 |
/images/archive/gallery/223/256.jpg מיטוס.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| שגיא כהן התרגש ב"מיטוס", שמצליחה להחזיק במקל משני קצותיו: גם מסעדה מזרחית טובה וגם ליטוש של מקום עכשווי |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
16/12/2004 9:05 |
|
|
|
|
|
|
|
התרבות הישראלית הופכת לאט לאט לתרבות שמשתמשת בשפה כדי לאבד כל קשר עם המציאות. דוגמה? בבקשה: איך לדעתכם אומרים בעברית בר-בשר? סטקייה, כמובן. ומה רע בסטקייה? או, אז ככה: סטקייה זו לא מילה (בוודאי שלא), סטקייה זה קונספט. והקונספט הזה כבר פאסה, כל כך פאסה בעצם, שאנחנו חוזרים אליו עכשיו בהתלהבות, רק שאנחנו קוראים לו אחרת. לא פלא: אחרי ככלות הכל הסטקייה, לצד דוכן הפלאפל, היא אולי המוסד הקולינרי האותנטי היחיד שנוצר פה, אבל מאחר שסטקייה זה כבר פאסה, אך עדיין לא רטרו (לפחות בשבועיים-שלושה הבאים, תסמכו עלי, זה תכף מגיע), אי אפשר לחזור אליה סתם ככה.
לחזור לסטקייה ההיא, אנחנו?
יצורים אופנתיים ועדכניים שכמותנו, שנחזור לסטקייה הישנה נושנה? על הארבע על ארבע שלנו? ואיפה בדיוק נחנה? וכך, היות שהדימוי העצמי שלנו הוא של אופנתיות עדכנית, בו בזמן שבמציאות אנחנו עדיין שמרנים למדי בכל מה שנוגע לאוכל (ולא רק), הלך והתפתח כאן מתח טורדני. את המתח הזה ניסתה השפה, באמצעיה המוגבלים, לפוגג. הרעיון פשוט, אנחנו נקרא לדברים ישנים בשמות חדשים (בר-בשר, למשל) וככה נחזיק במקל משני קצותיו: גם נשכנע את עצמנו שאנחנו אוכלים "סלט חציל אפוי מושחם בגריל על מצע של טחינה ירוקה וצנובר מזרחי" טרנדי, וגם נאכל חציל בטחינה, כמו שאנחנו אוהבים, עדיף כשהטחינה נוזלת בין האצבעות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מנה במיטוס. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
 |
|
 |
|
החציל היה בלאדי
|
|
|
 |
|
|
|
אם כל העסק היה נגמר כאן, זה היה די בנאלי. דברים כאלה הרי קורים בכל תחום תרבותי: צריך לשכנע את עצמך בנורמליות (המתבטאת באופנתיות שיקית), בזמן שהלב משתוקק לקצת נחמה (שמתבטאת בחזרה לדברים הישנים והמוכרים). מה שבכל זאת הופך את העסק למעניין הוא שלשפה בפיתה, כפי שמתברר, יש כוח ייחודי לא רק לטשטש מציאות אלא גם לכונן מציאות אלטרנטיבית.
ומה שקורה בזמן האחרון, זעיר פה זעיר שם, הוא תהליך מקסים: המנות, באורח פלא, מנסות לגשר על הפער שבין התיאור למציאות ולהתעלות לדרגת מה שכתבו עליהן. התוצאה היא שמה שיצא לדרכו כהטעיה צינית הפך לגורם פוזיטיבי, ואין מקום שבו התהליך האופטימי הזה מורגש טוב יותר מאשר במסעדת מיטוס שובת הלב שנפתחה בשבועות האחרונים מול בית המשפט בתל אביב. מיטוס היא מה שפעם היינו מכנים מסעדה מזרחית טובה. מה שאפיין את המסעדות המזרחיות של פעם היה תפריט קבוע (חומוס, טחינה, סלט, חצילים, שיפודים, סטייק), יחס קבוע ("חסר לכם משהו?") וסיפוק קבוע של הלקוחות מהיחס שבין המחיר לתמורה.
מסעדת מיטוס החדשה שומרת על כל אלה, אבל החצילים יותר אלגנטיים, השיפודים יותר טובים והסטייקים הרבה יותר טובים, וכך נוצר מצב מעניין שבו הניסיון להתאים את המציאות לפוזה הוליך ליצירת אחת ממסעדות הבשר (אתם רואים: אפילו אני נרתע מלכתוב סטקייה) הנעימות והטעימות בתל אביב.
מנה ראשונה של חומוס עם בשר טלה קצוץ היתה בדיוק זה: מנה של חומוס מצוין (ואני מסרב להיכנס לשיח העדכני על עפיצות החומוס: חומוס זה חומוס, והוא מתחלק לשני סוגים: טרי ולא טרי. זה הכל), שלוותה בהר של בשר טלה עסיסי מטוגן ומפורר שהיה חגיגה. הפיתות המצורפות הגיעו חתוכות לגלילים אלגנטיים, שזה נחמד, ולו מהטעם הפשוט שהפיתות טעימות. וכשהפיתות טעימות, עד כמה שזה נוגע לי, אתם יכולים להגיש אותן גם בצורת אוריגמי של הר פוג'י. מנה אחרת, אותו חציל מושחם, היתה פשוט נפלאה: החציל היה בלאדי (בכלל, שמתם לב איזה חצילים מוצלחים היו השנה?), הטחינה היתה נהדרת (טחינה, בניגוד לחומוס, היא כן עניין רציני), וכמו כל המנות כאן גם היא הוגשה בצורה מודרנית, יפה ומושכת לב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טחינה היא עניין רציני. והיא היתה נהדרת. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
צינור של מטבוחה
|
|
|
|
|
|
|
מנה של קציצות טלה היתה אף היא טעימה להפליא: לא רק שהקציצות היו פריכות וטעימות, לא זו בלבד שהטחינה היתה מרירה בדיוק במידה, אלא שהמנה אפילו לוותה ב"סלסת עגבניות". סלסת עגבניות, אתם בוודאי תוהים, נו, שמחה גדולה. ובכן לא סלסה ולא שמלסה, קציצות הטלה לוו במטבוחה מארץ המטבוחות. עגבניות טריות שבושלו עם קרעי פלפל חריף ועם שיני שום שלמות שיצרו יחד את המטבוחה הכי טובה וטרייה שאכלתי אי פעם במסעדה.
אם היו לי ידיים טובות הייתי מניח צינור ממיטוס הביתה שיזרים אלי מהמטבוחה הזו בכל פעם שבא לי סנדוויץ'. ואחרי כל אלה, כמו שאתה מצפה מסטקייה (הנה, דוקטור, אני משתחרר), הגיע גם סטייק מצוין: אנטרקוט גדול ועבה, שיושן בדיוק במידה, ושנצלה כך שהיה מלא טעם ועסיסיות. תענוג.
השארנו 200 שקל בשביל ארוחה טעימה ונעימה ויצאנו אופטימים: אם במסעדות המציאות מחקה את השפה ומשתפרת, אולי זה יתחיל לקרות גם במקומות אחרים?
מיטוס , ויצמן 2 (מגדלי אירופה ישראל), תל אביב. טל ': 03-6932002.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
