 |
/images/archive/gallery/118/537.jpg מור קציר. רוצה כסף
צילום: ארכיון מעריב  |
|
|
|
|
| דוגמנית הייצוא המובילה מור קציר, עסוקה בעיקר בלעשות כסף |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
סמדר הירש
7/6/2004 11:00 |
|
|
|
|
|
|
|
מור קציר לא מתגעגעת. טוב, אולי קצת לספרים בעברית שהיא משתדלת עכשיו לקרוא לאט לאט, כדי שלא ייגמר לה. וגם קצת למשפחה ולחברים. מוזיקה ישראלית לא חסרה לה במיוחד, חומוס היא לא ממש אוכלת אף על פי שיש אצל הטורקי בפינה, וטחינה היא עושה לעצמה לבד במטבח החדש שלה באיסט וילג', ניו יורק סיטי. עכשיו זה זמן מנהטן. קציר מתמקדת במטרה אחת: כסף.
"ניו יורק היא המקום של הכסף הגדול", היא מסבירה בראיון טלפוני נמהר בין אודישן לאודישן. "כל הפרודקשן, הצלמים הטובים והחברות הגדולות נמצאים פה. אהבתי גם את פריז, אבל ידעתי שאני צריכה להמשיך הלאה. גם ככה התחלתי בגיל מבוגר יחסית. עכשיו אני בעיקר עסוקה בלדאוג לעצמי שיהיה לי נוח וטוב ונכון. אין לי תלות במונח 'ארץ', זה לא משנה איפה אני. אני לא אוהבת לתת לזה לשלוט בי. זה תלוי רק בי".
קציר, בת 23, התחילה לדגמן בגיל 16 אחרי שקפצה מקריית אתא להסתפר אצל שוקי זיקרי בתל אביב. ככה זה אצל היפות מהקריות,
באות לחפש תספורת ומוצאות מלוכה. כתר נערת השנה של מעריב לנוער לשנת 1996 הונח על ראשה זמן קצר אחר כך, ומשם הדרך לקמפיינים השווים של המדינה היתה קצרה. חו"ל, לעומת זאת, לא ממש עשה לה את זה.
"לא היה לי ממש עניין בדוגמנות, ואני חושבת שזה קצת הבהיל אותי כל העניין הזה. נראה לי טיפה יותר מדי לעשות את זה פול טיים. היה לי קשה להכיר בעצמי כדוגמנית. לא נהניתי מההתעסקות החיצונית עם הגוף, מלעמוד מול מצלמה, מלשים את עצמי בפוקוס של משהו, להיות באור הזרקורים. מבחינת האישיות הייתי יותר מופנמת ושקטה כשהייתי צעירה, וגם חשבתי שזה שטחי. בקיצור, לא חשבתי שזה בשבילי".
"עבדתי בארץ, נסעתי להודו לתשעה חודשים וחזרתי. המשכתי לעבוד. תמיד עבדתי טוב בארץ. פרנסתי את עצמי היטב. למדתי פאנג שוואי ועיצוב. לקחתי את החיים באיזי. לא ראיתי את עצמי מכתתת רגליים לקאסטינגים בחו"ל. לא חשבתי שתהיה לי סבלנות לזה ולא רציתי לתת לזה להשתלט עלי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חורף דיזאסטר
|
|
|
 |
|
|
|
מה גרם למהפך?
"רמי פרשוב, הסוכן שלי מארט-פורם, ממש התעקש. הוא עובד הרבה עם חו"ל ואיכשהו שכנע אותי לנסות את פריז. היתה הצעה ספציפית לפגוש את אריק דובואה שהוא סוכן חשוב, וכבר נשארתי. היה איזה סוויץ' שגרם לי לקחת את כל התחום ברצינות. קלטתי שיש בו המון קריאייטיביות והמון אמצעים לביטוי עצמי ושאפשר לעשות מזה משהו מגניב".
ובאמת, אין מילה מתאימה יותר מאשר מגניב לתאר את קורותיה בעולם. מתישהו בסוף שנת 2002 הגיעה קציר לעיר האורות, כאמור בלי כוונת השתקעות, ובתוך זמן קצר פרצה עם שער ו-12 עמודי כרומו לוהטים ב"ווג" הגרמני. אחר כך היו ה"ווג" האיטלקי, W, "דה פייס", "V", וגם השערים של "Elle" ו-"Officiel" הצרפתיים. לא ממש קמפיינים עתירי ממון, אבל הדפים המבריקים והיוקרתיים של האדיטוריאלס (הפקות האופנה של המגזינים) שווים לפעמים יותר מדולרים, והם הציבו אותה בחזית הזוהרת של הסוכנות שלה ווימן.
במקביל היא החלה להוביל תצוגות נחשבות של מעצבים כמו סטלה מקרתני, פתחה וסגרה תצוגה של שאנל וכבשה את גברברי אירופה עם שמה ההורס. אבל איך שלא מסתכלים על זה, כנראה באנגלית זה נשמע בכל זאת קצת יותר טוב. "בניו יורק נורא אוהבים את ה-More, זה משעשע. בצרפתית יש לזה גם משמעות של מוות. לא ממש נחמד. זה עניין רק כשמכירים אותי. אחר כך זה מסתדר".
את קורעת את העיר במסיבות של דוגמניות?
"זה כבר לא הימים האלה של המסיבות כל הזמן, למרות שתמיד היו ותמיד יהיו. זה לא שפעמיים בשבוע צריך להתייצב בקוקטייל. אם יש פעם בשנה מסיבה של הסוכנות שלי אני הולכת. זה לא כמו בארץ, שגוררים אותך לכל הפתיחות והשטויות. באתי לישראל פעמיים בחורף להצטלם לקמפיין של הוניגמן, וכל הזמן הייתי צריכה לסרב להזמנות כאלה. כל ישראלי שיצא מגבולות המדינה נהיה רעש כזה לגביו. אפשר לחשוב. תמיד סירבתי ללכת לכל המסיבות האלה ולהופיע במדורי הרכילות. זה לא עניין אותי ולא חשבתי שאני צריכה להקריב את הפרטיות שלי בשביל זה".
|
|
|
|
|
|
|  | | מור קציר. לא בצרפתית. צילום: רמי פרשוב | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
