 |
/images/archive/gallery/169/761.jpg ''זה מזכיר לי ש...''.
איור: ירון לובטון  |
|
|
|
|
| זה שתמרה, כוכבת הספר "זה מזכיר לי ש...", היא ילדה נבונה ודעתנית, לא אומר שהיא לא יכולה לסתום מדי פעם |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
הילה רמלר
19/9/2004 15:43 |
|
|
|
|
|
|
|
תמרה היא ילדה שכל הזמן נזכרת בדברים. כל פרט מזכיר לה משהו אחר והיא משתמשת הרבה ב"זה מזכיר לי ש...", משפט שהוא גם שם הספר של אדווה שי (הוצאת עם עובד). שי בנתה את הסיפור מפרקים קטנים, שהמעבר ביניהם מתרחש כשתמרה נזכרת בעוד משהו ומיד משתפת את הקוראים, גם אם אין קשר בין הסיפורים. היא אומרת את מילות הקסם "זה מזכיר לי ש...", ואז עוברת לספר להם משהו חדש.
אנשים, קולות, מצבים ואפילו הטעם של הגשם שהיא מריחה, מיד מזכירים לתמרה עוד פרט, עוד סיפור ועוד דיאגנוזה. כן, תמרה היא ילדה מאוד דעתנית עם פילוסופיית חיים ברורה. בפתיחת הסיפור, למשל, היא נותנת בריף קצר על עצמה, בו היא קובעת: "יש לי שם מיוחד. קוראים לי תמרה". היא גרה בבית נחמד עם אח שלה, גיא,
אימא ואבא, חתול בשם זאב ואוגרת בשם ימימה. היא אוהבת חיות, אבל גם אנשים. ואז היא מספרת איך היא נראית: "ויש לי עיניים חומות והמון נמשים! וזה, לדעתי, שילוב קטלני - כי כל הילדות עם עיניים חומות והמון נמשים שאני מכירה, בדרך כלל יש להם הרבה מה להגיד".
מפה מתחילים להתגלגל הסיפורים עם כל מה שיש לתמרה להגיד. הצבע החום של עיניה והנמשים, מזכירים לה ערבובי צבעים ואת העובדה שמערבבים את כל הצבעים יוצא חום, וחום מזכיר אדמה וגשם, ושלפעמים היא מאוד מאושרת ולפעמים עצובה. אבל אז היא נזכרת במשהו יותר שמח, לדוגמה: "שעוד מעט אביב ושעכשיו אני הולכת לבקר את שרון. זה מזכיר לי ש... לשרון יש חתולה אילמת לגמרי, שלא מוציאה מהפה אף מילה", וכן הלאה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
תמרה נזכרת במשהו. מפתיע. איור: ירון לובטון
|
|
|
 |
|
 |
|
לכתוב כמו שילדים מדברים
|
|
|
 |
|
|
|
כל משפט "זה מזכיר לי ש..." מעביר את הקוראים לעמוד חדש עם מלל, שלצדו עמוד עם איור תואם של ירון לובטון. לובטון שילב בכל איור את תמרה ואת מה שהיא מדברת עליו. תמרה מאוירת בצורה ברורה ובוגרת, ואילו תיאור דבריה מאויר באופן ילדותי יותר, בדומה לדרך בה ילדים מציירים. האיורים נקיים ומינימליסטים, בלי הרבה פרטים, והם מאזנים מעט את ריבוי הפרטים בסיפורה של תמרה.
הטקסט עצמו שוטף וזורם, מלא בפרטים שונים ומעברים חדים ממשפט למשפט ומעובדה לעובדה. לפעמים הם מעניינים ולפעמים פחות. יש במלל שימוש רב, יחסית, ב-ו' החיבור. ביחד עם קצב הדיבור ורצף המחשבות יוצרת שי טקסט אופייני לצורת דיבור של ילדים, במיוחד כשהם רוצים לספר משהו ומנסים להכניס כמה שיותר פרטים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תמרה תפסה זנב. איור: ירון לובטון
|
|
|
|
|
|
|
מחלת הפטפטת
|
|
|
|
|
|
|
אני מוכרחה להודות שתמרה היא ילדה מאוד נבונה עם הרבה דמיון וכושר ניסוח, אבל מה זה קשקשנית. אפילו בלילה במיטה היא עדיין מדברת: "במיטה לעצמי / אני לוחשת ושרה: ‘יש לי שם מיוחד, קוראים לי תמרה / תמרה הופ הופ הופ‘". אבל אז היא מתעייפת וכנראה נרדמת כי במקום "זה מזכיר לי ש...", היא אומרת, "לילה טוב". איזה מזל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
