 |
/images/archive/gallery/132/329.jpg מסעדת מול עדן.
צילום: יחצנות  |
|
|
|
|
| יעל פז-מלמד מתרגשת מהתקרבות המסעדה היהודית של דדי מאילת לחופי תל-אביב |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
יעל פז-מלמד
4/7/2004 16:03 |
|
|
|
|
|
|
|
כשחושבים על אוכל יהודי, חושבים קודם כל על אנחות. לא סתם איזו אנחה קלה שנפלטת לה לפתע ואין מאחוריה לא סבל ולא כאב. פה אנחה זו אנחה, שמאחוריה עול של אלפיים שנות גלות ועוד אלף שנים של תלאות אחרות. יהודי טוב הוא יהודי סובל. כך בחיים, כך באוכל. פעם הוא סובל כי הוא רעב, ואז הוא אוכל, ואחרי שהוא מכניס אל קרבו אל ההלזלאך והקיגאלאך והגריוולאך והקרפלאך, הוא סובל שבעתיים כיוון שהוא חש כבד, הצרבת הורגת אותו, אבל עוד יותר הורגים אותו רגשות האשם על כך שנהנה.
בתפוצה שמזוהה הכי הרבה עם האוכל היהודי-הפולנים - לא נהוג לאכול כדי ליהנות. אוכלים כי רעבים. אוכלים כי צריך. אוכלים כי מישהו טרח רבות על האוכל, ועכשיו אי אפשר לא לאכול. הרי משעות הבוקר המוקדמות היא נעמדה על הרגליים, הוורידים כבר נפוחים מזמן, והכל למען בני הבית. לך תגיד שאין לך חשק לאכול בחום הזה את כל המאכלים הכבדים הללו.
זה בדיוק מה שהיא תמיד חושבת. לאיש לא אכפת ממנה ומהמאמץ שהיא השקיעה. טוב, אין מה לעשות, היא כבר תנוח בקבר, ונחת כבר תהיה לה בעולם הבא.
אוכל יהודי. מי שאוהב, לא סתם אוהב. הוא משתגע מהטעמים, מהביתיות שעולה מכל ביס. זה מה שנקרא "ארוחה חמה". קודם כל, היא אכן חמה, בלי התחכמויות ובלי תחכומים, משביעה, לא יקרה. מי שרגיל מהבית לשבת כל ארוחת צהריים סביב שולחן, לאכול שלוש מנות מסודרות, בלי דילוגים ובלי ויתורים, בלי אוכל מוכן או קפואים או חימומים במיקרוגל, יתגעגע כל חייו אל אותם טעמים של אוכל טרי, שמבשלים כל יום מחדש. נו, ואחר כך הולכים קצת "לשכב", וישנים היטב בן שתיים לארבע, ואוי למי שמעז להפריע. וכמה שזה נשמע מפתה ונכון כאשר משווים זאת לחיים היום, לארוחות המהירות שמשאירים לילדים על צלחת עטופה בניילונית כדי שהם יחממו במיקרו, ייקחו לחדר ויאכלו שם מול הטלוויזיה או המחשב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא מעבירים ריצפטים
|
|
|
 |
|
|
|
אחת הבעיות עם האוכל היהודי המסורתי היא שאין לו ממשיכים רבים. סבתא שלי, שהיתה מפליאה להכין את כל הפלאים הללו, הלכה לעולמה לפני שהספיקה להעביר את התורה לאמא שלי, ולכן גם עבורי הכנת כל הקרפלאך והקישקלאך ומה לא היא בבחינת תורת הנסתר. גם חמותי, שתיבדל לחיים ארוכים וטובים, אינה נוהגת להכניס אותי אל הפרדס הזה. לא כי היא לא רוצה, סתם כי לא יוצא. אי אפשר לתת מתכון לבישול יהודי. חייבים לראות בעיניים, להתנסות, לרכוש מיומנות.
ולכן, אם רוצים אוכל יהודי לא בשבת בצהריים, שאז אוכלים אצל החותנת, קונים אותו במסעדות שמתמחות בכך. בשבוע שעבר זה מה שרצינו, ולכן צלצלנו למסעדת מול עדן, שזה מקרוב נפתחה בתל-אביב, והזמנו משלוח הביתה. תוך כדי שיחה עם דדי (סמדר), התברר לנו שאנו מכירים אותה כבר שנים ממסעדה יהודית נפלאה שהיתה לה באילת ושאותה היינו פוקדים בכל פעם שהגענו לעיר החמה ההיא. גם בחום של 45 מעלות בצל עדיין היינו מתנפלים בתאווה על הצ'ולנט והקישקע ומרק העוף עם האטריות או הקרפלאך. לפני כמה שנים התברר לנו שדדי סגרה את המסעדה ועזבה את העיר. עקבותיה לא נודעו. עד אותה שיחת טלפון אקראית ומשמחת, שבה מצאנו אותה ואת מאכליה.
הזמנו כבד קצוץ מצוין, עשיר בבצל ועשוי כהלכה, ורגל קרושה שיש לה אצלנו קונים, ואחרי ששפכנו עליה לימון בכמות הרצויה, ערבה מאוד לחכם של אלו האוהבים את המאכל הזה. גם הקרפלאך, הן במילוי הבשר והן במילוי תפוחי האדמה, שעבורנו הם נקודת מבחן לכל אוכל יהודי, עברו את הביקורת בהצלחה רבה ונחטפו אחרי שחוממו במחבת עם טיפה שמן. שלושה סוגי חזרת טובים ליוו את הלשון ברוטב, וכוסמת מצוינת התלוותה אל צימעס וגיבץ', שהיוו תוספות גם לשני סוגי בשר אחרים.
המחירים סבירים למדי. המנות הראשונות (כבד קצוץ, גפילטע פיש וכדומה) בין 15 ל-20 שקל . המרקים (עוף עם קרפלאך או קניידלאך) בין 20 ל-25 שקל , מנות ביניים (הלזלאך, קישקע, קרפלאך) 25 שקל, מנות עיקריות (בשרים עם תוספות) בין 35 ל-45 שקל . מעדותם של מי שהעדיפו לאכול במסעדה ולא להזמין הביתה, אני למדה שזו אופציה עדיפה. המקום יפהפה, השירות אדיב והאוכל משובח עוד יותר כיוון שלא עבר חימום.
מול עדן, מסעדה יהודית, לילינבלום 3 תלאביב. טלפון: 03-5172993.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
