 |
/images/archive/gallery/175/763.jpg עתר מורגנשטרן.
צילום ארכיון  |
|
|
|
|
| מאז שעתר מורגנשטרן עברה לטורונטו לא מפסיקים לקרות לה אירועים מסעירים. טור אמא חדש מקנדה הקרה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
עתר מורגנשטרן
27/9/2004 15:57 |
|
|
|
|
|
|
|
לאחר שבע שנים בארץ הקודש שעברו על בעלי (שהוא קנדי ולהלן ייקרא הבי) כשותף למפעל הציוני, ועליי (אם כי אני הייתי שם מתמיד), כשאנחנו מצוידים בילד כמעט בן שנתיים (שהוא כמובן ילד יפה, נהדר וחכם ולהלן ייקרא הבכור, כי יהיו עוד), עברנו לטורונטו, קנדה.
אנחנו כאן כבר שנתיים וקצת, ומאז שהגענו התרחבה המשפחה. זמן קצר לאחר הגעתנו נכנסתי להריון (זה משהו במים כאן, אני בטוחה). באולטרה סאונד הראשון, הסתכל עליי הרופא ואמר "יש לי הפתעה עבורך". הפתעה והריון, לא צרוף מילים מוצלח במיוחד. מה כבר יכול להיות מפתיע בעובר בן 12 שבועות?
הרבה סוגים של הפתעות חלפו במוחי במשך שבריר השנייה שעבר, עד שהוא הכריז, כי יש לי שם שניים. "כלומר, תאומים" הוא הבהיר. הבי תהה האם הרופא
לא חומד לו לצון ופשוט מראה לנו את אותו עובר פעמיים. לרופא לא היה חוש הומור. אני רק חייכתי. ואני משתדלת להמשיך לחייך מאז, וגם כיום - שנה וארבעה חודשים לאחר הלידה (רגילה, קלה ומהירה) של שני הבנים. תאומים זהים (שלהלן ייקראו תאום א' ותאום ב', כמו שנקראו על ידי הרופאים במהלך ההריון). וזה לא תמיד קל. לשמור על החיוך.
מאז שהגענו לכאן עברו עלינו חוויות למכביר: ההריון והלידה, כמובן, וכן מעבר לבית החדש (ארבעה ימים לפני הלידה), מחלת הסארס שפשטה כאן ושגם לנו כמעט הייתה נגיעה אישית לכך (ועל כך בהזדמנות אחרת), הפסקת החשמל הגדולה ביותר בצפון אמריקה, וגם, בעיקר, הרבה חוויות והתנסויות של אמא גאה וחסרת שעות שינה לשלושה בנים מופלאים, בחיים חדשים בקנדה הרחוקה והקרה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מצבנו נכון לעכשיו
|
|
|
 |
|
|
|
הבי עובד בהיי-טק. לשמחתו ולמזלי הרב, עובדים כאן בדרך כלל מתשע עד חמש (כן, גם בהיי-טק), וחוץ מזה, השעות שלו הן גמישות מאוד. אבל לצערי, הוא צריך לטוס לוונקובר מדי פעם.
הבכור (עוד לא בן ארבע) הולך לגן טרום חובה (שעתיים וחצי כל בוקר). הוא אוהב לשחק הוקי ובכלל ספורט, והוא גם יכול להחליק על הקרח בעצמו. הוא אוהב לשחות, והכי הרבה לשמוע סיפורים (בעברית, באנגלית - העיקר שיספרו לו). לטענתו, הוא עובד בעבודה מסודרת, ולכן מדי פעם גם הוא צריך לטוס לוונקובר. הוא כותב אימיילים לקולגות שלו, ומעודכן היטב בחייהם שמחוץ לשעות העבודה. אני מקווה שאנחנו לא עוברים כאן על כל מיני חוקים להעסקת קטינים. הוא מופלא!
התאומים בני שנה וארבעה חודשים. מאוד פעילים ועסוקים. הם הולכים, מה שגורם לי לייחל לחוק פיזיקלי, המאפשר תנועה של גוף אחד לשלושה כיוונים בו זמנית, או לפחות לאיזה סטארט-אפ קטן בנושא. הם אמנם כמעט ולא מדברים בשפה המובנת לי, אבל מילה אחת הם למדו מהר והיא, כמובן, שמו של הבכור. והם קוראים בשמו כל הזמן. מקסים.
בתור אמא פולנייה גאה ברור לי שהם גם מאוד מוכשרים וחכמים. ויש לי הרבה על מה להסתמך. הם מטפסים על סולמות במגרשי המשחקים, מחליקים במגלשות הכי גבוהות, קופצים למים וצוללים, מבינים כל מה שאומרים להם באנגלית ובעברית, וגם בשפה הפרטית של הבכור; הם טובלים את הצ'יפס בקטשופ, ועושים עוד המון פעלולים, אבל בשום אופן לא מוכנים להסתכל בטלוויזיה.
שלושת הבנים נמצאים איתי בבית (או בעיקר בפעילויות שונות מחוץ לבית, אבל איתי). אני, חוץ מלהיות אמא במשרה מלאה מאוד, מעצבת ובונה אתרים ושאר שעשועי אינטרנט מהמחשב בבית. בעיקר בלילות, כאשר שלושת הבנים, או יותר נכון ארבעת הבנים, ישנים.
אנחנו גרים בבית נחמד בשכונה שקטה ויהודית למדי (ויש כאן גם לא מעט ישראלים) בפרברי טורונטו. מכיוון שלרובכם יש חסך של שנתיים בעדכונים על קורות משפחתנו היקרה בניכר (ואני יודעת שזה מטריד את מנוחתכם), אני מתכוונת לעדכן אתכם מדי פעם בחוויותנו מכאן.
שנה טובה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
