 |
/images/archive/gallery/116/142.jpg בגד של קבוצת As Four
צילוםם: יחצנות  |
|
|
|
|
| קבוצת העיצוב "As Four" מורכבת מישראלית, לבנוני, גרמני וטג'קיסטנית, המבקשים להראות שאפשר גם אחרת |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
2/6/2004 9:43 |
|
|
|
|
|
|
|
למרות שחברי קבוצת העיצוב "As four" אינם חשים כגימיק תקשורתי, הם מסכימים שהרכב הקבוצה - גרמני, ישראלית, לבנוני וטג'קיסטנית - בהחלט פוליטי. "בשבילי מאוד חשוב, בתקופה זו של האינתיפאדה, להראות לכולם שניתן לעבוד ביחד," מספרת בשיחת טלפון מניו יורק עדי, ,30 הרבע הישראלי. "אני חושבת שאם אני וגבי (הרבע הלבנוני - א.י(. היינו ממשיכים לגדול באותו מקום שבו נולדנו, ייתכן שהיינו נשארים אויבים, אבל מאוד חשוב עבורנו להראות לעולם שניתן להפיק יחד דברים טובים.
הקבוצה הוקמה לפני כ6- שנים על ידי אנג'לה, קאי, גבי ועדי. הם אינם חושפים את שמות משפחתם וגילם ")ביחד אנחנו מעל ,("100 ופועלים כקומונה עיצובית בלופט רחב ידיים בצ'יינה טאון, ניו יורק.
עדי, הישראלית שבחבורה, נולדה בנתניה וגדלה בהרצליה. בגיל 16 עברה עם משפחתה למינכן,
גרמניה, שם פגשה באנג'לה, ילידת טג'קיסטן, ויחד הן עברו לניו יורק. לאחר תקופה פגשו בגבי, ניו יורקי יליד לבנון עם שורשים פלסטיניים, ובקאי, דוגמן ממוצא גרמני. יחד עסקו בסטיילינג לצילומי אופנה למגזינים שונים, ובהמשך החלו לעצב פריטים משל עצמם.
את הפריצה הגדולה אל סצינת האופנה הניו יורקית והעולמית בכלל, הם חייבים לתוכנית הקאלט "סקס והעיר הגדולה," שם הופיע לפני כ5- שנים וחצי תיק פרי עיצובם. התיק, המורכב מעיגול עם חור במרכזו, שימש מודל לחיקויים רבים בעולם (וכן, גם כאן.( "התיק פשוט, אבל חכם," מצטנעת עדי. "הוא מאוד פרקטי מצד אחד, כי שום דבר לא נופל החוצה, ומצד שני הוא גם מאוד יפה." הפרסום הרב שהעניקה החשיפה בתוכנית, הקפיץ אותם אל כותרות מגזיני הכרומו בעולם, ומדי עונה הם אף מוזמנים להציג בשבועות האופנה של ניו יורק ולוס אנג'לס.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חברי הקולקטיב מחופשים. צילום: יחצנות
|
|
|
 |
|
 |
|
לא נכנסים למשבצות
|
|
|
 |
|
|
|
אלא שלמרות הטררם בדבר עיצוביהם, As four לא מגדירים עצמם כמעצבים. "אנחנו יותר אמנים," מדייקת עדי. "אנחנו רואים בבגדים שאנחנו מעצבים, פריטים שיכולים להיות מוצגים במוזיאון," והיא מציינת את התערוכות שהציגה הקבוצה בגלריות "ג'פרי דייטש" בניו יורק ו"פרפל אינסטיטיוט" בפריז.
החשיפה במקומות מכובדים, טרנדיים ונחשבים כצמד הגלריות שבו הציגו, במקביל לרצונה של הקבוצה להיתפש כחלק מעולם האמנות, מפנה לעברם חיצי ביקורת. הסיבה: נתח נכבד מהבגדים ארטיסטי מדי, בלתי לביש ואקסטרווגנטי ללא גבול.
"אנחנו לא קוראים לעצמנו אוונגרד ולא מכניסים את עצמנו לשום משבצת," מסנגרת עדי. "נכון, אנחנו לא עושים בגדים ליומיום, כי בשבילנו אין יום ואין לילה, וגם לא תמצא אצלנו קולקציית קיץ או חורף, כי אנחנו מייצרים תמידית ומציגים פעם בשנה קולקציה אחת. אנחנו פשוט עושים דברים יפים שאנחנו מאמינים בהם, וכל אחד יכול לקרוא לזה איך שהוא רוצה. מי שלובש את הבגדים שלנו, מניסיון, מקבל תחושה שונה. למשל, תתחיל ללכת אחרת במכנסיים שלנו, כי הסילואטה שלהם שונה; או ז'קט עם כיסים שנוטים אחורה, ישנה לך את מראה העמידה, כי היד שלך תיראה אחרת; אבל הבגדים חייבים להיראות טוב על הבן אדם".
גזרות הבגדים עליהם מדברת עדי בהחלט שונות, ומעניקות ייחוד ללובשים אותן. דוגמה לחריגה מן הידוע והמוכר וחיפוש אחר זווית אחרת, ניתן לאתר בקולקציית הגרפיטי שהציגו לפני 3 שנים, שנתפרה מתפר אחד בלבד המחבר בין החלקים, ובפרימתו הופך הבגד לשטוח.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
