 |
/images/archive/gallery/124/308.jpg מסעדת ספייס.
צילום: מתוך האתר  |
|
|
|
|
| ל"ספייס" אפשר ללכת עם החברים בלב שקט ולאכול טוב בלי לחשב על חשבון מה זה בא. זה אולי לא נכון מבחינה מסחרית, אבל מאוד אנושי |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
18/6/2004 10:01 |
|
|
|
|
|
|
|
כמעט כל אופנה קולינרית אצלנו מוציאה מקרבה לבסוף את המקום האחד שהופך אותה לנסבלת. ספייס, ככל הנראה, הוא המקום שילמד סנגוריה על אותו זן עדכני ומופרך של מסעדות-ברים עתירי חלל ודקורציה. בספייס קצת התבלבלו. במקום מקום חשוך עם אוכל אפל ויחס שעושה חושך בעיניים, הם פתחו מקום מואר (אולי מפני שהם יודעים שאין לאוכל שלהם מה להסתיר), עם אוכל צבעוני ויחס מאיר פנים.
וזה מתחיל בתפריט. שהרי בעצם קבלת הפנים האמיתית במסעדה, בכל מסעדה, היא התפריט. כתיבת תפריט היא מצד אחד אמנות, מצד שני הצהרת כוונות. יש לא מעט שפים טובים בארץ שלא מסוגלים לתכנן תפריט. תמיד יהיו אצלם שלוש מנות ראשונות ושלוש עיקריות מהאטרקציה שהם מצאו באותו יום בשוק. ואם במקרה אתה אלרגי לקולרבי, אז כדאי אולי שתביא סנדוויץ' מהבית.
מסעדות אחרות בונות את התפריט על איזה סועד ממוצע שהן מדמיינות, כשהממוצע מורכב, בדרך כלל, משני החברים הטובים של בעל הבית ומשתי המלצריות הראשונות שהוא שכר. אחרות סתם מעתיקות (וכמו תלמיד גרוע, עם השגיאות), ועוד אחרות בונות את התפריט כמו קורי עכביש: אם הסועד כבר נלכד ונמצא בפנים, נמצוץ ממנו כל מה שאפשר.
מצד שני יש גם תפריטים שלוקחים בחשבון את רוח הזמנים, תפריטים
שבהיעדר שם טכני נקרא להם תפריטי "להיות בנאדם". להיות בנאדם משמעו לקחת בחשבון למשל שבימים כמו הימים הנוכחיים, כשקבוצה של חברים יוצאת לאכול ביחד, לאחד מהם אולי קצת קשה. אולי המשכנתה לוחצת, אולי הבונוס לא יגיע השנה, אולי אשתו, ירחם השם, עובדת רשות מקומית. לא תמיד קל לצאת ולהוציא כסף, לא תמיד נעים להודות בזה.
ספייס במובן הזה, מתנהגת כמו בנאדם: יש מנות טובות מאוד ב-20 שקל, יש מנות ב-30 שקל, יש סנדוויצ' ים ב-35 שקל , יש מנות פסטה ב-40 שקל , ואפשר גם כמובן לאכול ארוחה מלאה בכ-120 שקל . וזה מקסים בעיני. בדרך כלל מסעדנים בונים את התפריט כך שזה שהשבוע קיבל העלאה יגרור אחריו את החברים שלו להוציא כסף. כאן חשבו גם על זה שקשה לו. אפשר ללכת עם החברים בלב שקט, לאכול טוב ולא לשבת בצד ולחשב על חשבון מה זה בא. זה אולי לא נכון מבחינה מסחרית, אבל זה כל כך אנושי שאני מאוד מקווה שזה יצליח.
אפילו המחירים הרגילים נראים כאילו האנשים של ספייס עברו בכל המסעדות בסביבה והחליטו, בעיקרון, להוריד 20 אחוז ממחיר השוק. הסטייקים יותר זולים, הטונה בגריל יותר זולה, הפסטות יותר זולות. כך שהנה, יש הזדמנות לצאת ולאכול במקום אופנתי ומעוצב למשעי בלי לפשוט את הרגל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אפילו הסטייקים זולים יותר. צילום: מתוך האתר
|
|
|
 |
|
 |
|
מנות לערב של קיץ
|
|
|
 |
|
|
|
כדי להיות בטוחים שזה לא גימיק, ניסינו דווקא את אחת המנות הראשונות הזולות, פטריות ממולאות בתערובת גבינות עזים. מנה טובה, מחומרים טריים, שנעשתה כמו שצריך. הגבינות עברו בדרך מתחת לגריל כך שהיתה להן מלמעלה שכבה חומה ופריכה, הן היו מומסות כראוי, התערובת היתה פיקנטית אבל לא צורבת, ובכלל, מנה.
מנה ראשונה אחרת, טורטייה עם אורז מעורב בפירות ים, התבססה על משחק מרקמים נעים בין המעטפת הפריכה למילוי העסיסי והיתה אף היא טובה להפתיע. לא מנות דגולות, לא מהוללות, אבל מנות שכיף לאכול ככה סתם בערב של קיץ.
השוני בין המנות האלה מלמד על עוד יתרון של התפריט כאן: יש מספיק מנות מוכרות ואהובות (הפילה, ההמבורגר, הדניס, כבד האווז), אבל לצדן יש גם מנות מסקרנות. כך למשל מדליוני סינטה במשרה אוריינטלית. הבשר היה מיושן כראוי, שהה במשרה של ג'ינג'ר, בצל וסויה, ואז נצלה במהירות על הגריל. מאחר שהבשר היה חתוך בעובי הנכון, היתה לו שכבת ציפוי קצת קרמלית ותוכו היה אדמדם ועסיסי. עוד מנה שהיא לא מנה היסטורית אבל טעימה ולא שגרתית שתענוג לנעוץ בה שיניים.
המנות האחרונות מלמדות על איזו בעיית קונספציה: הן קצת גדולות מדי וקצת עשירות מדי (בכלל, המנות קצת גדולות מדי). עושה רושם שהן בנויות יותר לאנשים שאוכלים מנה אחת ואז מנה אחרונה, מאשר לאנשים שאוכלים ארוחה מלאה. יש בכך היגיון (כאמור, אפשר לצאת מכאן מאוד שבע ודי בזול עם מנה אחת מהזולות ועם מנה אחרונה ענקית), אבל כדאי היה אולי להציע גם מנות קצת פחות עשירות למי שכבר אכל מנות ענק של טורטייה ושל טונה.
אבל למה להתלונן, מקום יפה שזוכר את מה שלא מעט מקומות וטיפוסים כאן כבר שכחו מזמן: שאפשר להיות אופנתי, ובכל זאת להישאר בנאדם.
ספייס , ריב"ל 28 תל אביב, 03-6886969 | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
