ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

בדיקות DNA פענחו את נסיבות מותו של מלך בלגיה ב־1934

תיאוריות קשר רבות סבבו את סופו של המלך אלברט הראשון, שהלך לטפס על סלעים בגפו ומת בנסיבות מסתוריות

המלך אלברט הראשון מבלגיה ביקש ממשרתו להמתין לו במכונית באחר הצהריים ב־17 בפברואר 1934. הוא עצמו הלך לטפס על סלעי מארש לה־דאם, אזור שבו פסגות המתנשאות לגובה מאתיים מטרים מעל נהר מז.
המלך הביט בשעונו לפני שעזב: היה עליו להופיע באותו ערב בפאלה דה־ספורט בבריסל.

משרתו הביט בו כשהחל להעפיל על הסלעים, ולאחר כמה דקות המלך נעלם מטווח ראייתו. הוא מעולם לא נראה עוד בחיים. בזמן שהשמש שקעה, תחושת חוסר נוחות החלה להשתלט על המשרת. המלך אלברט היה מטפס הרים מצטיין, אבל גם בן 58 וקצר ראייה במיוחד. השעות חלפו. המשרת רתם את עזרתם של כפריים מקומיים ופקחי הציד באזור כדי לחפש בין הצוקים המכונים "קן העורב", על שם הגבהים המשתנים בקיצוניות וחוסר הנגישות שלהם.

בשעה 02:00, בחשכה גמורה, רגלו של אחד המתנדבים נתקלה בפיסת חבל. הוא הבין שהחבל מחובר לגופתו של המלך. ה'ניו־יורק טיימס' דיווח למחרת ש"הגופה הייתה כפופה במחציתה, ופצע אדיר נמצא בצדו השמאלי של הראש". משקפיו של המלך נמצאו במרחק של כ־12 מטרים מעל גופתו.

 

כמעט מיד נפוצו השמועות על נסיבות מותו של המלך. ב'ניו־יורק טיימס' נכתב שמקורביו השתכנעו שהוא ויתר על טיפוס מסוכן על צוקים. הקצין הבריטי גרהאם סטון הצ'ינסון, שהקים את 'מפלגת האימפריה הבריטית הפשיסטית' בבריטניה, נשא נאום במאי 1934 בנוטינגהם ובו טען כי המלך נהרג בגלל מאמציו לשמור על השלום בבלגיה במהלך מלחמת העולם הראשונה – עמדה שהפכה אותו לאהוב בקרב נתיניו. המלך סירב להניח לגרמניה לעבור דרך בלגיה כדי לתקוף את צרפת. לבסוף צעדו הגרמנים לתוך בלגיה וכבשו את המדינה, והמלך עצמו נלחם בחזית המערבית.

"העובדות האמיתיות הן שאלברט התנגד למלחמה", אמר הצ'ינסון ב־1934. "ההונאה הגדולה ביותר שהוצגה לעולם בששת החודשים האחרונים הייתה סיפור מותו של אלברט. אדם עם חבל מסביב למותניו אינו הולך לטפס על הרים לבדו. לא היו חבורות על גופו. במילים אחרות, הוא הוכה בעורפו".


- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

תיאוריות הקשר פרצו מיד. השמועות גרסו שהתאונה בוימה, שהמלך נהרג במקום אחר ושגופתו נזרקה באתר הטיפוס. אבל כעת חוקרים באוניברסיטת לוון בבלגיה אמרו שמצאו עדויות די־אן־אי שסוגרות את הגולל על התעלומה בת ה־82.

לאחר מותו של המלך הפך המקום שבו נמצא לאתר עלייה לרגל. גדר תיל הוצבה סביבו כדי למנוע מהמבקרים לקחת הביתה מזכרות. 'הניו־יורק טיימס' דיווח שהמקום "נעשה קירח מאבנים, מעלים, מענפים ומכל דבר אחר שאפשר לקחת, בגלל ציידי המזכרות".

אנשים גם שמרו על האוצרות שליקטו שם. ב־2014 הביא ריינוט גודין עלי, עיתונאי ברשת טלוויזיה פלמית, עצים מוכתמים בדם שנאספו במקום כמה ימים לאחר מותו של המלך. מעבר לכך שהשיג שריד היסטורי, גודין רצה לבדוק אם אפשר להוכיח את תיאוריות הקשר בדרך כזו או אחרת.

 

ב־2014 אישרו החוקרים שהדם הוא אנושי. בשבוע שעבר הכריז הגנטיקאי הפורנזי מרטן לרמוסו כי הודות לבדיקות די־אן־אי הוא יכול לקבוע בוודאות שהדם משתייך למלך אלברט.

מציאת כתמי הדם בזירת המוות סותרת בחריפות כל תיאוריה הכוללת טענה ולפיה גופתו של המלך הוזזה ממקום מותו. "האותנטיות של עקבות הדם מאשרת את התיאור הרשמי של מותו של המלך אלברט הראשון", כתב לרמוסו. "עכשיו הסיפור שגופתו של המלך מעולם לא הייתה במארש לה־דאם או שהונחה שם בשעות הליל הופך לבלתי סביר".

כדי לערוך את בדיקות הדי־אן־אי מצא לרמוסו שני קרובי משפחה של המלך שעודם בחיים: המלך סימאון השני, הצאר האחרון וראש הממשלה לשעבר של בולגריה, וברונית גרמנייה ששמה אנה־מריה פרייפרו פון־הקסטוזן. שניהם נתנו לו דגימות די־אן־אי להשוואה עם המידע הגנטי שנמצא בעלים המוכתמים בדם, והבדיקות הצביעו על הקשר.

לרמוסו כתב שהתוצאות הראו גם כיצד היה קשה לערוך בדיקה נאותה ב־1934, כי האזור נוקה ביסודיות כה גדולה. "שמונים שנה לאחר המקרה, כמעט כל מי שמעורב בו כבר מת, ומרבית החומרים נעלמו. כנראה לעולם לא נצליח לשלול את כל ההשערות סביב התיק הזה", הוא ציין.

כשהבלגים התאבלו על מותו ב־1934, ה'טיימס' דיווח שאנשים ששמעו את החדשות הזכירו בקול כיצד המלך אלברט קם להגן על בלגיה שוב ושוב במהלך המלחמה. "אלברט הטוב מת", הם אמרו. אפילו אחרי העשורים הרבים שחלפו, הבלגים בוודאי יחושו הקלה לשמוע שהמלך הפופולרי שלהם ככל הנראה לא נהרג כתוצאה ממעשה פשע.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg