 |
השנה הייתה 1996, אני הייתי בן 16 ומוטי חסון ושותפו מייקל נחום השיקו את חנותם הראשונה ברחוב בוגרשוב בתל-אביב. במודע או שלא, פתיחת החנות, שאירחה בערב הפרמיירה את חנה לסלאו עם בן זוגה דאז בני בלוך, שאר סלבס לרגע וגייז אופנתיים, היוותה ציון דרך משמעותי בתרבות הלבוש של הומואים בישראל. אם עד לאותה שנה נאלצו גייז מקומיים לרעות בסניפי "אריסטו מן" לבית "אריסטו שמט", (שמתקמבקים השנה באופן היסטרי, אגב, ועל כך בקרוב), לנשנש קולבים בחנות הקלאב "קמרון" ז"ל של גילי ורד בשינקין - שהחזיקה בנוסף למותג שלה גם את עיצובי הביכורים של "כאוס" בעיצוב דודו גבריאלי - או בחנויות "ספידי גברים" ו"מרסל" באותו רחוב, הגיעו חסון ונחום הגישו חנות שאופיינה בשיק קלאברי-הומואי עם פריטים נוטפי פאיייטים,
לייקרה צבעונית ו-וויניל מבהיק. כל זה הוביל לאחר מכן לבצבוץ מותגים ומעצבים נוספים, שפנו במובהק אל קהל הגייז כמו הטרנסקסואלית אנין, המעצב מתי ממן, ומותג האופנה "מייל בוקס", שהחזיק מעמד ארבע שנים בשינקין, עד שנסגר לפני כשלושה חודשים. אלא שבשנתיים האחרונות נדמה שלצד גופיות הדוקות לקלאברים שריריים, החלו מנפקים מעצבי הגברים הללו גם קולקציות רגועות יותר, שמעניקות לקהליהם גם פריטים בעלי אופי נינוח וקז'ואלי יותר; זאת בעקבות המפנה שחל בשנתיים האחרונות בכל הקשור ללבושום של גייז בארץ ובעולם, שנטשו את האקצנטריות והמוחצנות לטובת ג'ינס, חולצת טי ולוק כללי רגוע למדי. אין בכך כדי לאמר שלא תאתרו במועדונים אקסטרווגנטיות מהזן הצבעוני, אבל היא הפכה לחלק מזערי מהסצינה ההומואית.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
מתוך תצוגה של מוטי חסון. צילום: נאור רהב
|
|
 |
 |
 |
 |
|
המטרוסקסואל אשם
|
 |
|
 |
 |
 |
|
והנה, במקביל מתרחשת תופעה מעניינת. דווקא קהל סטרייטי צעיר החל מאמץ גינוני לבוש הומואיים יותר או פחות. בנוסף למגמת הג'ינס הנמוך שנצפה על עשרות נערים בני 16 ברחובות הערים, סטרייטים רבים, בעקיר בטווח הגילאים 14-26, מתלבשים בגופיות בטן צמודות, חולצות קרועות, מכנסיים מבריקים וצמודים, קשת בשיער ולוק אנורקטי כללי, שמתכתב יותר עם פליטי ביאפרה מאשר נערי קלווין קליין.
דוד גבריאלי, המעצב הראשי של מותג האופנה לגברים "כאוס", מסתייג מהטענה לפיה הומואים החלו מתלבשים כסטרייטים ולהפך. "גייז התמתנו במשך השנים ונטשו את הפרנזים והנצנצים. בעקבות עלייתו של המטרוסקסואל, אפשר אולי להגיד שסטרייטים התחילו להתלבש אחרת, אבל הפתיחות היא גם בקוסמטיקה וטיפוח הגוף. לגבי האופנה, לסטרייטים תמיד הייתה החולצה הפרחונית בארון, רק שהיום הם קיבלו לגיטמציה ללבוש אותה".
גבריאלי מאמין שהכל זה עניין של אופנה שבבוא השנים יתגלגל אחרת, ללא קשר לכוחה או מיצובה של קהילת הגייז הישראלית. לדבריו, אין קשר בין הצורך של הקהילה להחצין את עצמה ולהשמיע את קולה, לבין לבוש.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |  | מתוך תצוגה של מתי ממן. צילום: יחצנות | |
|