 |
/images/archive/gallery/274/174.jpg מורן אטיאס בתצוגה של רנואר.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| בהלבשת רחוב הם עוד איכשהו בסדר, אבל כשברנואר מנסים להתחכם זה נראה כמו בדיחה זולה |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
איתי יעקב
16/3/2005 10:35 |
|
|
|
|
|
|
|
לאחר
מפגן הכוח של קסטרו בשבוע שעבר, הגיע תורו של מותג האופנה רנואר, שבחר להציג אתמול את קולקציית הקיץ בעיצובו בביתן מס' 15 בגני התערוכה, הצנוע יותר בממדיו מטרמינל 1, שם חגג המתחרה הבכיר. אבל עזבו אתכם מהשוואות. ברנואר מאמינים כי נוכחותם בשוק, מאפשרת אופציה אופנתית נוספת, אלטרנטיבית לקסטרו. מעצבת בגדי הנשים שי לי הללי-כהן, טוענת שברנואר מציעים אמירה נשית ורומנטית יותר, "והכל אצלנו קצת מעוצב יותר, עם דגש על פיתוחים בגזרות".
את התצוגה פתח ליין בגדי הגברים, בראשות הפרזנטור הביישן איתי תירוש. מה שהחל במראה אורבני מוצלח על בסיס פריטי קז'ואל לגברים, החל מחליק במדרון ללא מכמונות מהירות אל עבר אופק לא ברור. קבוצת ה"סטריט-וויר" הגישה לגבר המקומי אוסף חולצות טי, חלקם בהדפס אייקונים גראפיים, חלקם בהדפס של דקלים; מכנסי ג'ינס במגוון גזרות ומניפולציות, דוגמת כיסים אלכסוניים שכמעט ונוגעים בתפר הצד, וחולצות אריג במספר רב של גוונים.
אלא שלאחר הצגת מראה כה צעיר ואופנתי, החליטו ברנואר להוציא, כמדי עונה, את ליין ה"ספורט-אלגנט" שלהם. או במילים אחרות, לבשם אותנו בנפטלין מהאייטיז. זה השתלט על 80 אחוז מהצגת בגדי הגברים והגיע מצוייד בחולצות אריג שחורות (שעל הגוף הן טיפה הדוקות), עם הדפסי פסים צבעוניים; סריגים דקיקים ומוצלחים, חלקם עם צווארוני וי קטנים; וסריגים שחורים ללא שרוולים. הבעיה שבולטת כבר מספר עונות בליין הזה של רנואר-מן, היא בגזרות המכנסיים, שרובם נתלו על הדוגמנים באופן חובבני.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
תמונות מליין הגברים. בעייה במכנסיים. צילום: יחסי ציבור
|
|
|
 |
|
 |
|
סטריט-וויר סביר
|
|
|
 |
|
|
|
"מבחינת אחוזים, הלקוחות שלנו מתחלקים כפי שהוצגה הקולקציה בתצוגה", מסבירה קרן יחזקיה, ראש מחלקת עיצוב בגדי הגברים בחברה (לצדה מעצבים גם יניב פרסי, סטודנט שנה ג' בשנקר, וסיון סגל, בוגרת אסכולה). "65 אחוזים מהבגדים מותאמים למועדונים ואירועים, 35 אחוזים הנותרים מתחלקים לסטריט-וויר ופחות מראה לבוש".
לפחות ברמת הביצוע, נראה שקו הסטריט-וויר של רנואר זוכה לחשיבה ופיתוח רחב יותר של גזרות, מאשר הליין ה"לבוש" יותר. דווקא שם, על רנואר להשקיע את מירב העבודה, כי במידה והתפלגות האחוזים עליה מדברת יחזקיה אכן נכונה, רצוי יהיה לשמר את הלקוחות עם פריטים באיכות גבוהה יותר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איזו קטסטרופה. ליין הנשים
|
|
|
|
|
|
|
אסונות שלא נראו
|
|
|
|
|
|
|
בבגדי הנשים הקטסטרופה הייתה חריפה יותר. מספיק היה להציץ בחלק מעיתונאיות האופנה בשורה הראשונה, כדי להבחין את גודל התיעוב שנישא על פניהן. עיתונאית בכירה שישבה מאחוריי, לא הפסיקה לסנן מבין שיניה ש"הקולקציה נתפרה כולה לפרחות" ו"מעולם לא ראיתי אסונות שכאלה".
זו אולי הגזימה מעט בתיאוריה. רנואר הגישה מראה נשי וקיצי מאוד, תבול בפרחוניות והדפסי פייזלי בגוון טורקיז. השמירה על שמלות קיציות ופרחוניות, כמו גם על שילוב של תחרות בבגדי הקולקציה, העניקו את הגוון האתני הטרנדי ואף הוסיפו עידון מסוים. אלא שהבעיה שהתגלתה אצל הגברים, חוזרת גם כאן. ברגע שברנואר מנסים לייצר פריטים "מעוצבים" יותר - דוגמת המחוך המבהיל והזול בגוון אפרסק שהעולה לבמה או שמלת ערב שחורה בגזרה א-סימטרית וגב חשוף - חשפו מראה לא מוקפד, שספק רב אם היה אמור לעשות את כל הדרך ממחסני החברה אל ביתן מס' 15 בגני התערוכה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
