ישראל זקוקה לחוק יסוד מדינת הלאום
היום מתקיים כנס רמלה ה-6 שיעסוק השנה בנושא "המשפט הציבורי במדינה יהודית". nrg ציונות מביא טעימה קטנה: מאמר של ד"ר אביעד בקשי שישתתף בכנס
ישראל הוקמה כמדינה יהודית. כך קובעת מגילת העצמאות, כך קובעת החלטת האו"ם שהובילה להקמתה, כך קובעים חוקי היסוד שהיוו בסיס למהפכה החוקתית בישראל ובעיקר כך תופסים את המדינה הרוב המכריע של אזרחיה ושל נבחרי הציבור המייצגים אותם. המחשה לקונסנזואליות של רעיון מדינת הלאום ניתן לראות אף בהתפתחויות בעניין חוק יסוד מדינת הלאום עצמו.
מדובר בהצעת חוק שהוביל בכנסת הקודמת השר לשעבר אבי דיכטר בלהט רב בהיותו ח"כ מטעם סיעת קדימה. 20 חברי כנסת מסיעתו חתמו על הצעת החוק ואיתם גם חברי כנסת מסיעות העבודה, הליכוד, הבית היהודי ועוד. גם שלי יחימוביץ' קבעה בשעתו שמדובר בהצעת חוק קונסנזואלית, תמכה ברובם המכריע של סעיפיה ונמנעה מלחתום עליה בשל הסתייגויות נקודתיות.
מדובר במובן מאליו לא רק מבחינה סוציולוגית ופוליטית אלא גם מבחינה מוסרית. כפי שמנמקת מגילת העצמאות, בארץ ישראל קם העם היהודי ועוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית כבר לפני אלפי שנים, הוא עזב אותה רק בעקבות גירוש אלים, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. שואת היהודים במלחמת העולם השנייה הביאה לשיא את הצורך, ולפיכך את הזכות, של היהודים למדינת לאום משלהם מן ההיבט של מקלט בטוח לכלל יהודי העולם. לכל עם עומדת זכות להגדרה עצמית לאומית ובנסיבותיו של העם היהודי מדובר בזכות כפולה ומכופלת. גם לאור השיח הפילוסופי הדומיננטי באוניברסיטאות המערב בעשרים השנים האחרונות ניתן להצדיק את רעיון מדינת הלאום על יסוד הזכות לתרבות.
נשאלת השאלה, אם זהותה היהודית של ישראל מובנת מאליה לשם מה דרוש חוק יסוד שיקבע את המובן מאליו? שתי תשובות בדבר. ראשית, כפי שגילו טוביה החולב ואשתו בעניין אהבתם, גם את המובן מאליו כדאי וראוי לומר בפירוש. שנית, מתברר שהמובן מאליו אינו תמיד מובן מאליו. בזירה הפנימית אנו נתקלים במתנגדים להצעת חוק יסוד הלאום בקרב פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ועורכי עיתונים מסוימים על רקע טענה לפיה אין מן הראוי להעניק משקל משפטי כלשהו לזהותה הלאומית של ישראל.
בזירה הבינלאומית, הציונות כבר הושוותה לגזענות ואנו עדים למסע דה-לגיטימציה גובר והולך כנגד זכותם של בני העם היהודי למדינת לאום משלהם. אך הזירה אליה כל חוק-יסוד באשר הוא מכוון היא בראש ובראשונה הזירה המשפטית. גם בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים אנו עדים לשחיקה גוברת והולכת במשקלם החוקתי של ערכיה של ישראל כמדינת לאום יהודית. מה שהיה מובן מאליו בפסיקות בית המשפט העליון לפני עשרות שנים שוב אינו מובן מאליו בפסיקות העכשוויות.
אדגים את הדברים בתמצית. בשנת 1965 קבע הנשיא אגרנט, אבי זכויות האדם בישראל, כי לצד ערכיה של ישראל כמדינה דמוקרטית שוחרת חופש וזכויות אדם, ישראל היא מדינה יהודית מתוקף זכותו הטבעית וההיסטורית של העם היהודי. בתחרות המשפטית בין הזכות לבחור ולהיבחר לבין ההגנה על זהותה היהודית של ישראל העניק אגרנט את הבכורה לערכיה של ישראל כמדינה יהודית ופסל השתתפות בבחירות של רשימת מועמדים המתנגדת לזהותה היהודית של המדינה.
לעומת זאת, בשנת 1993 קבע השופט ברק קביעה הפוכה לפיה ערכיה של ישראל כמדינה יהודית הם אינטרסים חשובים ונעלים אך הם נחותים בדרגתם אל מול זכויות אדם כגון חופש הביטוי. על רקע זה פסל ברק חוק עזר עירוני שדרש כי רוב שטחן של מודעות המתפרסמות בלוחות מודעות של עיריית נצרת עילית יהיה בשפה העברית.
בשנים 2006 ו 2012 דן בג"צ בחוק המונע כניסה לישראל של פלסטינאים המתחתנים עם אזרחים ישראלים. החוק נחקק לאחר שבמשך 8 שנים בלבד התאזרחו בישראל כ 140,000 פלסטינאים מכוח איחוד משפחות. בית המשפט דן באיזון בין שיקולים ביטחוניים לבין זכויות אדם והכריע ברוב שברירי לטובת השיקולים הביטחוניים. השיקול הדמוגרפי והשלכותיו על זהותה הלאומית של ישראל כלל לא עלה על המאזניים של בית המשפט כשיקול רלוונטי. כך, נסגר מעגל וערכיה של ישראל כמדינה יהודית, שנתפסו כבסיס ערכיה החוקתיים של ישראל בשנות השישים, הפכו בשנות התשעים לאינטרסים נמוכים יחסית בדרגתם ובשנות האלפיים יצאו לגמרי מהמשוואה החוקתית בישראל.
יש להדגיש, ישראל מחויבת לזכויות אדם של כלל אזרחיה וצריכה לגלות רגישות מיוחדת לזכויות מיעוטים. על כן לא מובן מאליו שבכל מצב ערכיה כמדינה יהודית צריכים לדחות ערכים אחרים. הצעת חוק יסוד ישראל מדינת הלאום, יחד עם חוקי היסוד הקיימים, ישמרו על איזון ראוי בין הערכים. אך מדינת לאום יהודית חפצת חיים וזהות, חייבת להחזיר את זהותה זו למאזניים החוקתיות.
זכויות האדם בישראל שודרגו למעמד חוקתי בעזרת חוקי היסוד שנחקקו בשנת 1992. חוק יסוד מקביל המעגן לצדם את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית לא נחקק עד היום. כתוצאה מכך נשבר האיזון שאפיין את ישראל באופן היסטורי כמדינת לאום יהודית המחויבת לזכויות אדם. בכדי להשיב למשפט הישראלי ולמדינת ישראל את האיזון הערכי הראוי בין ערכי יסוד חשובים אלה יש צורך לחוקק חוק יסוד הקובע את המובן מאליו: ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.
הכותב הוא ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת וחבר צוות החוקה במכון לאסטרטגיה ציונית
נא להמתין לטעינת התגובות
