ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

מטיילים בהרים? הנה מאמר שיכול להציל לכם את החיים

צעירים ישראלים רבים יוצאים לטיולים אורכים מיד עם שחרורם מצה"ל באזורים בהם סכנות רבות. אולם אחת הסכנות הפחות מוכרות למרות קטלניותה היא מחלת הגבהים. איש החילוץ וההצלה חיליק מגנוס מתאר את הסכנה ומסביר כיצד יש להתמודד איתה

מחלת גבהים זו סכנה שלא תוכלו להתנסות בה בישראל. לעומת זאת, מדיי שנה ישנם חילוצים קבועים בטרקים הידועים "ארונד -  אנפורנה", או ב"וויוואש", בשל מחלת גבהים ומטיילים ישראלים אף מוצאים את מותם.

 

מה בעצם קורה?
התופעות מתחילות להופיע בגובה העולה על 2200 מטרים ובעיקר בגבהים של 3500 מטר ומעלה. זה מתחיל בכאבי ראש מסוג לא מוכר שהולכים ומתעצמים עד כדי טישטוש בראיה, אובדן קאורדינציה, קוצר נשימה, ה"כח" אוזל ואין יכולת גופנית. ההרגשה הכללית היא רעה ביותר ובלילה קשה לישון מכיוון והשכיבה מקשה על הנשימה.

הגוף פועל ללא בקרה והסימנים הולכים ומחריפים. הסיבות לכך מוסברות על ידי ירידה בכמות החמצן בתערובת הגזים אותה אנו נושמים. נפילה בלחץ האוויר בטמפרטורה ועוד. ההשפעה של התופעה היא אישית ואינה קשורה לכושר גופני. יש פעמים שמטפס נתקף במחלה ויש פעמים שאותו מטפס לא מותקף. על מנת "לצאת בשלום" יש להוריד את הנפגע במהירות  לפחות 500 מטרים בגובה, או לתת לו חמצן ואם ניתן להכניסו לתא בלחץ גבוה יותר ולתת לו חמצן.

 

רצוי גם לתת תרופות  למניעת בצקת. ברוב המקרים אין בידי המטפסים חמצן ועל כן העזרה המידית היא הורדת הנפגע לפחות 500 מטרים. והזעקת עזרה דחופה – חילוץ.

הסתגלות
כשעולים לגבהים ישנו שלב חשוב של הסתגלות.
מה היא אותה הסתגלות?

אנו באים מארץ אשר בגובה פני הים. יש בגופנו ריכוז של כדוריות אדומות המתאים לספיחת החמצן מתוך תערובת הגזים אותה אנו נושמים. כאשר אנו עולים לגובה כמות החמצן בתערובת הגזים אותה אנו נושמים פוחתת ואין לנו מספיק חמצן. כדי לחפות על העדר החמצן, עלינו ל"הצטייד" בכמות גדולה יותר של כדוריות אדומות, על מנת לספוח מספיק חמצן מתערובת הגזים דלת חמצן, אותה אנו נושמים בגובה.

 

כדי לייצר יתרה של כדוריות אדומות ולתת לגוף להסתגל ללחצים הנמוכים, עלינו לבצע הפסקות של הסתגלות. שהיות ארוכות בגבהים שונים – המשמעות היא הפסקות ארוכות ותחנות של מנוחה והסתגלות בדרכנו כלפי מעלה. כשמטפסים, לדוגמא, לגבהים של 5000 מטר ומעלה יהיה עלינו לעלות 500 מטר להניח את הציוד ולרדת לתחנה הקודמת על מנת לישון בה.

רק למחרת ליטול את האוהלים לעלות שוב 500 מטרים אל הציוד, להקים את האוהלים ולנוח בתחנה. במקרה של חולשה או תחושות לא טובות, לא נאבקים, אלא יורדים או שוהים להסתגלות ארוכה יותר. כך עולים ויורדים ומאפשרים לגוף לייצר גודש של כדוריות אדומות.

לפני טיפוס מומלץ לשהות במקומות גבוהים ובהם שירותים סבירים (בקבוקי חמצן עזרה רפואית וכו') למשך כמה ימים עד שהגוף מסתגל לגובה והשינה הופכת קלה ומלאה.

 

מקומות כמו "לה" או לפאז (4000 מטרים ) הינם תחנות גבוהות בהמלאיה. כדי למנוע את תופעת הבצקת הנוצרת ממחלת הגבהים, יש לקחת כדורים משתנים, (בהנחיית רופא) כבר יום או יומיים לפני העלייה. זאת יש לעשות כל כמה שעות תוך הקפדה על שתייה מרובה. הסכנה הגדולה במחלת גבהים היא יצירת בצקת במוח ובריאות. כאשר הבצקת תוקפת במוח היא יכולה להיות בלתי הפיכה ומביאה למות הנפגע.

הבעיה!
ישראלים רבים היוצאים לטרקים גבוהים, עם מעברי הרים בגובה של למעלה מ4000 מטרים ומעלה חווים
מסע מדהים הדורש הרבה מחשבה, ריכוז, יכולת מנטלית וההישג מנחיל תובנות ונקודות מבט חדשות. מאמץ כזה תורם רבות לבניית אישיות המטייל והטרק הגבוה מומלץ ביותר.

אלה מה?

ישנם כללים ברורים וחדים כיצד לעשות זאת!
יש ללמוד להכיר את הכללים וההליכות ולהקפיד עליהם.
ישראלים "עושים" את הטרק  של ה"וויווש" ב- 8 ימים במקום ב-13 ימים..
הישראלים לא "פראיירים". לא ימכרו להם עוד 5 ימים כשאפשר לעשות זאת בפחות הוצאות.
המשמעות: במקום ללכת לאט, לעשות הפסקות להסתגלות להגבה הרב, מוצאים עצמם הישראלים בונים על כשרם ... הולכים ללא הפסקה וכך נתקפים רבים במחלות גבהים. כמעט בכל שנה יש לנו חללים באזור הווארז.  (הווארז - עיירת ההרים  בפרו, אליה מגיעים כל התרמילאים וממנה יוצאים לטרקים. העיירה ברום בגובה של 3200 מטרים והשהות בה למשך שבוע, לפני הטרק, "עושה" לתרמילאי הסתגלות ומכינה אותו למאמץ של שהות וטיפוס לגבהים) .


- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המענה האפשרי למניעת תקלה של מחלת גבהים.
המטייל הישראלי הולך ומתמקצע, הוא רציני, אחראי, מוסרי, חובב טבע , בעל ערכים – ערבות הדדית, חובב אתגרים וחברותי מאד. מה חסר? חסר מה שקרוי "מסורת". ומה היא מסורת? מסורת היא קבלת נהלים, כללים וטקסים.

 

כלומר?
אין אירופאי, מאזור האלפים, שיעלה לגובהה של 5,000 מטרים מבלי שייקח אתו את כל מה שמופיע ברשימה:
כפפות ,כובע חם אטום לרוח, מעיל, לבוש טרמי, נעלים מתאימות, גרבים חמות, לבוש של שכבות, בגוד להחלפה, שק שינה, אוהל, פנס, שמיכת מילוט וכו'. ואילו ישראלי יתחקר את "אחי" מהיחידה שעלה פעם להר מירון...  ויקבל את עצותיו. ואם זה יאמר לו שלא צריך, אז אין סיכוי שייקח... וכך קורה בכל פעם שישראלים נקלעים למצבים של מזג אוויר קיצוני (הצפוי בהרים) ללא ציוד מתאים. כך קורה שישראלים נתקפים במחלת גבהים יותר מאחרים.

הנחיות למניעת תקלות בעליה לטרקים גבהים.
אין גיבורים בגובה.

 

הכן עצמך לעליה לגבה על ידי שהיה ממושכת במקום גבה וצבירת כדוריות – עלה כל יום כ 500-1000 מטרים.

וודא שאתה בריא לחלוטין ולא "סוחב" צינון או כל תקלה אחרת.

רצוי, בהנחית רופא, לקבל טיפול בכדורים מונעי בצקת לפני העלייה.

יש להצטייד בכדורים מונעי בצקת (דיורקס) לעליה וכדורים למניעת כאבי ראש (אדוויל).

וודא שיש ברשות הקבוצה אמצעי קשר לחירום שיאפשר תקשורת בכל מצב.

 

כדי לאסוף את המידע על קצב העלייה, פנה לחברות הטיולים הרציניות ואל ספרי ההדרכה הטובים, כמו לונלי פלנט.

חבר זה לא מקור מידע!!! הפורומים ברשת מלאים חברים אמינים, ללא ידע מעמיק וללא ניסיון אמתי.

וודא את מזג האוויר עם החברה המארגנת! אל תצא אם קיימת אזהרה למזג אוויר בלתי מתאים.

מדריך מחברה רצינית חובה. הוא לא רק מקל על העלייה ומחבר אותך למקום הוא גם אמצעי ביטחון.

קח פורטר – אתה לא חייב להוכיח עצמך באת ליהנות מהמראות, מהחברותא והנוף. תן לפורטר לשאת את הציוד.

במקרה של התפתחות מחלת גבהים למי מהקבוצה, לא ממשיכים. יש לרדת מיד בגובה.

אם לא חל שיפור במצב החולה  כעבור כמה שעות, יש לפנות את הנפגע.

את הנפגע יש לשמור במקום חמים אם יש אפשרות לתת לו חמצן זה חשוב, כדורים נגד בצקת מהמלאי שלקחתם  והשגחה 24 שעות.

את התקלה אפשר למנע על ידי התנהלות נכונה.

אין לקצר שום טרק העולה לגובה!!

לא נכון לעשות את ה"וויואש" בשמונה ימים.

קחו לכם את הזמן, תיהנו וחיזרו בשלום עם חוויות טובות.


הכותב הוא איש חילוץ והצלה בעלי חברת מגנוס איתור וחילוץ

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg