 |
/images/archive/gallery/122/272.jpg עינת ניב.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| עינת ניב לא מבינה מה פתאום הילד שלה מתלהט מפרשת השבוע. מה רע במכוניות, כמו כולם? |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  | |
עינת ניב
16/11/2005 16:39 |
|
|
|
|
|
|
|
קשה לשכוח את השיחות. חמש שנים, אולי קצת יותר, עברו מאז. אבל הרגע הזה, המוזר כל כך, צובט לי גם היום. "הוא עשה לי לא", ניסחה ג' בעילגות מסוימת את ההפתעה. "הבאתי לו כפית מלאה בגרבר לפה, והוא עשה לי 'לא'"
"תני לו מהפירות. את העוף הטחון הזה גם את לא היית אוכלת", אני עונה לה, ומשום מה לא מסוגלת לשתף אותה ב"לא" שאני חטפתי על הבוקר. לא סיפור דרמטי, אגב. סתם הכנתי לו בגדים לגן, ונתקלתי בסירוב אופנתי.
זה כלום, אני יודעת, ובכל זאת זו הפתעה גמורה. אומרים לך מזל טוב, ואיזה תינוק חמוד, אבל עמוק בלב את יודעת יפה את האמת: חזרת הביתה מבית החולים עם לא יותר מצינור עיכול קטן. מצד אחד את דוחפת לו שד מלא חלב, מהצד השני את אוספת את השאריות.
לכן, גדולה כל כך ההפתעה חודשים ספורים לאחר מכן. הנה הוא מתהפך, והנה הוא זוחל, והנה הוא באמת מחייך אלייך, והנה הוא מטפס על השולחן ונאחז בו באושר, והנה את רצה להביא מצלמה רק כדי לגלות שכוחו מוגבל, וכי בזמן שחיכית לפלאש צנח הילד כשק תפוחי אדמה על השטיח. אבל לא? שהגמד הזה יאמר לא? באיזה ספר חוקים, בדיוק, היה כתוב שמקץ שנה לילדים האלה יש דעה משל עצמם?
אני נזכרת ברגעי הבלבול האלה השבוע כשהילד, עכשיו בן שבע, מחייך אלי בתמימות ומבקש לשאול אותי אם גם אני חושבת שהאינטרנט התקלקל. הקפה שלי עדיין חם, לקום מהכורסא זו אופציה לא סבירה כרגע. "תנסה במחשב של אבא", אני מרוויחה זמן. אולי אצלו פועל. "את לא מבינה", מתעקש הילד. "זה משהו לא בסדר באתר 'גלים'". זה כבר הגבול, כמובן. שקל. שקל לא תוציאו מהכיס שלכם כדי לקבל תכנים באינטרנט. יש חוק, והוא ברור לכל בן מערב שחצה את גיל 18: על תכנים באינטרנט לא משלמים.
מובן שהחוק הזה קורס כשיש לך ילד בן שבע, שמתעקש לעשות מנוי דווקא על אתר 'גלים'. "יש לך אלף אתרים בחינם", אני גולשת מולו בין אתרי ילדים מושקעים בעברית. "למה דווקא את ה'גלים' הזה אתה רוצה?". הילד צוחק. "כי שם זה מעניין אותי".
אז אנחנו שולפים כרטיס אשראי ועושים מנוי. למען האמת, מדובר באתר נפלא וחינוכי, עד לרגע בו מאיים הקפה שלי להתקרר. "מה לא בסדר באתר?", אני מנסה לשמור על אופטימיות. "הם כבר שבועיים לא החליפו את פרשת השבוע", עונה הילד בדאגה.
או.קיי. נעשה הפסקה רגע. גם כי נשפך לי הקפה מרוב עצבים, וצריך ללכת לנקות, וגם כי ברגע זה התברר לי שהילד שלי בקי בכל פרשות השבוע של שלושת החודשים האחרונים. "למה אתה לא כמו כל הילדים?", אני משפשפת את הקפה מהכורסא. "למה אתה לא כמו עידו, שיודע שמות של דינוזאורים, או בן שיודע דגמים של מכוניות?". בסדר, צריך לזרוק אותי לכלא על השאלות האלה, אני יודעת ."אבל את ואבא עשיתם לי מנוי על האתר", מופתע הילד, "מה, את לא רוצה שאני אדע את פרשת השבוע?".
אני מרימה לרגע ראש מהכורסה. שאלה יפה הוא שאל, וקצת מביך להודות בתשובה האמיתית. זו לא פרשת השבוע, כמובן. זו העובדה שבגיל שבע יש תחומים בהם הוא יודע יותר ממני. "אני אברר איתם", אני מלטפת את ראשו. "באמת, כמה זמן אפשר עם הפרשת 'האזינו' הזאת".
אי אפשר להשאיר כאן תגובות. ניתן לשלוח מייל לעינת.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
