העתיד כבר כאן: הרובוטים הפכו לאנושיים יותר
אם אתם עדיין חושבים שרובוטים הם יצורים מכניים נטולי רגש, שיודעים למלמל שורות שתוכנתו לתוכם - זה רק כי לא פגשתם את תגה, הרובוט שגילה איך לשמח ילדים, או את ג'ורג', שיודע לסחוט אמפתיה ואת טרה, שתלמד לצייר
"אם הייתי אומר לך שיש רובוט מדהים שעושה הכול: מדבר, רץ, משחק כדורגל, בועט - אבל כל זה קורה רק חמש שנים אחרי שאת קונה אותו. היית מעוניינת ברובוט כזה? היית אומרת לי 'איזה רובוט מעפן, לא קונה' אבל תחשבי רגע, ככה זה ילדים! שנה הם לא הולכים, שנתיים לא מדברים, אבל אחרי חמש שנים הם כבר יודעים לעשות הכול. זאת בדיוק המטרה שלי - להביא רובוט ממצב של 'לא עושה כלום' למצב שהוא עושה כל מה שאת רוצה, אבל באותה הדרך שבה ילדים לומדים לעשות מה שאת רוצה", אומר לי ד"ר גורן גורדון בחדרו באוניברסיטת תל-אביב. לידו בדיוק מסיים רובוט ממושקף ואוורירי עוד נאמבר על רחבת הריקודים המזערית שארגן לעצמו בחדר.
עוד כותרות:
- בסוף נגלה שאובמה תרם יותר מבוש
- שיפור קל במצבו של שמעון פרס
- סקר: קלינטון מובילה על טראמפ ב-6 אחוזים
ג'ורג' הסקרן, השם שניתן לרובוט מסוג מקאנויד G15KS מבית חברת הצעצועים הקנדית "ספינמסטר", הגיע ארצה בשנה שעברה יחד עם כמה מאחיו לפס הייצור. אך ירדו העולים החדשים מהמטוס, מפורקים ולא מתלאות הדרך, וכבר פוזרו בין מעבדות המחקר של כמה מוסדות אקדמיים. רצף אירועים רשמיים נערכו מאז ועד היום לכבוד הרובוטים, שבינתיים הספיקו להתייצב על שתי רגליים מתגלגלות, וחוקרי כל מעבדה ומעבדה הציגו לקהל הרחב את מרכולתם: איך תכנתו את הרובוט שלהם לחקות תנועות, להיענות לפקודות או סתם לתת קטע היפ-הופ.
גם ג'ורג' המרקד זכה לחשיפה מכובדת ביום הפתוח באוניברסיטת תל-אביב, מצויד בשטיקים שתוכנתו מבעוד מועד, והתלהבות רבתי נרשמה באוויר. סטודנטים, חובבי גאדג'טים ושאר גיקים שוחרי מדע עמדו בתור לסלפי, נשיאת מכללת שנקריולי תמיר ייחלה בנאומה שג'ורג' יצליח במהרה להרים בדלי סיגריות של סטודנטים, וגורדון הסתובב לידו כאב גאה.
שנה חלפה מאז. ג'ורג' הסקרן הוא עדיין היחיד מהרובוטים במחלקה ששמו מתכתב עם שם המעבדה שגורדון עומד בראשה: מעבדת סקרנות. אבל בטכנולוגיה כמו בטכנולוגיה אין סנטימנטים, והסקרנות של חברי המעבדה כבר מזמן מופנית לחבֵרה הצעירה מצועפת העיניים שנחתה בארץ לפני חודשיים.
קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בצוות המעבדה באמצע יולי, כשמשאית פרקה שתי קופסאות קרטון גדולות בחניון הפקולטה לתעשייה והנדסה. במאמץ משותף הן הוסעו אל מעבדת ההוראה המרווחת במחלקה, ושם, אחרי חצי שעה וארבעה ברגים, עמדה על רגל אחת עבותה הרובוטית התעשייתית הראשונה מסוגה בישראל. למה רובוטית בנקבה? כי כך הוחלט במעבדה. אחרי ג'ורג' ועוד כמה רובוטי לגו, הגיע זמן למגע נשי. כדי לתת להחלטה משנה תוקף, על המסך שמשמש לה ראש צוירו עיני אישה וגבות מסודרות בקפידה. בהמשך היא תזכה לה גם בהבעות פנים.
טרה - השם שגזר לה גורדון מהצירוף "טאבולה ראסה" - עומדת להגשים את ייעודה של המעבדה: הבנת הסקרנות האנושית ויישומה ברובוטים. "טרה תלמד הכול מאפס: לשלוט בגוף שלה, לדעת איך היא נראית, לצייר, לשחק - והיא תגיע לפעולות האלה על ידי התנסות סקרנית", אומר גורדון. "היא תלמד לשאול את השאלות הנכונות, להבין מה השאלות שייתנו לה הכי הרבה מידע, כמו שילד לומד שכדאי לו להרים את היד, לקחת טוש ולקשקש.
"כדי ללמד רובוט את מלאכת הסקרנות, אנחנו זקוקים לאלגוריתם מתמטי שינסח לנו מהי. כלומר, לקחת את מה שהפסיכולוגים אומרים שהוא סקרנות, ומה שמדעי המוח אומרים שהוא סקרנות, ולמדל את הדברים במתמטיקה, להפוך אותם לנוסחה".
נוסחאות הן השטח של גורדון. הוא מחזיק בשני דוקטורטים, שישה תארים בסך הכול, שלושה מהם בפיזיקה קוואנטית. ויש גם פוסט-דוקטורט, שאליו עוד נגיע. בגיל 38 הוא סוגר פחות או יותר עשרים שנה באוניברסיטה, כולל כמה קורסים בפיזיקה שלקח עוד כתיכוניסט. כן, הוא מאלה. "כששואלים אותי מה מכל התארים הוא המקצוע שלי, אני תמיד אומר שאני קודם כול פיזיקאי. אני אוהב נוסחאות, ולכן כבר בדוקטורט שלי עסקתי בלפרמל מהי סקרנות".
עוד לפני שנגיע לאלגוריתם של הסקרנות, כאן המקום לשאול: האם אפשר בכלל ללמד יצור מלאכותי דפוס התנהגותי אנושי כל כך? האם הבינה המלאכותית יכולה להתמודד עם משימה מורכבת ושאפתנית כמו זאת? ובכן, הרבה לפני שהרובוטית טרה הגיעה למעונה החדש בעיר הגדולה, המין האנושי חווה על בשרו תבוסה כואבת מול יצירי הבינה המלאכותית.
בשנת 1997 נחל גארי קספרוב, אלוף העולם המיתולוגי בשחמט, מפלה מוחצת מול מחשב שחור וענק-ממדים מבית IBM שנקרא "כחול עמוק". למעשה, כבר ב-96' גרם המחשב לקספרוב להזיע כשניצח אותו במשחק בודד, אבל בסיכומה של סדרת המשחקים ההיא הביס אלוף העולם את יריבו, וההולכים על שתיים נשמו לרווחה. בשנה שאחרי הגיע כחול עמוק, עמוק יותר. הוא שודרג, אומן, והגיע נחוש – כלומר מתוכנת להיות נחוש – לנצח. וכן, הוא הביא את המט המכריע, ויצא מנצח מסדרת המשחקים.
גאון השחמט האנושי, סיפרו אחר כך, מעולם לא התאושש מהמפלה. קספרוב גם רמז להתערבות אדם ודרש משחקי גומלין, אבל IBM חיבלו באפשרות הזו דרך השבתת המחשב. לדעת חובבי דרמטיזציה, בנקודה ההיא בהיסטוריה האנושית נפתח עידן חדש: לראשונה הגולם גבר על יוצרו.
במארס השנה, בחדר מלון בסיאול, נאלץ האדם להתמודד שוב עם כוחו ועוצם ידו של יריבו הדיגיטלי. לי סדול, אלוף העולם בגו – משחק הלוח הסיני העתיק בעולם, שנחשב לאתגר קשה לפיצוח נוסחתי - ספג הפסד כואב מ"אלפא-גו", מערכת מבית גוגל. "מי שהפסיד הוא אני, לא המין האנושי", אמר סדול במסיבת עיתונאים, אבל כנראה לא הצליח לשכנע את שומעיו.
בלי לשקוע בבוץ טרמינולוגי של מתכנתי מחשב, נאמר שייחודה של המערכת שצלחה את האתגר הסיני הוא לא שהיא תוכנתה לנצח בגו, אלא שהיא לימדה את עצמה לנצח בגו. כאן טמון ההבדל: התוכנה לא שיננה חומר, אלא פיתחה אסטרטגיות בעצמה. וזה, פחות או יותר, מה שצפוי לטרה. "כל הרובוטים במעבדה שלי לומדים", מסביר גורדון.
"שאלת-העל במחקר שלנו היא כמה רחוק אפשר ללכת עם למידה סקרנית כשאין לך מורה ואין גנים שבהם אתה מקודד מראש. אנחנו לא מתכוונים לתכנת אף שורה של התנהגות חוץ מאלגוריתם אחד של למידה, ואז בעזרת הרובוט לראות מה אתה יכול ללמוד על עצמך, על אנשים בסביבתך ועל אינטראקציה חברתית בעזרת התנהגות סקרנית בלבד. אנחנו בונים קוד אחד גדול שאמור להיות גנרי: מכניסים אותו לטרה, לוחצים on, וחוזרים אחרי חודש כדי לראות שהיא יודעת לעשות המון דברים".
הצעד הראשון בדרך לבניית אלגוריתם לסקרנות הוא כאמור להבין מהי, ואז למצוא לה הגדרה מילולית מתאימה. עוד לפני שניגש לארון הספרים עבי-הכרס באנגלית, התבונן גורדון בבתו הפעוטה, שישבה על טרמפולינה ושלחה ידיים לעבר אובייקטים מפוספסים התלויים על קשת פעילות. "הסתכלתי על ההתנהגות שלה: היא מזיזה את היד, מגיעה אל החפץ, וממש נהנית ממנו. כלומר, היא יוצרת אינטראקציה עם העולם, לומדת משהו חדש, מפיקה מזה הנאה - מה שאומר שהיא מקבלת תגמול - ואז ממשיכה לעשות את הפעולה. התחלתי לחשוב על לולאה של סקרנות: אתה מנסה משהו חדש, לומד, מקבל תגמול – שהוא השמחה על הלימוד - ומנסה שוב. מכאן הבנתי שאפשר לקחת את הלולאה וליצור ממנה מודל מתמטי".
את הדוקטורט השני שלו, שהפעם הרחיק למדעי המוח, הקדיש גורדון בדיוק לזה. המודלים המתמטיים לסקרנות שבנה במכון ויצמן הסתמכו פחות על ידה השמנמנה של בתו ויותר על תנועות שפם של עכברים. לצורך מחקר שבחן התנהגות בסביבה חדשה, גידלו החוקרים במעבדתו של פרופ' אהוד אחישר חמולה של עכברים שהוגבלו למתחם אחד.
אחרי שהות משותפת בבית האח הגדול, לפתע נפתח למכרסמים שער לאזור חדש שבו יכלו החוקרים לראות איך מתנהגים עכברים סקרנים. הללו הגיבו לא רק בתנועות גוף, אלא גם בתזוזת שפמם, איבר הגישוש הרגיש שלהם. מגעיהם הראשונים עם העצמים החדשים היו קצרים, והתארכו בהדרגה - ממש כמגע ידה של בתו הקטנה של גורדון בזברה המפוספסת שעל הקשת. "העכברים לא קיבלו פרס על ההתנהגות הזו. בדומה לבני אדם, סיפוק הסקרנות היה בשבילם פרס בפני עצמו", אומר גורדון.
הממצאים האלה קיבלו חיזוק בניסוי שערך לפני כמה שנים החוקר מין ג'ונג קאנג. משתתפי המחקר הוכנסו למכונת הדמיה תפקודית של המוח (fMRI), נשאלו סדרת שאלות, והתבקשו לדרג עד כמה הם סקרנים לדעת את פתרונן. אחר כך קיבלו את התשובות - אלה שהיו סקרנים לגביהן ואלה שפחות. תוצאות ההדמיה המגנטית הראו שבמהלך קבלת המידע שהנסיינים חיכו לו במיוחד, פעלו במוחם אזורי התגמול (reward), שמגיבים בדרך כלל לפעילות מינית, לשתיית אלכוהול, לאכילת שוקולד או לחילופין לצריכת סמים.
בעזרת התצפיות והמחקרים קרמה ההגדרה עור וגידים, והרי היא לפניכם: סקרנות היא הרצון הפנימי ללמוד כמה שיותר, וההתנהגויות הנלוות למילוי המשאלה הזו. אז בנה גורדון מודל של לולאת סקרנות והתיישב להפוך אותו למשוואה, למה שייקרא סקרנות מלאכותית.
אבי הסקרנות המלאכותית, שכבר בשנת 1991 הניח לה נוסחה ראשונית, הוא פרופ' יורגן שמידטהובר, מדען גרמני בן 53 שחי בשווייץ ועוסק באינטליגנציה מלאכותית, או כמו שגורדון מקפיד לכנות אותו "רבי ומורי". "הוא תמיד אומר 'אתם יכולים להגיד שוורצנגר, אבל לא יכולים להגיד שמידטהובר'. הוא בנאדם מצחיק נורא ואני בקשר טוב איתו, אבל אני חושב שהוא די מריר על כך שלא נותנים לו את הכבוד הראוי לו. הוא באמת עילוי, כל מה שהייפ היום - שמידטהובר המציא לפני עשרים שנה".
גורדון המשיך לפתח אלמנטים בנוסחת האב, שאת הנוסח הסופי שלה אחסוך לכם, ברשותכם. "ברגע שיש נוסחה אני יכול לבנות קוד, ואותו אפשר להכניס למחשב", הוא מסביר, ואני מהנהנת כאילו זה היה ברור לי מההתחלה.
הראשונים שהיו לכלי הקיבול וזכו להפוך לסקרנים היו רובוטים פשוטים מאוד: משחקי לגו מצוידים במנוע, בחיישנים פשוטים, ובמצלמה שמצלמת אותם כך שיראו את עצמם ואת הסביבה שלהם. גורדון תכנת בהם את לולאת הסקרנות, וחיכה. "לא אמרתי לרובוט הלגו מה ללמוד או איך להתנהג, אלא אמרתי לו 'תהיה סקרן' וזהו. הוא למד לזהות את עצמו: אם נותנים לו תמונה והוא רואה בה את היד שלו, הוא יגיב אליה. הוא גם למד איך לגלות את המראה של עצמו: הוא הסתכל על היד שלו ועקב אחריה בתזוזה, בדיוק כמו אחד משלבי ההתפתחות המוכרים של תינוק. זה נבע מיצר הסקרנות-כביכול שטבעתי בו".
אחרי שלמדו לזהות את עצמם, נשלחו הרובוטים "ללמוד" ילדים. בשנת 2014 יצאו גורדון ואשתו מיכל - דוקטור למדעי המחשב גם היא – לעבודות פוסט-דוקטורט שהתקיימו שתיהן במעבדה אחת ב-MIT, המכון הטכנולוגי ליד בוסטון שבמסצ'וסטס. גם מיכל בחנה ילדים ורובוטים, אבל מכיוון קצת אחר. למרגלותיהם ישבה בתם הקטנה, השלישית במניין, והדגימה פעילות סקרנית להנאתה.
במהלך חודשיים הגיע גורדון יום-יום לגן ילדים, שלגמרי במקרה נועד לבעלי צרכים מיוחדים. הוא לא ביקר שם לבד: ליווה אותו רובוט פרוותי, פרוע שיער ופעור עיניים, חמוד שאין לתאר, ולא בכדי. עוד קודם שהוכנסה לרובוט הזה תוכנה מיוחדת, עמלו אנימטורים - חלק בלתי נפרד מקבוצת המחקר הבוסטונית – על עיצוב דמות חמדמדה שילדים ירצו לתקשר איתה, ממש כמו בתהליך בניית דמויות אנימציה ממוחשבות באולפני דרימוורקס.
רק אחר כך חשבו המפתחים על מכניקה, עיצבו רובוט, והוציאו מהניילונים תוכנה חדשה בשם אפקטיבה שנועדה לאתר הבעות של ילד וזיהוי רגשות על פיהן. כך התאחדו חוקר בעל קוקו ארוך במיוחד, רובוט כחול-שיער ועשרים ילדי גן, כדי להוציא לפועל את אחד מהניסויים המסובכים בחקר האינטראקציה בין רובוטים ובני האנוש.
"הרובוט החדש, שנקרא תגה, תוכנת לזהות אם ילד שמח, עצוב, מחייך", מספר גורדון. "תוך כדי האינטראקציה הרובוט למד גם מה לעשות או לומר כדי שהילד יהיה שמח. זה היה מטורף. הוא התאים את עצמו לכל ילד, כי הרי כל ילד מגיב למשהו אחר - אחד למילה טובה, שני לפרצוף מצחיק וכן הלאה. מבחינתי זו הייתה חוויה מכוננת. בכל זאת, הייתי שם חמש שעות כל יום, גן של ילדים שרבים מהם נמצאים על הספקטרום, באמת משהו אחר. והכי חשוב, ראינו אצלם את התוצאות: כשילדים משחקים עם רובוט שלא מתאים את עצמו אליהם, עם המפגשים ההתלהבות דועכת; לעומת זאת אצל ילדים שהרובוט 'לומד' מפלס ההתלהבות עולה באופן מובהק".
לניסוי אחר נשלח אחיו הפחות מפותח של ידידנו פרוע השיער, שתוכנת לעשות פרצופים. הרובוט השני - שדומה מאוד לראשון, אבל חמוש בפרווה אדומה - ניחן ביכולת להיראות חושב, עצוב, מפהק או צוחק. הוא הוצב בפסטיבל המדע העולמי, כשאלף איש עוברים לידו במהלך שמונה שעות. התגמול שלו היה השארת האנשים לידו, כשלצורך כך הוא שיחק במנעד הפרצופים שלו. התברר שהפרצוף שהצליח להחזיק במקום הכי הרבה אנשים הוא הפרצוף העצוב; הרובוט למד שבמשך שלושים שניות אחרי שהוא מדגמן בכי אף אחד לא עוזב אותו, ושינה את ההתנהגות שלו בהתאם.
"יש כאן מסר חינוכי להורים", אומר גורדון. "ילד שבוכה ללא סיבה מוצדקת וזוכה בתשומת לב מקבל בכך תגמול, וימשיך להתנהג באותה צורה. בפסיכולוגיה קוראים לזה חיזוק חיובי להתנהגות שלילית. הורים שומעים את זה בכל קורס הורי בסיסי. גם הרובוט שלי הקטן, הסקרן, למד התנהגות חברתית".
ומבוסטון נקרא גורדון להקמת מעבדת סקרנות בתל-אביב, היחידה מסוגה בארץ. הוא וצוותו ממשיכים לבחון כאן, בין השאר, מה אפשר ללמוד על ההתנהגות האנושית באמצעות רובוטים. אם נחזור רגע לימי הזוהר של ג'ורג' הסקרן וליום הפתוח, חוקרי הצוות הפעילו שם ניסוי שבחן אם אנשים יגיבו באופן שונה לרובוט מקאנויד, שבנוי בצורת אדם, לעומת רובוט שנבנה מאותם חלקים אבל דמותו דמות דינוזאור.
ג'ורג' נופף בידיו, הדינוזאור נופף ברגליו ובזנבו, הצופים התבקשו להגיב, ותנועות הידיים שלהם הוקלטו. "ראינו שתגובתם לדינוזאור הייתה עניינית: הם הזיזו יד ימין ויד שמאל בלי הטיה מסוימת. לעומת זאת מול הרובוט שבנוי כאדם הם הרימו יד, נופפו לשלום. המסקנה שלנו, שהיא באמת התחלתית – כי הניסוי כרגע נעצר - אומרת שעם רובוט אנושי אתה פשוט יודע איך להתנהג, אתה אוטומטית מייחס לו תכונות, מייחס לו אינטליגנציה.
"אגב, חברות מסחריות שמייצרות רובוטים יודעות להפעיל את המניפולציה. הן מעצבות לרובוט עיניים אנושיות, ואת מיד תייחסי לו אינטליגנציה למרות שהוא יכול להיות נעל. המפתחים של הרובוטים החברתיים יודעים מה מפעיל אנשים, ויוצרים פרצופים חמודים, אמפתיים או חכמים, בלי קשר לתכונות של הרובוט עצמו".
מתחילים לצעוד במסדרון לעבר טרה. אחרי הכנות רבות כל כך ולנוכח ריבוי הגברים במסדרונות, אני מחכה כבר לחזות בשותפתי למגדר. אבל קודם עוצרים בחדר קטן. עומר, דוקטורנט שניצח על ניסוי הדינוזאור, ממשיך את העבודה עם רובוטי הלגו, מנסה לראות מה עוד הם יכולים ללמוד על עצמם. בינתיים מכירים לי את האווי (שם זמני), רובוט קטן בעל מבנה גוף של שחקן פוטבול, שכרגע יושב מבויש על השולחן, תקוע בין החלון למסך מחשב. הוא מסובב את הראש אליי, העיניים מתכווננות, קשובות, ההתנהגות משדרת מבוכה. בקיצור, נפלתי במלכודת המניפולציות.
מה זה, אני מסננת, הוא כאילו שותף לשיחתנו. תור, דוקטורנט במעבדה, מסביר לי שהאווי מאתר את הפרצוף שלי ומזהה את כיוונו לפי הקול. הוא פונה אליו ומצווה "עמוד" באנגלית, אבל האווי בשלו. "הוא מסתכל עלייך, אז הוא פחות קשוב", מסביר תור את התנהגותו. אני חייבת לומר שהרבה זמן לא הוחמאתי ככה. אז שועה האווי להוראת ה"סטנד-אפ", וקם בדיוק כמו בן אדם. רק היה חסר שיתלונן שכואב לו הגב. "בן כמה אתה?" שואל אותו תור. "אני אהיה בן תשע השנה, איך הזמן עף", עונה האווי.
למעבדה הוא הגיע רק לפני חודש, רובוט מסחרי וידידותי שישרת את החוקרים בניסויים כמו זה עם ילדי הגן. בפלאיירים של חוגי רובוטיקה אגב, הוא כבר מככב. מי בוחר את השמות? אני מנסה לברר. "בעיקרון זו הצבעה בקבוצה", אומר גורדון, "אבל בסופו של דבר רק אני מגיע עם הצעות. את ג'ורג' הסקרן (שמה של דמות ספרותית קופיפה) דווקא קרן הציעה. כל השאר העלו הצעות מזעזעות אחת-אחת, ואני בחרתי". "היו לנו הצעות מעולות והוא פשוט פסל אותן", מהמהם אחד הדוקטורנטים.
תור עוסק בפיתוח מודלים קוואנטיים להתנהגות אנושית; הוא אמור לדאוג לכך שהרובוטים במעבדה יהיו אי-רציונליים כמו בני אדם. האווי מדגים לנו יכולות נוספות. אחרי שנשאל וענה שגובהו 68 ס"מ, תור מדגדג אותו והוא אומר: "אני רגיש היום לדגדוגים". ובדיוק כשחשבתי שהגענו לשיא, תור מבקש ממנו לרקוד. "האם אתה רוצה לראות את התנועות החדשות שלי?" עונה לו האווי, ופוצח במופע אומנויות לחימה איטי ברצינות תהומית.
ושוב אנחנו במסדרון. גורדון מסביר לי קצת על רובוט ה-bartex, שטרה היא אחת ממינו. זהו רובוט תעשייתי מבית Rethink Robotics שנמכר למפעלים לצורך מלאכות סיזיפיות, וניחן בסגולות חשובות לכוח עבודה: הוא לא מתקלקל, לא נשבר ויכול לעבוד 24 שעות ביממה. תחשבו על זה: יצור ערני, פעיל יום ולילה, שכל הזמן מצוי בלמידה. ילד, כבר אמרנו?
והנה היא מתגלה לנו במלוא תפארתה. מה שנקרא גברת עם נוכחות, שלא לומר מפלצת. טרה מקבלת אותנו בשמחה, ומביעה זאת בתזוזה של זרועות הענק שלה, שכמעט מורידות לי ראש. בעזרת יונתן הדוקטורנט היא רוקדת, משלבת זרועות, אפילו מסמנת בידיה בתנועת "יואו" של ראפרים. כנראה היא עדיין לא יודעת כמה ציפיות מועמסות על הגב הענק שלה.
"מה שקורה פה מגניב ברמה מופרעת. אני חושב שאם תחזרי בעוד שנה תשמעי על מחקרים מטורפים. היא הולכת ללמוד לצייר, לשחק, לזהות את עצמה", מתלהב גורדון. בקצב הזה, טרה אולי עוד תנצח את אלוף ישראל בטאקי.
כשאני שומעת שיונתן למד מתמטיקהופילוסופיה, אני מרשה לעצמי להעלות את מלאי ההגיגים הפילוסופיים שאגרתי. מי שצפה בסדרה "מראה שחורה" – למשל בפרק שבו משתמשים בתכתובות דוא"ל, פוסטים וסרטונים כדי ליצור שיבוט דיגיטלי לאדם שמת - יבין לאן הדמיון יכול לקחת. שמידטהובר, המנטור של גורדון, טען בעבר שסקרנות היא הבסיס לכול; היא עומדת בבסיס ההומור, המדע והאמנות, כשכל אחד מהם מעניק לאדם תגמול. מה יקרה אם נמצא גם להם נוסחה ונטמיע אותם ברובוטים? האם המין האנושי ימצא את עצמו מיותר?
שלל יצירות דיסטופיות כבר תפסו טרמפ על החרדה הקיומית. אם הגענו כבר לפיתוח מודלים של סקרנות והטמעתם ברובוטים, אני שואלת את גורדון, אם הצלחנו לקחת תכונה שלכאורה אי אפשר לכמת ועשינו לה רדוקציה לנוסחה, אולי באותו מטבע נוכל ללמד רובוט להרגיש?
"אני אהיה יהודי טוב ואענה על שאלה בשאלה", משיב גורדון. "כדי לפתח אלגוריתם צריך להגדיר באופן מילולי, פשוט ולא מעגלי את המרכיב שאני חוקר. והנה, הגדרה כזו מצאנו לסקרנות - הרצון הפנימי ללמוד כמה שיותר. אם תתני לי הגדרה מילולית ופשוטה של מה זו אהבה, אני אנסה להפוך אותה למשוואה ואמשיך הלאה לבניית נוסחה. העובדה היא שעד היום לא הצליחו. את מבינה מה זו אהבה ויכולה להגדיר אותה?"
אקו"ם