לא קיבלו אותי ליישוב, כי אני אם חד-הורית
חשבתי שהיישוב הזה מושלם. אבל הם כלל לא הביעו התעניינות במי שאני, רק בסטטוס המשפחתי שלי. חד-הורית, משמע לא מספיק טובה בשבילם. האם אני דתייה פחות אם אני חייה בלי בן זוג?
נוף מדהים, אנשים מקסימים, חברות טובות שגרות קרוב וקהילה חמה וקרובה. מאז שהתחלתי לחשוב על מעבר דירה, היישוב הזה קרץ לי מאוד. אני מכירה את המקום ומאחר שיש לי לא מעט חברות שגרות שם המגורים בו תמיד היו אופציה מבחינתי.ועכשיו, חשבתי לעצמי, זה זמן מושלם לעבור. שלחתי חברה טובה לברר בשבילי כמה דברים בוועד היישוב. הנחתי שלא אמורה להיות בעיה, זה בכל זאת יישוב די ליברלי שצמא להתרחבות וקולט משפחות, מה כבר יכול להיות?
אבל כשעמית חזרה אלי עם התשובה, היא אמרה שהיא מתביישת לומר לי אותה. מתביישת בהחלטה של היישוב שלה. מתברר שהיישוב החליט שלא מקבלים יותר משפחות חד-הוריות. למה? ככה, בלי לנמק, בלי לנסות לרכך את המכה בהסבר רציונלי. אמרתי לעמית שלא נורא, הכול בסדר, אני אמצא מקום אחר. אבל האמת היא שנפגעתי נורא.
''מוקיעים אותי מהחברה בגלל הסטטוס המשפחתי שלי''
צילום: שאטרסטוק
הם כלל לא הביעו התעניינות במי שאני, רק בסטטוס המשפחתי שלי. לא היה אכפת להם שאני אדם טוב, שגדלתי במקום נחשב ולמדתי במקומות הכי איכותיים, שיש לי ילדה מקסימה ומתוקה, שאני מכינה אחלה עוגות ומוכנה להתנדב להכין גם לאירועים של היישוב. לא, זה לא עניין אותם. כל מה שהם שמעו זה "חד-הורית", ומיד שאר התכונות שלי נמחקו כלא היו. חד-הורית, משמע לא מספיק טובה בשבילם.
אני יכולה להבין שמבחינה כלכלית, משפחה חד-הורית מהווה עבורם סיכון גבוה יותר ממשפחה רגילה. אני עלולה פתאום להתפטר או לאבד את כושר העבודה שלי, ואז לא לשלם שכירות ולצבור חובות במכולת. יכול להיות שחד-הורית נמצאת בקשיים כלכליים כי היא חיה ממשכורת אחת, ולגיטימי לחשוש מכך. אבל הם לא עצרו לבדוק אפילו. לא נתנו לי הזדמנות להוכיח שאני עובדת, עובדת קשה, ומרוויחה בהתאם. שיש לי חסכונות לימים קשים. הם לא שאלו לפני שפסלו אותי על הסף.
ואולי זה לא הקושי הכלכלי, ואז אני באמת מתקשה להבין מאיפה יכולה לנבוע ההתנגדות לקלוט חד-הוריות ליישוב. האם אני דתייה פחות אם נפרדנו? האם אני אדם רע כי אני חיה בלי בן-זוג? האם אני אדם שצריך להתרחק ממנו, להימנע מלגור איתו באותה שכונה, כי אני לא נשואה? והאם היישוב הזה שם לב בכלל לאחוזי הגירושין העולים? כיום בערך שליש מהזוגות מתגרשים. לחסום כניסה של שליש מהזוגות לשעבר ליישוב, זה לא ריאלי. וזה פוגע.
אני מודה שאם היו מזמינים אותי לראיון ומחליטים שאני לא מתאימה, כי אני נראית להם סנובית, מעצבנת, לא יציבה נפשית או סתם לא מתאימה לאופי של היישוב - ניחא. אבל כשלא מזמינים אותי אפילו, כשמוקיעים אותי מהחברה בגלל הסטטוס המשפחתי שלי - אני כועסת. אני לא טובה פחות כי אני חד-הורית. ומעבר לזה, הסטטוס שלי לא כתוב באבן, ואני בהחלט מתכוונת להתחתן מחדש יום אחד, אחרי שאקבל סוף סוף את הגט שלי.
אולי יותר מהכול, הסירוב הזה מעיד על אנשי היישוב הזה. הייתה להם הזדמנות להיות פתוחים ומכילים, והם בחרו לסגור את שערי היישוב ואת ליבם בפני משפחות חד-הוריות, שהרבה מהן חטפו לא מעט מכות בחייהן. הייתה להם הזדמנות להיות טובים, והם בחרו שלא.
ההפסד הוא לא שלנו, החד-הוריות, אלא שלהם. כי אנחנו נמצא לנו מקום אחר לגור בו, מקום אוהב ומחבק, והם יישארו לנצח עם אטימות הלב והדעות הקדומות, שעליהן הם מגדלים את ילדיהם. ועצוב לי בשבילם.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם