 |
/images/archive/gallery/135/002.jpg
איור: אורי ויסלר  |
|
|
|
|
| הילה רמלר ניגשה בזהירות לספר שירי הילדים החדש של פוצ'ו, והתרגשה לגלות שהמאסטר עדיין בשיא כושרו |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
8/7/2004 12:23 |
|
|
|
|
|
|
|
בדחילו ורחימו ניגשתי לספר החדש של פוצ'ו. נכון שבילדותנו היו לנו הרבה גיבורים מהספרים, אבל לצד איה הג'ינג'ית, המורה שמילקיהו והדמויות האחרות שברא, הערצנו גם אותו, את פוצ'ו. להבדיל מספרים אחרים, שלא תמיד זכרנו מי כתב אותם, היו אלה איה
של פוצ'ו, חבורה שכזאת של פוצ'ו וכן הלאה.
בעיקר בגלל זה חששתי שההערצה תסנוור את עיני, וגם אם "על הא ועל דא" יהיה עוד ספר ילדים חלש שכתוב בחרוזים ומאויר היטב, אתקשה להבחין בכך. ובכן, פשוט שימו לב לחרוז הבא:
אפרת גילתה
לחברתה
שאצלה יש בכיתה
בן שבשבילו רזתה.
איזה יופי, פוצ'ו במיטבו. זוהי ההתחלה של השיר "סיפור אהבה", שנולד בעקבות השיר "אברהם/ אל תלך לשם/ כי הזאב/ יטרוף אותך/ הם!". פוצ'ו גורס שהילדים נהנים לשמוע אותו שוב ושוב, כדי לצעוק את ה"הם!" בסוף, ולכן כתב 22 שירים ברוח הפזמון הישן, שיר לכל אות, או כמו שהוא מכנה אותם "די-כלום".
פוצ'ו יוצא מנקודת הנחה שילדים אוהבים לצעוק, אבל אין להם מספיק הזדמנויות ולגיטימציה לעשות את זה. לכן, הוא הגדיל לעשות, וכתב שירים עם הברה המזמינה צעקה בסופה של כל שורה, כדי שיהיה לילדודס הרבה הזדמנויות לשאוג. אבל למרות שכל שורה בשיר הוגבלה להסתיים באותה אות והברה, אין שמץ של התפשרות על המלל והמשמעות; החריזה הגיונית וזורמת , והטקסט לא מתכופף בפני החריזה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נקודת ההנחה היא שהילדים אוהבים לצעוק. איור: אורי ויסלר
|
|
|
 |
|
 |
|
משלימים את הסופים
|
|
|
 |
|
|
|
כרגיל אצל פוצ'ו (ישראל ויסלר, זוכרים?), הטקסטים לא מזלזלים באינטליגנציה של הילדים. השירים מתובלים בהומור הפוצ'ואי השנון, והתחכמויות עוקצניות שגם אם את חלקם יפספסו הזאטוטים הרי שההורים ייהנו מהם. אפשר לקרוא את השירים בצורת דיאלוג שבו הילדים משלימים את הסופים, ככוונת המשורר, ואפשר פשוט ליהנות מהם, כמו שהם.
בשולי העמוד של כל שיר יש הערת ביניים מחכימה, לעיתים מעטו של המחבר, ולפעמים של דמות מתוך הספר: הטבח, האחות, הרופא, או מפי "המועצה לנימוס בדרכים", שמתערבת לטובת תרבות הדיבור: "פנייתה של הנדרסת אל הדורסת בתואר סוסה לא מקובל עלינו! מן הראוי להקדים לשמו של האדם את התואר מר או במקרה שלנו:'מרת סוסה!‘. נימוס, חברים,נימוס!".
את הספר אייר, בכישרון רב כהרגלו, אורי ויסלר, בנו של פוצ'ו שאחראי גם לאיורים של חלק מספריו הקודמים, כמו "מוקי צימוקי" ו"אפרים קומתיים".
חבר שלי, מבקר ספרות ושירה, אמר שכותבים מוערכים בעלי שם, יכולים לפרסם את רשימת המכולת שלהם ולקרוא לה "יצירה חדשה", ולא יהיה מי שיעז להכריז "המלך הוא עירום". במקרה הזה, שום ילד לא יצעק, אפילו שהם נורא אוהבים.
"עוד נסיכה אמיתית", שיר מתוך "על הא ועל דא"
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
