 |
/images/archive/gallery/258/075.jpg שה רומי.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| שגיא כהן מתפייט על הפרופיטרולים האווריריים בפריז לכבוד הגרסה המקומית ב"שה רומי" |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
שגיא כהן
11/2/2005 10:40 |
|
|
|
|
|
|
|
כשהתעורר משנתו השעה כבר היתה 11:00 בצהריים. המפקח מגרה אפילו לא הרגיש שנימנם. הוא התבונן בפתיעה בכרטיס הטיסה שהיה מונח על השולחן שמולו. בשבועות האחרונים מגרה לא היה בקו הבריאות. השיעול היבש חזר להטריד אותו, והוא שב ונזכר בשיחה שניהל אמש עם כריסטוף, הפטרון של ביסטרו "שה כריסטוף" שברובע השביעי.
כריסטוף לא נראה כבשאר הימים. החיוך התמידי, שבו נהג לקבל את לקוחותיו הקבועים מעבר לבר האבץ הממורט שלו, נעלם. למגרה לא לקח זמן רב לדובב את ידידו הוותיק. אלה היו הפרופיטרולים. כן, כן, אותם פרופיטרולים שעליהם כבר דיברו בעבר. מגרה, אדיב כתמיד, נזהר שלא להזכיר לכריסטוף את שיחתם האחרונה. הוא ידע שכריסטוף זוכר.
השיחה הזו התנהלה כחודש ימים קודם לכן. מגרה עמד מול המקרר בעל דלתות הזכוכית שבכניסה ושלח מבט מלא חיבה אל הפרופיטרולים של כריסטוף. "יפים, אה?", אמר כריסטוף מעבר לכתפו. "כן", ענה מגרה, "מקסימים". "משהו מטריד אותך", אמר כריסטוף למפקח. "לא, לא", ענה מגרה, "מטריד זו לא המילה". "אני מודאג בגללך", הוא פנה לפתע לכריסטוף והתבונן בעיניו הכחולות
והתמימות כעיני הילד של ידידו האלזאסי. "בגללי?", תמה כריסטוף, "מה יש לדאוג בגללי?". "יותר נכון", אמר מגרה, "אני מודאג בגלל הפרופיטרולים שלך". "כן", אמר כריסטוף כשפניו מרצינים, "הפרופיטרולים".
"אתה מבין", אמר מגרה, "שאתה האיש האחרון בפריז שעדיין טורח לקום, כמו בימים הטובים, ולהכין כל בוקר פרופיטרולים אווריריים ממולאים בפודינג שוקולד?". "כן", ענה כריסטוף, "אני יודע שרוב עמיתי כבר מזמן קונים את הפרופיטרולים התעשייתיים. אני יודע שאלה אולי הפרופיטרולים האחרונים בפריז בעבודת יד, אבל מה אני יכול לעשות? אתה יכול לדמיין לעצמך את פריז בלי פרופיטרולים אמיתיים? זה בערך כמו לדמיין את פריז בלי מגדל אייפל".
מגרה הצניע חיוך קטן של נחת. פריז, הוא חשב לעצמו, בלי מגדל אייפל. ואז חזר והתבונן בכריסטוף. "אבל אתה מבין ידידי, שיום אחד מישהו יבין שכאן נמצאים אחרוני הפרופיטרולים האורגינליים, ולא אני ולא הז'אנדרמים נוכל להגן עליהם". "כן", ענה כריסטוף ומבטו סוקר באהבה את כדורי הבצק השחמחמים שהתכרבלו תחת שכבת השוקולד המבהיקה, "אני יודע".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שה רומי. כמו פריז בלי מגדל אייפל. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
 |
|
 |
|
אתה חייב לאכול חומוס
|
|
|
 |
|
|
|
אמש, כשמגרה הגיע ל"שה כריסטוף" לפטי רוז' הקבוע, הספיק לו מבט אחד בכריסטוף כדי להבין שהנורא מכל קרה. הפרופיטרולים נעלמו. מגרה הרהר בכל אלה כשהושיט את היד לכרטיס הטיסה. "תל אביב", הוא אמר לעצמו, כשנזכר בחוט האדום שנשאר במקרר של כריסטוף, "מעניין". כשעזב את דירתו בדרך לשדה התעופה, אדל הטובה עוד הספיקה לדחוף לידיו מדריך תיירים ממורטט. "קח, קח", היא אמרה לו, "הוא שימש היטב את אחייני כשהתנדב בקיבוץ". מגרה, שנזכר שאחיינה הקטן של אדל הוא כבר סבא, חייך לעצמו ובכל זאת תחב את המדריך לתיקו.
הטיסה היתה קצרה, וכשהגיע לשדה ונסחב עם תיקו לא יכול היה המפקח מגרה לסלק הרהור טורדני: "חבל שלא הגעתי לכאן בעוד שנתיים-שלוש, אומרים שהם הולכים לבנות טרמינל חדש". להפתעתו, התברר לו שזה היה הטרמינל החדש. "פעם ראשונה בארץ?", תהה נהג המונית, "כן", השיב מגרה. "אתה חייב לאכול חומוס", פסק הנהג. מגרה לא התווכח. הוא היה עייף והיתה לו תחושה שחומו מתחיל לעלות. הוא הגיע למלון, נכנס למיטה והתקשה להירדם.
למחרת החל בחיפושים. הפרופיטרולים היתלו בו. הוא ראה כדורים שחומים, והם היו פלאפל. הוא ראה פרופיטרולים, והם היו פלסטיק. הוא ידע שהם כאן. כל חושיו, כל הרמזים ב"שה כריסטוף" כיוונו אותו לכאן, אבל הימים נקפו ושיחות הטלפון מפריז נהיו יותר ויותר נואשות. לבסוף החליט המפקח מגרה על אמצעי אחרון: הוא פתח את המדריך שנתנה לו אדל ובירר מה הבניין הגבוה ביותר בתל אביב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שה רומי. בדרך לחומוס. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
כמו בפריז
|
|
|
|
|
|
|
"למגדל שלום", אמר לנהג המונית. "נו, אכלת חומוס?", בקע קול מהמושב הקדמי. מגרה הופתע לראות את ידידו מהשדה. "שמע לי", אמר לו הנהג, "כשתגמור במגדל שלום לך לנחלת בנימין, יש שם חומוס סוף". מגרה, שכבר התרגל לכך שבתל אביב לא משלימים משפטים, ירד ליד מגדל שלום ועלה לקומה האחרונה. הוא הביט סביב מתוך תקווה לקבל רמז, תובנה, השראה. כלום. נבוך שב וירד במעלית הנושנה והחל עושה דרכו לכיוון נחלת בנימין.
אחרי שעבר כעשרה בתים, התברר לו שהוא הולך בדיוק בכיוון ההפוך. על שלט בצד הדרך הוא קרא: "הרזל". מגרה, שעדיין לא ישן כהלכה מאז שעזב את פריז, נשען על הדלת ולפתע כאילו היכה בו ברק. הפרופיטרולים. מונחים במקרר שקוף דלתות. כמו בפריז. שחומים ועגלגלים, טריים ואווריריים, מתכרבלים תחת שכבת שוקולד בוהקת.
על הדלת הוא ראה גזיר נייר עיתון מצהיב בחתימתו של אחד, ש. כהן. מגרה פיענח שורות אחדות מהטקסט: "שה רומי הוא ביסטרו מתוק ורומנטי, עם אוכל צרפתי בסיסי וטוב וקינוחים קלאסיים שגם פטיסרי בפריז לא היה מתבייש בהם". "הממ. . .", הפטיר מגרה, "מעניין,מעניין מאוד", ודחף את הדלת. הוא אפילו לא שם לב לכך שמרגע שראה את הפרופיטרולים הוא לא השתעל אפילו פעם אחת.
שה רומי, הרצל 10, תל אביב. טל': 03-5175474
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
