד-קומתי, צמוד קרקע, מרוהט בפשטות, כולו אומר משפחתיות.
סלון רחב ידיים ופסנתר מכוון ("אני מכריח את הנכדות לנגן", הוא מספר כשאני מתיישב ופורט על צליליו), פינת אוכל, ומקרר שחזיתו עומדת לכרוע תחת עומס התמונות והמגנטים של בני המשפחה: יעקב וגלוריה, שהלכה לעולמה לפני כמה שנים, והילדים - יגאל הבכור, יונתן שחזר בתשובה בעקבות אחיו והקים את תנועת 'אל ארצי', אלדד הצעיר, ועמם הכלות והנכדים. הסלון ופינת האוכל הם מוקד כינוס למפגשים ולדיונים משפחתיים. גם לאחר הסערה האחרונה בעקבות 'נאום הבנות' של האח הבכור הם התכנסו שם, דנו והתווכחו אבל גם תמכו.
"מבחינה משפחתית זה חולל מהומה", מספר יעקב. "היו ויכוחים, היה גם כעס. אנחנו משפחה שאכפת לה, אבל עברנו בשלום את שדה המוקשים הזה ונשארנו משפחה מלוכדת. כולנו מעריכים מאוד את יגאל למרות חילוקי הדעות".
למרות הפערים ותפיסת העולם השונה, לוינשטיין האב משפיע על בנו הרב יגאל, שמרבה להתייעץ עמו ומקפיד גם היום על לימוד משותף אחת לשבוע לפחות. כשראה את הסרטונים שבהם משמיע בנו מילים בוטות נגד נשים לוחמות בצה"ל, הוא לא דמיין את עוצמת ההדים שהן יעוררו.
מה חשבת כשראית את הסרטון?
"חשבתי שזה נורא ואיום. היו קטעים שהרגיזו אותי מאוד. הוא אמר לי 'הראו רק קטעים מסוימים ולא את כל התמונה כולה. זה לא היה מיועד לחילונים, דיברתי לדתיים שמבינים את זה אחרת'. אמרתי לו: 'חכמים היזהרו בדבריכם'. אז הוא שאל: 'אני צריך להיזהר בפני התלמידים שלי? מישהו הקליט, ומשם זה יצא'. אבל כן, הוא לא נזהר בדבריו. מה זה 'לא מיועד לחילונים'? היום הכול פתוח, זורם. זה יצא, זה הרגיז, עשו עליו עליהום, הוא התנצל. אם הוא היה יותר זהיר ומדבר בצורה יותר מכובדת, הכול היה בסדר. זו טעות גדולה מאוד".
יעקב לוינשטיין נולד בגרמניה בשנת 1929 להורים ציונים. מיד לאחר עליית היטלר לשלטון, ב־1933, עלתה המשפחה ארצה. בשל מחלת האסטמה שממנה סבל, הוא נאלץ בצעירותו לעבור מתל-אביב שבה גדל לירושלים. הוריו חיפשו בשבילו בית ספר עם פנימייה, וכך הוא מצא עצמו בבית הספר הפרנציסקני 'טרה סנטה' בירושלים. במוסד למדו זה לצד זה נערים יהודים, מוסלמים ונוצרים ("בכיתה מעליי למד ג'ורג' חבש", הוא נזכר השבוע). בגיל 18 קיבל מלגה ללימודי הנדסה משלטון המנדט הבריטי, ויצא ללימודים באנגליה ב-1947.
הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות קטעו את המסלול: "כמו הרבה סטודנטים ישראלים אחרים, עזבנו את אנגליה, חזרנו לארץ והתגייסנו לצבא. לחמתי בירושלים ובדרום. הממשלה הבריטית ביטלה לכל הישראלים שחזרו למלחמה את המלגה, אבל משרד החינוך של מדינת ישראל המשיך אותה". במהלך הלימודים בלונדון הדריך בתנועת 'הבונים'. שם הכיר את גלוריה, צעירה יהודייה וציונית, והם נישאו. בלונדון גם נולד בנם הבכור, יגאל.
ידיעת השפה הגרמנית מבית, לצד הלימודים באנגליה שהקנו לו שליטה באנגלית, העניקו לו תפקיד במשלחת הפיצויים והשילומים של ישראל בגרמניה ב-1954. במשך כשנתיים עבד והתגורר בעיר קלן. לאחר שחזר ארצה הצטרף כמהנדס לצוות ההקמה של מכרות הנחושת בתמנע. הם היו בין המשפחות הראשונות בעיר הדרומית. "זה היה אז סוף העולם. העיר אילת בקושי הייתה קיימת, היה שם מדבר אמיתי. ביליתי בעיר הזאת את מיטב שנותיי", הוא מספר.
אחרי סגירת המכרות בשנות השבעים הוא עבר ל'כימיקלים לישראל', עד יציאתו לפנסיה בשנת 2000. מאז הוא מקדיש את זמנו ללימודי דתות ופילוסופיה. בחדר העבודה שלו ספרייה מרשימה בתחומים מגוונים. זה לצד זה שוכנים בה ספרי הרב קוק, אפלטון וביקורת המקרא.
"אני רואה את עצמי כאדם דתי לא בדרך המקובלת", הוא אומר, "אבל דווקא מאז שהסתובבתי בעולמות אחרים ולמדתי - אם זה הנצרות, האסלאם, המודרנה, דתות המזרח הרחוק - קיבלתי חיזוק גדול לאמונות הדת היהודית. היום אני יכול להתמודד עם כל טענה נגד הדת היהודית, גם בנושאים שאינני מסכים לדת. אם אני מסתכל על התמונה הכללית, זה מסמר החיים. אם לאדם אין אמונה, הוא לא יודע מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. הוא מסתובב בחושך".
בעקבות לימודיו גיבש לוינשטיין האב תפיסת עולם שלמה בנוגע לדתות בכלל וליהדות בפרט. עיקרה: הדת חשובה, אבל היא צריכה להתקדם ולהתאים את עצמה לעידן הנוכחי. "הדתות העתיקות הנהיגו את מהלך החיים של עמים רבים בעבר, אולם לדעתי הן היו חייבות להתאים את עצמן לשינויים החברתיים והמדעיים שהתרחשו במאות השנים האחרונות - הנאורות והמודרנה ומה שבא בעקבותיהן", הוא אומר.
"גם בעולם היהודי, שעבר זעזועים קשים בתקופה המודרנית, קיימת התנגשות בין הדת השמרנית והערכים המודרניים, וקהילות שונות מחזיקות בהשקפות עולם סותרות ומנוגדות. כשהייתי צעיר נקלעתי לעימות בין הדת ובין תפיסות פילוסופיות של עמים ודתות אחרות, אבל במשך חיי מצאתי את האיזון הנכון.
"מצאתי שאין ניגוד בין ערכי היסוד של ההשקפות השונות, אולם יש לי ביקורת על השמרנות הדתית שאינה מאפשרת להתאים את עצמה לתנאים המשתנים המודרניים, ומאידך גיסא, ביקורת על העולם החילוני שאיננו מאמץ בצורה מסודרת את ערכי היסוד של היהדות. רק חיבור רציני בין שני עולמות אלו יכול להוליך אותנו קדימה. איינשטיין ניסח זאת בצורה קולעת. מדע ללא דת הוא חיגר, דת ללא מדע היא עיוורת".
איך זה מתבטא למשל בוויכוח בסוגיית גיוס נשים?
"אחרי שקרתה המהומה העמקתי בנושא, ולקח לי זמן להבין את הפאזל השלם. המחלוקת בין הצבא ובין בני יגאל לוינשטיין ואחרים בנוגע לשירות הבנות הדתיות בצבא, היא מחלוקת לגבי הנחלת ערכים חילוניים ושוויון בין המינים בצבא. עד כמה שידוע לי, עד התקופה האחרונה שני הצדדים מצאו, למרות חילוקי הדעות, דרך פשרה שאפשרה את שירות הדתיים-לאומיים בצבא.
"לאחרונה החלו להחמיר בצבא, וחלה הקצנה ברצון הרשויות הצבאיות להרחיב את יישום עקרונות השוויון בין המינים, בניגוד להסכמים שהיו קיימים עד אז. בני יגאל, בשם היהדות הדתית-לאומית, הביע התנגדות חריפה למהלכים אלו. הרי מה פתאום יגאל התחיל לצעוק? כי דרכו לו על האצבעות בלי צורך. אני לא נכנס לסוגיה מי צודק ומי לא. יש בצה"ל גורמים שרוצים לקדם שוויון מוחלט ומאמינים בזה, אבל הצבא צריך להישאר כפי שהיה עד עכשיו, כי זה גורם נזק - לצה"ל, לדתיים, לכל מי שמעורב בעניין הזה, וגם לניסיונות לגשר בין הדתיים הלאומיים לציבור החילוני.
"אין ספק שהדרך וצורות הביטוי שיצאו לתקשורת הציגו את המחלוקת בצורה לקויה, וגרמו להתלהמות מיותרת ומכוערת של המחלוקות הבסיסיות בין החילוניות המודרנית לדת היהודית. בלי להיכנס לפרטי הוויכוח, לדעתי אין לצבא מספיק חשיבות והצדקה לדחוק את רגלי הדתיים. אני מבקש להזכיר לרשויות הצבאיות כי המחנות הדתיים שהוקמו על ידי בני, יחד עם הרב אלי סדן ואנשים נוספים, תרמו ותורמים באופן משמעותי לחיזוק הצבא".
תוכל להצביע על סוגיות נוספות שיש בהן התנגשות בין הדת היהודית לצורכי העידן הנוכחי?
"אתן לך כמה דוגמאות מעשיות שמפריעות לי מאוד בשמרנות הדתית, שאינה מאפשרת התאמה בין המנהגים והמצוות העתיקות ובין התנאים החדשים. אינני רואה בדברים שאני מבקש לשנות פגיעה כהוא זה בעקרונות הדת היהודית. לדוגמה: הדלקת אור בשבת, ושימוש במזגנים ובמעליות בשבת. הקלה והתאמה בסוגיות אלה תתרום ותחזק את שמירת השבת, בלי לפגוע בעקרונות הדתיים של עם ישראל. דוגמה נוספת: שימוש בכלים מוזיקליים עם מנגינה מתאימה, יתרום לאווירת השבת והחגים. יש להתאים את חוקי הנישואין, הגירושין והכתובה למצב המודרני. המנהגים העתיקים בתחום הזה גורמים נזק ועוגמת נפש למשפחות רבות ולנשים עגונות. שינוי מעמד האישה בעולם הדתי הוא בכלל תחום רחב בפני עצמו.
"נקודה שמעניינת אותי במיוחד היא ביטול הקרבת הקורבנות בבית המקדש שייבנה לעתיד לבוא. לפי תפיסתי, וכך למדתי גם מספרי הרב קוק, בסופו של דבר אנחנו הולכים לעולם שישרור בו שלום בינינו ובין החיות, עולם צמחוני. דבר נוסף, אני מבקש מהדתיים לא להירתע מדיונים על ביקורת המקרא. מצאתי שברוב המקרים, דיונים מעמיקים מחזקים את עקרונות הדת היהודית".
אתה מציג תפיסת עולם שסותרת הלכות מהתורה ומחז"ל.
"אם מנהגי הדת היו מתאימים את עצמם לתנאים החדשים, בלי לפגוע בעקרונות החשובים של היהדות, חלק רציני של העם היהודי החילוני היה חוזר לחיק היהדות. אבל הדת מפחדת מהצל של עצמה, בטענה שאולי אני יכול להבין אותה, שברגע שאעשה שינוי אחד, כל הבניין עלול להתמוטט. אני מכיר את הסכנה הזאת ומבין אותה, אבל לא צריך לפחד משינויים שנעשים בצורה זהירה ושאפשר גם לבטל אותם.
"אתן לך דוגמה קיצונית. בין יתר השינויים שהיהודים הרפורמים הכניסו במאה ה-19, הם ביטלו את השאיפה לחזור לארץ ישראל. הם האמינו שהם יכולים להשתלב בעמים הנוצריים בלי לאבד את הגוון היהודי שלהם, אבל גם בלי להגיד 'אנחנו פה באופן זמני, ועוד מעט נעלה לארץ ישראל'. בהמשך, לנוכח מה שהתרחש באירופה ולאחר שהציונות התחילה לבנות את ארץ ישראל, הם חזרו בהם. כלומר, גם אם אתה עושה טעות, אתה יכול לחזור ולתקן".
לטעות הזו יש מחירים, התבוללות ונישואי תערובת בהיקף גדול.
"זו הבעיה של היהודים בארה"ב, לא בארץ ישראל. אנחנו עוד לא מתחתנים עם הערבים שנמצאים פה. כאן גם רוב החילונים מתחתנים בתוך העם היהודי".
גם אתה בעצם קצת רפורמי, אתה רוצה לבצע בהלכה שינויים מרחיקי לכת.
"אני יהודי, אל תיתן לי תוויות. זה חסר משמעות. אני יהודי מתקדם שרוצה לעשות שינויים לטובת דת ישראל ועם ישראל. בנקודה זו אני חלוק עם יגאל בצורה מוחלטת. יגאל אומר לי: 'כשתהיה סנהדרין נדון בכל מה שאתה מציע'. אמרתי לו: 'אתה דוחה דברים שחשוב לעשות אותם היום ולא לחכות למשיח'. כשהרצל אמר ליהודים הדתיים באירופה 'תעלו לארץ ישראל', מה הם אמרו? עוד לא הגיעה העת, המשיח לא הגיע. את התוצאה אנחנו יודעים.
"כשאתה רוצה לשמר משהו בעל ערך, צריך להיזהר לא להיתקע. לשמר כן, שמרנות לא. אדם שמרן לא יכול להתפתח. כשאתה הולך עוד צעד אחד עם השמרנות, אתה מגיע לקפיאה על השמרים. השמרים שצריכים להתסיס את העיסה, כשמשמרים אותם יותר מדי הם קופאים. דת צריכה להתקדם. אתה צריך להבין מה א-לוהים רוצה ממך. מה שהוא רצה ממך בסיני היה מתאים לזמנו. הרבה מהחוקים התפתחו על ידי חז"ל, שהתאימו את החוקים ל-1,001 סיטואציות כפי שהיו קיימות אז. היום צריך לעשות שוב התאמות, ולא לברוח מזה באמירה 'אין לנו סנהדרין'. מי יקבל את ההחלטות? אנחנו, בדור שלנו".
זה הפוך ב-180 מעלות ממה שמייצג בית המדרש ב'עלי', שהבן שלך הוא ממוביליו.
"זה לא עלי, זו הדת היהודית השמרנית. אני שואל את בני: 'יגאל, מה ההבדל בינך לבין החרדים?' הוא אומר שמבחינת שמירת המצוות אין הבדל גדול, אבל אני לא רוצה להתנתק מהצבא ולא מהציבור החילוני. אני עושה כל מה שאפשר כדי לקיים את העולמות האלה. החרדים הסתגרו בעצמם, וכשעובר חילוני הם סוגרים חלון. לזה יגאל מתנגד. אבל מבחינת שמירת הדת היהודית, אין הבדל מהותי בינו לבינם".
השינוי שיעקב לוינשטיין שואף אליו אינו מתמצה בתחומי הלכה. בעיניו, היהדות צריכה לעבור מהפכה גם בתחומים חברתיים, ולהיות בעלת עמדה ואמירה בסוגיות של יחסי חוץ כמו המלחמה בסוריה וקליטת מהגרים.
"קח לדוגמה את הנושא של משגיחי כשרות. אני רוצה שהם ילכו ללמוד את תורת המזון, ביולוגיה, כימיה. זה הרי הדבר שהכי מטריד את הציבור - כל הכתבות שאנחנו רואים בטלוויזיה על מזון מקולקל שמשרד הבריאות אמור למנוע את הגעתו לצלחת שלנו. אם הייתי נותן למפקחי הכשרות את הידע ומאפשר להם לבדוק גם את התחומים האלה, אני מעלה אותם ברמה, בחשיבות ובמשכורת. אני גם פותר למשרד הבריאות בעיה קשה, וגם נותן למשגיחים מעמד מכובד.
"דוגמה נוספת היא הגישה שלנו לפליטים בארץ ישראל, כל אלה שברחו ממקומות שבהם חייהם היו בסכנה, והגיעו לכאן כשהגבולות היו פתוחים. למרות כל הניסיונות שנעשו, אין למדינה אפשרות מעשית להחזיר אותם לארצותיהם. יש כאן עשרות אלפים. צריך לבוא לקראתם לפי תורת ישראל, שמדברת כמה פעמים על הגר שגר בתוכנו והיחס אליו.
"זה בדיוק להפך ממה שהממשלה והמפלגות הדתיות עושות. אומרים לי: 'אם תעשה את זה, יבואו לכאן עוד אנשים'. אני עונה: 'תסגרו את הגבולות ואל תתנו להם להגיע, אבל אלה שהגיעו הם כבר פה, אז שיחיו חיי כלב? תן להם את המינימום, אל תרדוף אותם. תן להם מקום תחת השמש. זה בוודאי לא יזיק לעם ישראל ולמדינת ישראל".
החוויה שלו כילד שגדל בצל מלחמת העולם השנייה מביאה אותו לקרוא לשינוי במדיניות ישראל בנוגע למלחמה המתמשכת בסוריה. "מה שקורה כעת בסוריה צריך לנגוע לכל בן-אדם שיש לו קצת חמלה ולב. אני מציע לעשות משהו לטובת האומללים האלו, על ידי שנודיע ברבים שאנחנו נקלוט ילדים יתומים או נטושים, כפי שבזמנו ניצלו אלפי ילדים יהודים ב-1939 כשאנגליה פתחה את שעריה עבורם. רוב ההורים הושמדו, אבל הילדים ניצלו.
באותה צורה אני רוצה לקלוט יתומים סורים. אפשר לקלוט אותם במשפחות מתנדבות - יהודיות וערביות - שיקבלו עזרה כלכלית ממדינת ישראל. ישראל יכולה לקלוט זמנית כמה אלפי ילדים אומללים כאלה, ולהראות לעולם שעם ישראל יודע לעשות מעשה כפי הנדרש. ראה את גרמניה היום, שהיא קולטת פליטים שאין שנייה לה בכל העולם. המדינאים שמוליכים היום את גרמניה נולדו לאחר הגיהנום של היטלר, והם למדו את השיעור. אדם שיש לו שכל בראשו קולט שלא זו הדרך לחיות בעולם הזה, והם עושים את התיקון".
לקראת סיום שיחתנו אנחנו חוזרים לנושא הטעון שבעקבותיו התכנסנו: שירות הנשים בצה"ל. האם אתה חושב שיש מישהו שרוצה להצר את צעדיהם של הדתיים בצבא? אני שואל.
"זה נכון שהיו בעיתונות הרבה פעמים בשנים האחרונות מאמרי הפחדה שהדתיים הולכים להשתלט על הצבא, אבל אני לא מתייחס להגזמות הללו. החילונים לא רוצים שיגבילו את השירות המשותף בצבא, כמו שלא רוצים שיגבילו אותם בחיים החילוניים היומיומיים, אז אמרו בצבא שהם מסוגלים ליצור מקומות שגם דתיות יוכלו לשרת, ויש מקומות רבים בצבא שגם נשים יוכלו לשרת. אבל כשאתה הולך רחוק מדי זה מוטעה, כי בכל זאת, באופי הנורמלי של אישה היא לא לוחמת.
"אני לא מדבר על מקרים קיצוניים כמו שהיה במלחמת תש"ח, שגם האישה הייתה צריכה לאחוז בנשק ולהילחם. כשגוש עציון נפל, הבנות של המשק נלחמו ונפלו בקרב נגד הלגיון. זה מצב קיצוני, אנחנו היום לא במצב קיצוני. שילוב בנות צריך להיעשות בתיאום, לא משנה אם זו דתייה או לא. יש הרבה תפקידים שבחורה יכולה לעשות בלי לפגוע באופי הנשי או הדתי שלה. תצפיתניות, לדוגמה, טובות יותר מהבנים. התנועה הפמיניסטית חוללה מהפכה אדירה, והנשים היום ממלאות תפקידים יוצאים מהכלל ועושות זאת בהצלחה רבה. אבל בין זה ובין להיות לוחמת בחזית, יש מרחק גדול".
שר הביטחון אביגדור ליברמן הציב למוסדות 'עלי' אולטימטום - פיטורי הרב יגאל או פגיעה כלכלית במכינה. מה היית אומר לו?
"ליברמן הולך עם החילונים, ויכול להיות שיש מי שיגיד לו 'כל הכבוד, תכניס להם', ואולי הוא גם יגרוף מזה רווח פוליטי. אבל אם הייתי יושב איתו הייתי אומר לו: 'אדוני היקר, תעשה לטובת הצבא שאתה מופקד עליו. תמצא את דרך הפשרה כפי שהייתה קיימת עד היום. אל תדרוך להם על האצבעות. אדוני שר הביטחון, אל תשכח שהמכינות הדתיות וישיבות ההסדר תורמות משמעותית לצבא. המהלך שלך לא פועל לטובת העם, הצבא והארץ, וגם לא לטובתך".
ואם שר הביטחון יתעקש, מה היית מציע לבנך?
"הצעתי ליגאל, כדי להנמיך את הלהבות ואת העימות, שיאמר לשר הביטחון 'אני לא מסכים לדעה שלך אדוני השר, אבל לטובת עם ישראל אני יוצא לתקופת לימודים שכולם יירגעו'. אמרתי לו שדווקא אם הוא יבוא ויגיד 'אני לא מוותר על שום דבר, אבל יחד עם זה אני לא רוצה שהעימות הזה ימשיך ויעכיר את האווירה בין הדתיים הלאומיים והצבא. זה מה ששר הביטחון מבקש, אז אני מוכן לבוא לקראתו אף שאני בטוח שהוא לא צודק, אבל יש דברים שחשובים יותר מהצדק שלי או שלך'. אמרתי לו 'ככה אתה יכול לצאת מהמבוך בראש מורם'".
הוא קיבל את זה?
"אני עוד לא יודע. אמרתי לו את זה ממש בימים האחרונים".
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם