 |
/images/archive/gallery/122/272.jpg עינת ניב.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| להלן סדר היום המדוייק של עינת ניב, אמא לשניים, שלב אחר שלב. נראה אתכם מתלוננים עכשיו |
|
|
|
 | דפדף בסטייל |  |
|
עינת ניב
30/11/2005 12:43 |
|
|
|
|
|
|
|
לקום בחמש וחצי בבוקר ולהתפלא שזו שעה מקוללת עבור רוב האנשים. לשים מים לקפה, להסתובב ליד חדר העבודה, לזכור שיקירי מתקתק על המחשב כבר מארבע לפנות בוקר, ושגזר דין מוות יושת על כל הנוגע בידית הדלת, ללא הנחות לקרובי משפחה. חצי כפית ג'ייקובס, סנטימטר חלב, על קצות האצבעות לסלון, לא לדרוך על לגו, לא לבעוט באיזה כדור, לא לקלל בערבית כשחרוז משונן חודר לכף הרגל שלי. כלום. שקט. רק להתפלל ששקט. ולצנוח על הספה, ולשתות רגע.
להתעטף בשמיכה שמישהו שכח פה על הספה אתמול בלילה, בזמן שהוא ראה כדורגל. לעצום עיניים לשתי שניות, לפקוח אותן ולגלות שעוד מעט שש. להחזיר את הכוס לכיור, לפתוח בשקט את הארון של הילד, ולקרוא בחושך את מערכת השעות להיום. אין ספורט, וזה אומר שאפשר ג'ינס ואת הנעליים עם הסקוצ'ים. לגלות שלא עשיתי כביסה לבנה, ושאין גופיות פלנל. לאלתר עם חולצה ארוכה, ולהניח על הכסא גם מעיל רוח. לדעת שהוא ישכח אותו בבית הספר, ושכדאי להיפרד ממנו כבר עכשיו. לגלות בארבע אחר הצהריים שצדקתי, ושצריך לקנות מעיל חדש.
לפתוח בשקט את הארון שלה, ולהכין בגדים לגן. לרוץ רגע לאינטרנט, לבדוק שוב את התחזית, ולהחליף הכל בגירסה עבה יותר. אחר כך לסדר תיק: שני חיתולים, בקבוק מים מינרלים, מגבונים. לא סגורה על עניין המגבונים. דווקא נדמה לי שעוד יש בתא שלה, אבל עדיף להצטיין מאשר לחטוף מהגננת.
להתגנב לחדר שלו, ולרוקן את הילקוט על השולחן. לעבור במהירות על המערכת שתלויה על הארון, ולסדר את התיק. לגלות שאחר הצהריים יש לאיזה ילד מהכיתה יום הולדת, ושההזמנה שכבה שבוע מקופלת יפה בתוך הקלמר. לנסות לחשוב מתי אצליח לקנות מתנה, ולא להגיע לתשובה ברורה.
להעיר אותו סוף סוף. ואותה. לשלוח אותם לסלון עם שתי קערות דגנים (למצפון שלי) עמוסות סוכר (לתיאבון שלהם). לעבור לידם כל דקה ולשאול "נו?". לראות שהוא מצחצח, ואחר כך לבדוק לו. לעמוד לידו כשהוא מתלבש. להקשיב לאבא שלו, ולתת לו להתלבש לבד. לחזור לחדר, ולראות שהוא לבש את החולצה הפוך. להלביש את הילדה, ולתת לה לסגור לבד את הסקוצ'ים של הנעליים. לשטוף לה פנים, לגלות שדלקת העיניים לא עברה. לטפטף תרוצידין, טיפה אחת בכל עין, ואחר כך להרגיע את הבכי שלה חמש דקות.
לבקש מהילד להפוך את החולצה. למרוח לו אבוקדו בפיתה ולעטוף ולהכניס לתיק. לאיים עליו שאם הוא לא יאכל את ארוחת העשר שלו, הוא עוד יראה מה יהיה לו. לדעת שלא יהיה לו כלום. לשמוע קול נקישות מוכר, ולהציץ דרך החלון. להתחיל לחפש מטריות שפועלות. לתת לילד את המטריה שלי ולקחת בחשבון שגם היא לא תחזור.
לתת נשיקה לילדה, להאמין ששיער פזור בחורף זה בסדר ושכל הכינים בגן טסו לאוסטרליה עד לקיץ הבא. לחבק אותה ולדעת שלא אצליח להימלט. היא עשתה את זה שוב, דקה לפני היציאה, וצריך להחליף לה. לבקש מהילד להפוך את החולצה. לבקש מיקירי לכבות את הדוד. לזרוק את החיתול המלא, לשטוף ידיים, לבדוק שיש לי מים רותחים לחפיפה.
לחזור לסלון, להוריד לילד את המעיל, ולהפוך לו את החולצה בעצמי. לתת לכולם נשיקות ביי-ביי ולנעול אחריהם את הדלת. להתפשט בריצה כבר בדרך לאמבטיה. להציץ בשעון. 22 דקות יש לי עד שאני יוצאת לעבודה. בוקר טוב.
אי אפשר להשאיר כאן תגובות. אפשר לשלוח מייל לעינת.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
