 |
/images/archive/gallery/110/049.jpg דג. למצולם אין קשר לביקורת
צילום: יחצנות  |
|
|
|
|
| שגיא כהן חטף קלקול קיבה מהאוכל של האיסט |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
4/6/2004 10:51 |
|
|
|
|
|
|
|
האיסט היא מסעדת כאילו לדור הכאילו. בחודש האחרון החליפו שם את התפריט. טעות. הם צריכים להחליף אותו שוב. ומיד. כרגע, התפריט שמוגש שם גדול על יכולותיה הצנועות של המסעדה. יותר מזה: כפי שלמדנו על בשרנו, הוא עלול להוות סכנה לשלום הציבור. הנה דוגמה אלמנטרית: מנה ראשונה שנקראת טמפורה של ירקות. זו המנה הכי בסיסית והכי פשוטה שמסעדה עם יומרות לקשר למזרח הרחוק יכולה להגיש. המנה הזו טבעה בשמן עד כדי כך שכיפתה של פטרייה אחת, שרגלה סולקה, הפכה לאגם קטן של שמן טיגון. בעולם הכאילו שבו חיה איסט, זה בסדר. הם יעמידו פנים שהם מתוחכמים, אנחנו נעמיד פנים שהם מתוחכמים, ובין לבין נלגום קצת שמן טיגון. מה רע?
הטמפורה היתה מנה ששליש ממנה נשאר בצלחת. וזה עוד היה טוב. היו מנות שהשארנו כמעט בשלמותן. כך, למשל, מנה שנקראת סביצ'ה ילוטייל. ביום שבו היינו נגמר הילוטייל. במקום הגישו סביצ'ה דניס ועל זה יש להגיד רק שלושה דברים: ראשית, אם דניס היה דג כל כך מתאים לסביצ'ה מישהו כבר היה עולה על זה קודם. דניס הוא דג ישראלי זמין. להפוך אותו לדג אצילי שמוגש נא
זה בערך כמו להתחיל לחשוב על קוויאר מגרעינים שחורים.
שנית, כדי לעשות סביצ'ה, ובכלל כדי להגיש דגים נאים, צריך להקפיד על טריות הדגים. הדניס היה לא טרי. לא טרי ברמה כזו שאם מוכר הדגים שלכם היה מציע לכם אותו הייתם דופקים לו עם קרפיון על הראש. ושלישית, והכי חשוב, רק אלוהים יודע למה המלצרית (שהיתה קרן האור היחידה במהלך הארוחה) בכלל טרחה לציין שזה דניס ולא ילוטייל: המנה צריכה היתה להיקרא "סביצ'ה בצל סגול." אחרי הכל, זה מה שקיבלנו.
ואלה, תשמחו לשמוע, עוד היו המנות הטובות. שיאו של הערב היה טאטאקי טונה אדומה. עשיתי כמיטב יכולתי לאכול כמה שיותר מהמנה הזו: ידעתי שאם המנה מגיעה לזבל וחתול לא זהיר טועם ממנה, חייו על מצפוני. ושלא תזלזלו, ההקרבה הזו גבתה את מחירה: הרעלת קיבה שתקפה אותי בלילה. ולא, זו לא בדיחה. הלוואי. גם תחת השפעת התקף ההקרבה העצמית האווילי הזה ועל אף ההכרה במחויבות שלי לג'ינג'ים המכונמים של דרום העיר, לא הצלחתי לאכול יותר משלוש מתוך שבע פרוסות הטאטאקי (טונה צרובה, פרוסה לפרוסות דקות).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
באווירת היאחזות הנח"ל בסיני
|
|
|
 |
|
|
|
האשמה היתה לא רק בדג הקשיש אלא גם בתחכום של הטבח. האיש שלא מסוגל לטגן ירקות החליט לשפר את המנה הקלאסית של טאטאקי טונה. 300 שנה היפנים אוכלים את המנה הזו עם ווסאבי או עם מטבל סויה, אבל מה הם מבינים מהחיים שלהם? הם היו צריכים שיבואו שני יזמים מהתחנה המרכזית הישנה בתל אביב ויראו להם את האור. על פרוסות הדג שבע היגון הותז ברוחב יד רוטב ירקרק של ווסאבי מעורב בבזיליקום תאילנדי. היה לזה יתרון אחד בולט: קשה היה להחליט אם טעם הלוואי הנורא שהיה למנה נבע מגילו של הדג, או שזה הטעם הטבעי של הרוטב הירוק. כדי להיות בטוח ניסיתי קצת מהרוטב לבד. אל תחזרו על הטעות הזו.
למנות עיקריות מוצעות כאן כמה מנות מזרח אסיאתיות קלאסיות: סטייק פרגית, למשל, או קבב עם טחינה יפנית (כך במקור.( ויש עוד מנה: ניוקי עם פירות ים. הניוקי היו בסדר, פירות הים היו בסדר, היתה רק בעיה אחת, קטנה: המולים במנה הזו היו מקולקלים. בטעות, אכלתי חתיכה מאחד מהם, מה שאיפשר לי במהלך ליל השימורים לתהות האם הרעלת הקיבה נבעה מהמול המקולקל (זה ההימור שלי,( מהטונה הלא טרייה (אחרי הכל, אכלתי שלוש פרוסות,( או מהדניס שידע ימים יפים מאלה (מן הסתם, בימי היאחזות הנח"ל בסיני).
עכשיו שיהיה ברור: יכול לקרות שמול יהיה מקולקל, יכול לקרות שדניס לא יהיה במיטבו, יכול להיות שטונה תהיה לא טרייה. זה קורה (וזה קרה) גם במסעדות הרבה יותר טובות ומוקפדות מאיסט. מטבח זה מקום מסובך: תקלות קורות. ככה זה בחיים. אבל ששלושת אלה יתרחשו במהלך ארוחה אחת? קצת מביך, לא?
המנות האחרונות כללו עוגת פרג קרה, שבתוכה היתה חתיכת שוקולד מותכת שגובשה מחדש במקרר ושכנראה שימשה מתישהו בעבר הרחוק כדי להרוג את הדניס (אחרת, למה היה לה ריח של דגים.(? ועוד איזו מנה קפואה על בסיס שוקולד שלמרבה הצער הגיעה בלי פטיש אוויר, כך שלא כל כך הצלחנו לאכול אותה. השארנו 350 שקל. לא גרוש פחות. הייתם מאמינים?
איסט, השרון 12א,' תל אביב, 03-6877000
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
