 |
/images/archive/gallery/141/692.jpg 465, הילית שחם
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| מספר מפתיע בגודלו של בוגרי תקשורת חזותית ב"שנקר" בחרו בספר כעבודת גמר. האם תחזור עטרה ליושנה? |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
אורית הראל
21/7/2004 10:24 |
|
|
|
|
|
|
|
ספר זה אולי כל הסיפור, אבל הסיפור הוא לא רק מילים. בכלל לא, אם לשפוט לפי סדרת עבודות הגמר של בוגרי המגמה לעיצוב ב"שנקר" שהתמחו בתקשורת חזותית, ואשר מוצגות מראשית השבוע ועד סוף החודש בתערוכה במקום.
"המחזור הספרותי", מגדירה אותם בצדק ענת גורדין, אחת הבוגרות: כ-40 אחוז מבוגרי תקשורת חזותית (16 תלמידים) בחרו בספר כעבודת גמר. היקף חריג בגודלו, בעיקר אם מביאים בחשבון את העובדה שמדובר בחממה המדגישה באופן טבעי את הממד העיצובי-חזותי ולא התוכני-מילולי, שנתפס כמרכזי בספר, או את התחזיות על מעמדו המידרדר של הספר בכלל. הייתכן שדור העתיד של המעצבים עושה קאמבק לספר?
דוד גרוסמן, ראש המחלקה, סבור שהתופעה "אומרת כמה דברים. ראשית, שהמהפכה
הדיגיטלית בעצם עברה. הצעירים היום לא רואים את המחשב כמשהו מיוחד, חדש או חדשני. מבחינתם הוא תמיד היה שם, כמו טלפון. שנית, אפשר לומר שהם גילו מחדש את פוטנציאל הספר. במסגרת הלימודים, כשניסו למתוח את גבולות הספר לכיוונים חדשים, הם ראו שבפוטנציה ספר מייצר אינטימיות וקשר שאין במחשב, מה שהופך אותו לאטרקטיבי יותר כשבאים לפתח נושא אישי.
"דבר שלישי, קל יותר להוציא היום ספרים בגלל השליטה במחשב והיכולת להדפיס דיגיטלית יחסית בזול ובאיכות גבוהה. אז יש תחייה ואני שמח על כך, אבל אני לא יודע כמה זמן זה יחזיק מעמד. ואולי בכלל זה סוג של אופנה שתחלוף".
לצד כל ספר בתערוכה יש מעין "פינת ישיבה", ובה כיסא עץ צבוע המזמין לשבת ולדפדף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ספר של קיבוץ
|
|
|
 |
|
|
|
רק לצד הספר "465" ניצב כיסא חריג, של חדר אוכל בקיבוץ. וזה מפני שהספר של הלית שחם הוא סיפורו של הקיבוץ בו נולדה וגדלה, עין-דור. הספר (ששמו, אגב, הוא כמספרה בקיבוץ) כולל חוויות אישיות ומושגים קיבוצניקיים, ובנוי כמו קולאז' פעיל, כמעט אינטראקטיבי, שבו הקורא מוזמן לשלוף, למשוך ולהציץ להוויית הקיבוץ. ולמרות שעל כל הספרים חתומים מעצבים ולא סופרים, אין זלזול בטקסט, להפך, בולט בהם הטיפול השלם בנושאים שנבחרו.
"בגדול אנחנו מתייחסים לספר כדבר שקוראים או סוקרים, כשמדובר בתמונות למשל. אבל מבחינתי ספר הוא דבר מאוד מוחשי, שמצריך שימוש בכל החושים. ספר ממששים, לפעמים גם שומעים. למשל ספר שירה, שקט של דף לבן שעליו רק שורות הטקסט הוא סוג של חוויה קולית. צבע ואיכות נייר הם גם חלק מחוויה חושית".
לא מתסכל שאחרי כל הפתיחות כאן, עולם המו"לות המסחרי מכתיב אפשרויות מוגבלות?
"מתסכל, אבל המצב הולך ומשתפר. והמצב דומה גם בתחומי עיצוב אחרים. לאזרח יש זכות בסיסית לחיות בעולם מעוצב טוב, וזה נוגע בכל תחום, מטפסים של מס הכנסה ועד ספרים ואריזות. זה מה שאנחנו מלמדים סטודנטים לעשות טוב יותר. הבעיה היא אם בעל הדבר, המו"ל לדוגמה בספרים, לא מעריך את העיצוב והקורא, הלקוח, לא דורש אותו. אבל בזמן האחרון יש שיפור".
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
