 |
/images/archive/gallery/152/332.jpg חומוס אבו שוקרי.
צילום: שוקי יוסף  |
|
|
| אקסקיוז מי, וואט איז עמבה? |
|
| ניו-יורק, מעצמת האוכל הגדולה מכולן, גילתה רק לא מזמן את החומוס. האמריקנים יושבים המומים בחומוסיות באיסט וילג' ולומדים, לראשונה בחייהם, לנגב בסיבוב |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
רותי רוסו ואוהד לנדסמן
12/8/2004 11:44 |
|
|
|
|
|
|
|
פשוט לא ייאמן, בניו-יורק פתחו מקום חדש שמגיש אוכל קצת מוזר, מין משחה כזו שלא ממש ברור איך בדיוק צריך לאכול ושהמקומיים מכנים "הומוס". "עם בסך הכל שני סירים על הכיריים", מתאר את המקום המגזין "ניו-יורק" לסועדים הנדהמים, "ועם מקרר מלא במשקאות ישראליים (פריגת; ר.ר.) יוצרים בתוך מעבדי-מזון את האלכימיה המזרח-תיכונית שהופכת גרגירי חומוס לחומוס. 20 מנות בכל פעם".
הטחינה , מסביר המגזין בחשאיות-מה, היא זו שנותנת לחומוס את הטעם העשיר ואת גוון הבז'. "אוכלי חומוס אדוקים", הוא ממשיך וחושף, "יכולים להזמין את המנה בלי שום קישוטים, רק עם הזלפה קטנה של שמן זית, מעט כמון, פפריקה וגם פטרוזיליה טרייה". להגשה המפתיעה הזו יש שתי וריאציות מפתיעות לא פחות: חומוס עם גרגירי חומוס חמים ורכים (מסבחה) או עם פול שבושל בבישול ארוך וביצה קשה (מנה המכונה בפי העם "חומוס-פול").
כן , ניו-יורק, מעצמת האוכל העולמית, בעלת עשרות-אלפי מסעדות שמייצגות כל תת-מטבח נידח בעולם, גילתה רק לאחרונה את החומוס, איזראלי-סטייל, והתדהמה רבה. שלוש פסקאות שלמות הקדיש המגזין לתיאור אופן הגשת החומוס, מריחתו על הצלחת, ניגובו בפיתה והתוספות המוזרות שמגיעות איתו (חמוצים, עריסה ובצל חי). וזה עוד לפני שהם התחילו בפירוט המייגע של איך נראה "פלאפל-סנדוויץ'".
שני מקומות חדשים החדירו את החומוס לכותרות הניו-יורקיות. שניהם ממוקמים באיסט וילג', המלא
בדיירים ישראלים, במקומות ישראליים, בבעלים ישראלים וכמובן שגם במלצרים ובברמנים ישראלים. החומוסייה והשווארמייה-חומוסייה נפתחו ברחוב הכי קינקי בניו-יורק, סנט-מרקס (רחוב 8), שהכיבוש הישראלי שלו התחיל כבר לפני הרבה שנים.
ארבעת בתי-הקפה השולטים ברחוב הקטן, העמוס בני-נוער תועים בחליפות עור ושיער מלוכלך, הם "מוגדור", "יפה קפה", "סימון" ו"אורלין", כולם בבעלות ישראלית. עכשיו נשזרו ביניהם גם "צ'יקפי" (גרגר-חומוס בלעז) ו"חומוס פלייס", הזוכות להצלחה וחשיפה אדירות.
מה שבאמת מדהים הוא שעל אף שמאות ישראלים גרים במתחם הקטן, עד עכשיו לא ניתן היה להשיג חומוס נורמלי, או מנת פלאפל, בכל העיר הגדולה. נכון, בפיצוציות המקומיות בבעלות פקיסטנית או תימנית מחזיקים חומוס בקופסה, אבל הטעם שלו מזכיר חומוס משומר ממנת-קרב צה"לית. ישנן גם מספר מעדניות מקומיות המכינות חומוס ביתי, אבל עודף יצירתיות וחוסר הבנה בסיסי של המנה גורם להן לדחוף לממרח מרכיבים כמו עגבניות מיובשות ובמקביל להשמיט את הטחינה, כי היא מייקרת מדי את המוצר.
לקפה "מוגדור" הוותיק יש אמנם מנת חומוס סבירה יחסית ואפילו פיתות טריות, אבל א. היא יקרה למדי (בסביבות ה-40 שקל למנה) וב. היא מגיעה עם רוטב ירוק ("גרין-סוס"), שהוא אולי טעים בפני עצמו, אבל מהווה עוד טוויסט אמריקני למאכל שלא זקוק לשום שדרוג. עכשיו, על כל פנים, מצוקת הישראלים נפתרה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חומוס, פול, חומוס
|
|
|
 |
|
|
|
לפני כחמישה חודשים ובהשקעה של למעלה מחצי מיליון דולר פתחו ארז יצחקי וארז סלומון את "צ'יקפי", דוכן חומוס, פלאפל ושווארמה. הם שכרו מעצבת ישראלית שתיצור מראה שיקי עם טאץ' מרוקאי, הציבו תנור לאפיית פיתות חמות במקום, וכדי להוסיף עניין ויחסי-ציבור ביקשו מתושבי ניו-יורק להציע שם למקום החדש. בין 30 אלף ההצעות שקיבלו, אחת המוצלחות הפכה לשמה של מנת הדגל בדוכן, "שוואפל", פיתה המכילה שווארמה ופלאפל גם יחד עם חמוצים וחריף בצד.
ביום הפתיחה, כחלק מהתרגילים השיווקיים, חילקו בצ'יקפי מנות פלאפל בחינם לכל דורש מהבוקר ועד חצות הליל. היום הדוכן המושקע מצליח למשוך אליו לא רק ישראלים במצוקת פלאפל, אלא גם מקומיים רבים שלמדו לבקש באנגלית "פלאפל סנדוויץ'" מבלי להתבלבל, ולשאול בתמיהה "אקסקיוז מי, וואט איז עמבה?".
באותו רחוב נפתחה לאחרונה גם אותה חומוסייה אותנטית, שבאופן מהפכני מגישה את החומוס שלה עם שמן זית, פפריקה ופטרוזיליה. "חומוס פלייס" היא החומוסיה הראשונה בניו-יורק, עם מינימום של השקעה דקורטיבית ודגש על פונקציונליות ישראלית. סביר להניח ש"חומוס פלייס", שאינו חוטא גם לכיוון הפלאפל, היה נעלם בין ים החומוסיות הישראליות אם היו פותחים אותו, נניח, ברחובות. אף אחד לא היה טורח אז להעלות על נס את אומץ לבם של המשקיעים או את נפשם היצירתית של הטבחים. אולם בניו-יורק סוערות הרוחות: איך העזו בעלי המקום לפתוח דוכן-מסעדה המוכר רק חומוס? מי שמע על דבר כזה בכלל?
"אף אחד לא לקח את הממרח הזה כל-כך ברצינות", כתבו על אורי אפל, אחד השותפים. אפל, אגב, לא הגיע לתפוח הגדול אחרי הכשרה ארוכה ב"סעיד" בעכו או באבו-גוש, אלא דווקא אחרי לימודי בישול מפרכים ב-French Culinary Institute הניו-יורקי, ועבודה כטבח במסעדה הצרפתית היוקרתית "לאספינס", שנסגרה בינתיים. את תחקיר החומוס המקיף עשה בשבילו השף ניצן רז, שמאחוריו כבר פיתוח תפריט למסעדת "איסט" בתל-אביב ועבר ניו-יורקי קולינרי עשיר. רז בילה שעות ארוכות באקדמיות מאולתרות לחומוס בעכו, יפו ונצרת, וחזר לעיר הגדולה עם התורה.
התושבים הישראלים הגיבו בהלם, כך אומרים, כי מי ציפה למצוא חומוס-טחינה-חמוצים, ועוד מיובאים מהארץ, ליד סניף של "סטארבאקס" ותחנת סאבוויי. המקום מגיש, כאמור, גם חומוס מסבחה וחומוס-פול (שהאמריקנים מתקשים לבטא ולאיית, אולי כי משמעות המילה באנגלית היא טיפש), ואפילו המחירים לא רחוקים יותר מדי מהמקור הציוני: בערך 4.50 דולרים למנה (קצת יותר מ-20 שקל).
"אנחנו רוצים שאנשים ירגישו ממש כאילו הם באו לנגב חומוס בשוק הכרמל או בעלי קרוואן", אומר רז. אולם בינתיים, לאחר שכבר הוזכר אף ב"ניו-יורק טיימס" וקיבל חשיפה תקשורתית ענפה, יפקדו אותו רבים שלא ידעו עלי קרוואן מימיהם.
|
|
|
|
|
|
|  | | גרגרי חומוס. צ'יקפי, בשבילכם. צילום: ארכיון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
