ראשי » מדע ומחשבים » מחשבים » טכנולוגיה

ד"ר פייסבוק: הרופאים עוברים לסייע לילדים ברשת

עשרות אלפי הורים בישראל מוותרים על האינסטינקטים הבריאים ועל ייעוץ רפואי, לטובת שאלות ברשתות החברתיות. במקום להילחם במצב, החליט ד"ר גילי גולדבלט להקים קבוצת פייסבוק עם מומחים שיספקו תשובות מהימנות ככל האפשר

"בתי בת עשרה חודשים, מנוזלת כבר כשבוע ועם חום מאתמול. בבוקר קמה עם אוזן אדומה ונפוחה. האם זה יכול לחכות לתור לרופא בהמשך היום או דרוש מיון?", "ילד בן שנתיים, עד לפני מספר ימים היה מדבר שוטף משפטים שלמים ללא גמגום כלל, פתאום החל לגמגם בצורה ממש קיצונית, יש סיבה לדאגה?" וגם "מה כמות הימים המקסימלית שניתן לתת נרות ברצף (נורופן ואקמולי) להורדת חום?".
 
מדי יום עולות בקבוצת הפייסבוק הפופולרית "ילדוקטור" (yeladoctor) למעלה מ-400 שאלות של הורים מודאגים, לרוב אמהות - משאלות על צינון, דרך שאלות על התפתחות תקינה ומזון לתינוקות, ועד לשאלות מצילות חיים. אמהות שעד לא מזמן קיבלו עצות רפואיות מאמהות חסרות הכשרה מקצועית ברשתות החברתיות, או כאלה שגיששו את דרכן בגוגל בחיפוש אחר מידע, מצאו בית אחראי לדאגותיהן, בקבוצה שהקים ד"ר גילי גולדבלט לפני כשנה וחצי.

"אשתי, אניה, הייתה חברה בקבוצת אמהות מקומית ברחובות. היא ראתה איך אמהות מעניקות אחת לשנייה ייעוץ לא מקצועי וביקשה שאכנס לעזור", מספר ד"ר גולדבלט, "כשנכנסתי ושוטטתי בין השאלות והתגובות, ראיתי שאמהות נותנות עצות שעלולות להיות מסוכנות מאוד, כך שהחלטתי להקים קבוצה שבה יינתן ייעוץ מקצועי בלבד". בזמן שהקים את הקבוצה היה גולדבלט לקראת סוף ההתמחות ברפואת ילדים. כיום הוא עובד בקופת חולים "כללית" בעיר מגוריו.

לקבוצה צירף רופאי ילדים, אחיות, יועצות הנקה, קלינאיות תקשורת, פיזיותרפיסטים ועוד, בתהליך מוקפד שכלל הגשת מסמכים ורישיונות. כיום צוות המתנדבים שלו ושל אניה עומד על 115 בעלי מקצוע, העוסקים בענפים שונים של רפואת ילדים ונותנים מענה לאמהות מודאגות מסביב לשעון.
 
אז עולם הרפואה עבר לרשת?
"אנחנו חושבים על עצמנו כעל גוגל משודרג יותר מאשר כעל רופא מונמך. אנחנו מקום אמין שבו רק אנשי מקצוע עונים. את המידע שאנחנו נותנים אפשר למצוא באינטרנט, אבל צריך לדעת מה לחפש", מבהיר ד"ר גולדבלט את תפקיד הקבוצה, אבל מזכיר: "הייעוץ שאנחנו מעניקים לא מחליף בדיקה של רופא".

בתחילת הדרך היה ד"ר גולדבלט נכנס לקבוצה כמה פעמים ביום ועונה על השאלות שהצטברו בדף, אך לאחר שהקבוצה גדלה בקצב מטאורי, עם 72 אלף חברים נכון להיום, קם צוות מתייגות, גם הן בעלות הכשרה רפואית. "זאת למעשה העתקה של העולם האמיתי", מסביר גולדבלט. "המתייגות היא כמו אחות ממיינת בבית חולים, הן עוברות על השאלות המתפרסמות בקבוצה מדי יום ומתייגות איש מקצוע רלוונטי שיגיב".

אילנה ברנר, בת 36 מנווה-דניאל, פיזיותרפיסטית נוירו-התפתחותית כבר עשר שנים, עובדת בקופת חולים "מאוחדת" באפרת ובין לבין עונה לשאלות ההורים המודאגים בקבוצה.

מתי את מספיקה לענות לשאלות?
"הטלפון שלי עליי, אז כשאני בהפסקות בעבודה אני מציצה בקבוצה ואם יש שאלות שתויגתי בהן אני עונה. לי זה לוקח רק כמה דקות ולהורה זה נותן המון. התשובות שלי הן כלליות ומתאימות לכל אחד, ואני תמיד מזכירה להורה שבלי לראות את הילד, לגעת בו ולהכיר אותו אני לא באמת יודעת ולכן יש לקחת את הדברים שאני אומרת בערבון מוגבל".

ברנר מספרת כי חלק מההנאה בהתנדבות בפייסבוק הוא החשיפה לכמות המופרכת של תפיסות שגויות הקיימות בחברה הישראלית ביחס להתפתחות ילדים. "אני נהנית לשבור מיתוסים", היא אומרת ומחלקת גם לכם הקוראים מידע חינם: "בישראל חושבים שאסור להושיב ילד לפני שהוא מתיישב בעצמו, אבל בנושא הזה מחקרים בכלל. קיימת גם הסטיגמה שילד צריך ללכת יחף במשך שלושה חודשים ואז קונים לו נעלי צעד ראשון, אבל זה לא נכון. כל מקרה לגופו, יש ילדים שמתחילים ללכת בחורף - לא תנעלי להם נעליים? מותר. רק מה שחשוב זה המגוון - ללכת על חול, דשא ובנעליים קשיחות עם אחיזה טובה בקרסול. כל נעל ספורט עושה את זה".
 

כמו ד"ר גולדבלט, גם היא מספרת על הרצון להנגיש לציבור מידע אמין ומדויק. "באינטרנט יש המון מידע לא נכון, דעות מוצקות של אמהות ולא של מחקרים. יש אנשים שאומרים ממש שטויות על סמך הניסיון האישי שלהם ולא מבינים שמה שטוב לילד שלך, טוב רק לו ואילו לילד אחר זו טעות שיכולה להיות קריטית".

ברנר מזהירה במהלך השיחה עמה שוב ושוב מפני התכונה הישראלית כל כך של מתן עצות ממניעים טובים, ומבהירה כי התוצאה עשויה להיות הרת אסון: "לכל אמא שאת פוגשת בפייסבוק או ברחוב יש דעה וזה יכול להיות מאוד מסוכן. הטעויות יכולות להיות נוראיות כי אנחנו עשויות לפספס דברים, מצד שני ישנן הנשמות הטובות שאוהבות להכניס אמהות להיסטריה. זה רע לשני הכיוונים".

בין שלל העצות שברנר מתכוונת אליהן אפשר למנות שן שום למניעת תולעים בישבן, חומץ להורדת חום בגרבי התינוק והמלצות לרוץ למיון אם הילד רק התעטש. את כל אלו מחליפים הרופאים בקבוצה בייעוץ מקצועי לטיפול מומלץ. לעתים קרובות מופיעות בקבוצה שאלות שלא ברור מדוע האמהות עדיין מחכות לתשובה בפייסבוק ולא נמצאות כבר בדרך לרופא עם הילד. כשזה קורה, חברי הצוות דוחקים בהורים לרוץ למוקד רפואה דחופה - המלצה שמתבררת לא פעם כמצילת חיים.

"כשאני רואה פוסטים של מצבי חירום אני לא מצליח להבין איך הם חושבים לשאול שאלות כאלה ולא לטוס למיון", תוהה ד"ר גולדבלט. "הורים כותבים דברים כמו: 'תינוק נפל משידת החתלה והוא ישנוני, האם לחכות למחר בבוקר?' לא צריך להיות גאון הדור כדי להבין שצריך ללכת להיבדק. במקרה של פריחה שלא נעלמת בלחיצה ויכולה להצביע על ירידה במנגנון הקרישה, מצב שיכול להגיע עד למוות, שלחנו ילדים למיון והם ניצלו. דלקות אוזניים שהסתבכו, כשראינו בתמונות אודם מאחורי האוזן יחד עם חום גבוה - זה סופר חירום. היו לנו הרבה מקרים של הצלחות, מקרים שבהם אם ההורים היו מחכים זה היה יכול להיגמר רע מאוד".

 
בחודש האחרון פורסם בהרחבה על תינוק שאובחן כביכול בקבוצה, ולאחר מכן נפטר בבית החולים. ד"ר גולדבלט מבהיר כי מדובר היה בכשל שנבע מטיפול לא נכון בילד ולא מעצה שהתקבלה בקבוצה. מאז נראה כי אנשי הצוות בקבוצה נוקטים משנה נוסף של זהירות, כאשר לצד כל תיוג איש צוות בשאלה מופיע גם המשפט "להזכירך, מענה בקבוצה אינו תחליף לבדיקה רפואית". גולדבלט מבהיר: "אנחנו מנסים להשריש תרבות חדשה. אנחנו לא מוקד חירום, ההורים צריכים להבין שבאים אלינו רק כדי לקבל מידע".

עדי חיון, אחות טיפת חלב בשירות "עד הבית", יועצת הנקה ויועצת שינה, מספרת שהתקופות העמוסות שלה בקבוצה מתרחשות כאשר הווירוסים תוקפים בגני הילדים: "כל יום אני עונה לשאלות ההורים, בעיקר בחור הזה שנוצר בגלל העומס בטיפות החלב ברחבי הארץ. אנחנו מכסים עליו". מתוקף תפקידה היא מקבלת לא פעם תמונות של טיטולים מלאים ונדרשת לאבחן את מצב התינוק. "כתבתי תדריך קקי למאגר המידע שלנו", היא מספרת בחיוך, "מופנות אליי תמונות קשות, אבל זה כבר לא מגעיל אותי".

גם חיון מבקשת להסביר להורים הישראלים שעצה של הורה עם רצון טוב איננה אבחון: "חשוב שהורים יעשו הבחנה בין צוות מקצועי לאמהות. בישראל כל מי שגידל ילד או אפילו חתול, בטוח שהוא יכול לתת עצה רפואית. קשה לגדל ילד עם כל כך הרבה דעות שעלולות לסכן חיים". מצד שני היא מסבירה: "אין לנו יכולת להחליף איש מקצוע אחד על אחד. העבודה בפייסבוק לעולם לא תחליף זוג עיניים וזוג ידיים".

חגית דהן מניצן היא פיזיותרפיסטית כבר 22 שנה ומרצה במכללת "חמדת הדרום", אבל הפכה לסלב של אמהות צעירות מאז שהחלה להתנדב בקבוצה. "בחצי השנה האחרונה אני עונה על בין ארבע לעשר פניות ביום, כאשר השאלות הנפוצות ביותר נוגעות בשלבים בהתפתחות התינוק. היו לי פניות של אמהות לתינוקות מאוד צעירים עם בעיה של הטיית ראש שחשבו שזה יעבור מעצמו ואני הפניתי לרופא הילדים כדי לקבל תמונה מדויקת.

"בהמשך, אותם הורים חזרו אליי כדי להודות לי על ההפניה", מספרת דהן ומוסיפה: "בחודשים האחרונים, כשאני מרצה במכללה, יש סטודנטיות-אמהות שמזהות אותי מהייעוץ בקבוצה ואז הן לוקחות אותי יותר ברצינות ממרצה רגילה, רואות בי מומחית".
 

השאלות זורמות לקבוצה במשך כל שעות היממה, וכדי למנוע בלבול ומענה כפול ממתינים אנשי המקצוע שיתייגו אותם על הפוסטים הרלוונטיים אליהם - ורק לאחר מכן הם מגיבים. הם עושים זאת בהתנדבות בהפסקות או בשעות הערב המאוחרות, כשאת הסטטוסקופ מחליף הסמארטפון שבידיהם.

"אני רואה במתן הייעוץ בקבוצה בהתנדבות תרומה לקהילה וחיזוק מקצוע הרוקחות. אין לי קליניקה ואין לי רווח אישי ממתן התשובות, זה נטו כי אני אוהבת את המקצוע שלי ואוהבת לעזור לאנשים", מספרת רעיה פלדמן, רוקחת משדה ורבורג.

בימים אלו היא בחופשת לידה ולכן פנויה לתת מענה באופן קבוע לשאלות בקבוצה ועומדת בעומס השאלות המופנות אליה. "הרוקחים בקבוצה עונים לשאלות כל הזמן ויותר מבעלי מקצוע אחרים, כי הכול נוגע לתרופות בסוף. בממוצע אני עונה על עשרים שאלות ביום", היא מספרת. המנגנון עובד כך שככל שאיש צוות עונה על יותר שאלות כך מתייגים אותו יותר, ולכן בתקופה זו שבה היא פעילה יותר, השאלות זורמות אליה בלי הפסקה.

לשאלות שחוזרות על עצמן יש לה כבר תשובות מוכנות מראש בשיטת "העתק הדבק", וכאשר הבעיות נוגעות לציבור רחב יותר היא מעלה מיוזמתה פוסט עם הסברים והנחיות. "עכשיו היה מזג אוויר לא סימפטי, אז היו המון שאלות על יובש שחזרו על עצמן, לכן כתבנו פוסט שכלל את כל התכשירים המומלצים, שגרף אלפי לייקים".

עירית ברגר-רוז'נסקי, קלינאית תקשורת בהתפתחות הילד בקופת חולים "מכבי" ובעלת קליניקה פרטית, מתנדבת בקבוצה כבר חצי שנה, אבל לא חווה לחץ של שאלות על בסיס יומי ומוצאת את הזמן בין טיפולים לתת מענה לשאלות הבודדות המופנות אליה.
 
"רוב השאלות הן סביב גיל שנתיים-שלוש, על שיבושי היגוי, ריור מוגבר והתפתחות שפתית", היא אומרת. שאלות רבות מופנות אליה בנוגע לזיהוי סימנים המצביעים על אוטיזם, אך בשל היעדר יכולת לאבחן מרחוק היא מציינת בפני השואלים את רשימת הנורות האדומות שעשויות להצביע על בעיה ומנחה את ההורים למי לפנות.

"בחופשות הלידה שלי יצא לי להסתכל בכל מיני קבוצות הורים וראיתי מידע מאוד לא נכון ומאוד בעייתי. לדוגמה אמא שביקשה להתייעץ על ילד בן שנתיים וחצי שעוד לא הפיק מילים, ואמהות כתבו לה שזה בסדר או שנתנו לה המלצות לכל מיני תרופות סבתא. היה לי קשה לראות את הדברים האלה - זה לא מקצועי ולא אחראי".

אילנה ברנר זוכרת מקרה שבו הצליחה לזהות מרחוק בעיה התפתחותית, שזמן האבחון בה היה קריטי לילד. "הייתה אמא שפנתה אליי לאחר שבנה לא דיבר ולא הפיק צלילים בכלל וחברות אמרו לה שזה בסדר, אבל היה ברור לי שהילד שלה צריך אבחון של קלינאית תקשורת וליוויתי אותה באופן אישי.

"בדיעבד באמת התברר שהילד היה על הספקטרום האוטיסטי. עזרתי לה להשיג אבחון בגיל מוקדם יחסית, וזה קריטי לילד כי כשמתחילים לטפל מוקדם הפרגנוזה יותר אופטימית. אם היא לא הייתה פונה אליי, היא הייתה מקבלת אבחון שנה אחרי, ורק אז מתחילה לטפל".

שרי גלזר, יועצת שינה ומנחת הורים, הגיעה לקבוצה ממש עם הקמתה לאחר שד"ר גולדבלט התרשם מתשובות שהעניקה לאמהות בקבוצת הפייסבוק המקומית של רחובות. "מלכתחילה הגעתי לתחום כי ייעצתי בתור אמא לאמהות אחרות בקבוצת הפייסבוק 'מאמזון' כשעוד היו שם רק 1,500 אמהות. כשקיבלתי תגובות אוהדות, החלטתי ללמוד את תחום ייעוץ השינה וההורות באופן מקצועי".

המוטיבציה העיקרית להתנדבות בקבוצה היא תחושת הסיפוק העצומה שהיא מעניקה ("אני יכולה לחלק ארוחות חמות לנזקקים ואני יכולה לעזור להורים", אומרת גלזנר). לצד הרצון לסייע, קיימים רווחי-משנה נוספים עבור המתנדבים. במקביל לקבוצה ההמונית, מתקיימת בחשאי קבוצת פייסבוק סגורה אחרת, המיועדת לאנשי הצוות של "ילדוקטור" בלבד, שם מתקיימים דיונים והתייעצויות על מקרים מורכבים במיוחד.
 

החשיפה המתמדת לאנשי מקצוע מהקשת הרחבה של רפואת הילדים, שאינה מתרחשת בחיים האמיתיים, היא סיבה נוספת לכך שהם נמצאים שם. "הקבוצה מאפשרת לי קשר ישיר עם הרבה מאוד סוגים של רופאים, מרפאות בעיסוק או קלינאיות תקשורת ואז הם עונים לי ותוך שעות יש לי תשובה מוגמרת. אי אפשר לקבל בשום מקום אחר שאתה עובד בו קשר כל כך מהיר עם רופאים. בקליניקה, כשאני מפנה לרופא נוסף לצורך התייעצות לוקח חודשים עד שמתקבלת תשובה. הסיפוק הכי גדול מגיע מהשאלות הקשות שעולות ומהדיונים שנערכים אחר כך בין אנשי הצוות.

"יש ייחודיות רבה במפגש של אנשים מוכשרים, חכמים ונעימים ויש התייעצויות בינינו לגבי מקרים בקבוצה. הרבה פעמים כשרואים בסוף תשובה של שני משפטים, קדם לה דיון ומחשבה עמוקים מאוד. אבל הרווח הוא בעיקר סיפוק אדיר. אין כל כך רווח כספי, למרות שהענקתי מספר טיפולים פרטיים לאמהות שפנו אליי דרך הקבוצה אחרי ייעוץ. אבל אני נהנית בעיקר לדעת שעזרתי לאמא מודאגת להירגע, כי אמא לחוצה זה מאוד לא נעים. מניסיון".

אוריה אמסילי-יחבס, מרפאה בעיסוק מאשקלון, עובדת בתחום הילדים בקופת חולים ומעונות יום שיקומיים, מספרת כי עבורה דווקא המפגש עם ההורים הוא הערך המוסף עבורה בהתנדבות הזו. "כל מקרה חדש שאני שומעת עליו ושלא הכרתי קודם, שולח אותי חזרה לחומרים המקצועיים שלי כדי שאוכל לתת מענה", היא מספרת. ההורים בקבוצה פונים אליה בעיקר בשאלות הנוגעות לתפקוד של הילד, כמו יכולות משחק, אכילה או לבוש, ילד שלא מספיק עצמאי יחסית לגילו, וכל התחום הלימודי והוויסות החושי.
   
לצד מכתבי התודה וההודעות האישיות בתיבת הדואר בפייסבוק, מספרים אנשי הצוות כי הם זוכים גם לפרגון מהקולגות שלא מתנדבים בקבוצה. "הרופאים שסביבי מבינים את הצורך במענה המהיר בעידן האינטרנט", אומר גולדבלט, "אין מנוס מזה. כשסגרנו את הפעילות בקבוצה ביום כיפור, העלתה אמא בקבוצה מקומית של אמהות שאלה שנפתחה במילים 'ילדוקטור סגור'. ההורים ישאלו שאלות בכל מקרה, וחשוב שאנחנו נהיה שם וניתן מענה אחראי ומקצועי. אנחנו לא מתחרים באף שירות רשמי של רפואה מרחוק, אין אצלנו חיסיון או גיליון רפואי מסודר, אנחנו לא שם. אנחנו רוצים להיות במקום של המידע - שישאלו אותי כמה זמן לחכות בין אקמול לאקמול, שם אני מרגיש מאוד בטוח".

לא מזמן פתח ד"ר גולדבלט קבוצה גם לדוברי אנגלית, עם אנשי צוות ייעודיים שחלקם גרים בחו"ל, ובה חברים 3,000 הורים. המטרה היא להמשיך להנגיש מידע לעוד ועוד הורים ממקום אמין ואחראי. "אנחנו עוזרים להרבה אנשים וזו הרגשה מצוינת", הוא מסכם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg