ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

מדוע חתכים מנייר כואבים לנו כל כך?

כולנו מכירים את החתך שנגרם לנו על ידי קצות הנייר מספר או מדפי צילום. אז למה בעצם הכאב הזה חזק יותר משריטות אחרות בגוף?

כולם מכירים את התופעה, אנחנו מכניסים חבילת דפי A4 למכונת הצילום ואז נשרטים מאחד הדפים וחווים כאב רב. תופעה דומה קיימת גם כשאנו מחליקים אצבע על עמודי ספר ונשרטים מהדפים עד זוב דם. השריטה הזו מפיקה כאב רב מאד ביחס לסוג הפציעה, אמת זו מורגשת לנו באופן אינטואיטיבי וכן מקובלת גם על החוקרים שעוסקים בתחום הכאב.

לעוד ידיעות בערוץ המדע של nrg:
- מריחואנה רפואית - תרופת העל של העתיד
 - כבר לא מדע בדיוני: פרטנר רובוטי במקום אנושי
 
מבחינה זו שריטות עמוקות יותר בחלקים אחרים של הגוף כואבות לנו פחות משריטה בכף היד. וכאן עולה השאלה מדוע זה כך? מדוע כפות היד והאצבעות שלנו כל כך רגישות ביחס לאברים אחרים. בגוף. התשובה לכך היא ככל הנראה שמבחינה אבולוציות הגוף משקיע משאבי עצבים רבים מאד באצבעות שלנו כיון שדרכן הוא חש ונפגש עם העולם.

 

כיוון שהאצבעות עוזרות לנו לממש ולתפקד וכן לחוש, האבולוציה הפכה את שטח הפנים של הידיים לאזור מאד רגיש. כך קורה ששריטות עמוקות יותר באזורים אחרים יכאיבו לנו פחות מאשר שריטה בעור הידיים.

בנוסף לכך, התשובה קשורה גם לצורת החיתוך שגורם הנייר לעור שלנו. בדיקה מקרוסקופית של שולי דף נייר תראה כי הוא לא ישר אלא הוא מלא בקצוות משוננים כמו מסור. כך קורה שכשהנייר חותך את האצבע הוא לא עושה חיתוך ישר כמו זה של סכין גילוח אלא הוא עוקר את החלק העליון של העור, שבו אין עצבים, וחושף את קצות העצבים שמתחת.
 
קצוות מרוכזים אלו מצויים בעור במקום שבו אין עוד כלי דם שיגנו עליהם ויסגרו את הפצע על ידי טסיות דם. לכן קצות העצבים האלו לא מוגנים על ידי הגוף אלא הם ממשיכים להיות מגורים הלאה על ידי הסביבה בגלל הקרע שנוצר בעור. זו הסיבה מדוע הכאב נמשך בעוצמה גם שעות אחרי הפציעה עצמה למרות ששריטות אחרות במקומות אחרים בגוף כבר לא כואבות ברמה הזו.

הדרך היחידה להגן על פצע כזה היא על ידי משחה אנטיביוטית או תחבושת, אלא שבגלל סוג הפצעים האלו והמיקום שלהם על האצבע, רבים לא יעשו זאת כדי לא לפגוע ביכולת שלהם לכתוב או לעבוד וכך הכאב נותר עוד זמן רב יחסית.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg