ראשי » מדע ומחשבים » מדע » חלל ופיזיקה

לראשונה: תיעוד של פיצוץ סופרנובה בן 3 שעות

מדענים ממכון וייצמן הצליחו ללכוד בעדשת הטלסקופ את שלביו המוקדמים מאוד של מות כוכב ענק. המחקר החדש יכול לסייע ללמוד על המתרחש בתהליך הפיצוץ הדרמטי

לפני זמן רב, בגלקסיה מרוחקת מאוד, כוכב על-ענק אדום סיים את חייו בהתפוצצות מרהיבה הידועה בכינוי "סופרנובה". חלפו 160 מיליון שנים עד שהאור שנוצר באירוע הגיע לכדור הארץ, ב-6 באוקטובר 2013, ובמזל מקרי התמקדו בו טלסקופים רובוטיים שסקרו את שמי הלילה.

ביום שני מדענים דיווחו שהתגלית המקרית אפשרה להם ללמוד את השלב המוקדם ביותר שנודע עד כה של סופרנובה - שלוש שעות בלבד לאחר שהתרחש. "ידענו מיד שמה שיש לנו ביד ייחודי ביותר", הסביר לסוכנות הידיעות 'אי-אף-פי' עופר ירון ממכון ויצמן, המחבר המוביל של מחקר בעניין שפורסם במגזין 'נייצ'ר פיזיקס'. "הצלחנו לצפות באירוע כשהיה טרי ביותר", הוא הוסיף על ההתפוצצות, שכונתה ברצף SN 2013fs.

המדענים נחושים ללמוד את השלבים המוקדמים של סופרנובה כדי להבין את המתרחש ברגעים האחרונים לפני שכוכבים גדולים כל כך מתפוצצים באופן דרמטי שכזה. אבל בלי לדעת מתי והיכן ביקום רחב הידיים תתרחש סופרנובה, נדיר מאוד שאירוע כזה ייקלט בעדשות הטלסקופים לפני שיחלפו כמה ימים מרגע התרחשותו, וכשמרבית הריסות הכוכב כבר יתפזרו.

לדברי ירון, פיצוצי סופרנובה נצפים לרוב בטווח זמן של שנה מרגע ההתפוצצות, אבל בהירות השיא שלהם נמשכת בין כמה ימים לכמה שבועות. עד לאחרונה, תיעוד של אירוע כזה שבוע לאחר הפיצוץ נחשב למוקדם מאוד.

לאורם של כוכבי ענק נדרשים מיליוני או מיליארדי שנים כדי להגיע לכדור הארץ. במקרה של הכוכב הזה, אור ההתפוצצות תועד בתום מסע בן 160 מיליון שנים, בסריקה אוטומטית של מצפה פלומר שליד סן-דייגו שבקליפורניה, המחפש דרך קבע אחר אירועים אסטרונומיים.

עין אנושית הבחינה באנומליה השמיימית דרך טלסקופ זמן קצר לאחר מכן, ואז נשלחה התרעה לאסטרונומים ולפיזיקאים למקד את מכשיריהם לעבר האירוע כדי לקבוע את מרחקו, הרכבו, מידת החום שלו ומדדים נוספים. בין השאר, מדידות ספטרוסקופיות של עוצמת האור נעשו במצפה על שם וו. מ. קק בהוואי, וקריאות קרני רנטגן ואולטרה-סגול התקבלו מהלוויין 'סוויפט' של נאס"א.

ירון ואנשי צוותו איגדו את המידע ובנו מחדש תמונה של הרגעים האחרונים לפני מותו המסנוור של הכוכב. המדענים אמרו שתיעדו את האירוע מוקדם עד כדי כך שהם היו מסוגלים לצפות בנוכחות של חומר שפלט הכוכב הגווע בשנת החיים האחרונה שלו, שיצר קליפה צפופה סביבו. התופעה הזו רמזה על חוסר יציבות ברגעיו האחרונים של הכוכב.

הסופרנובה שנוצרה כתוצאה מכך היא מהסוג ה"רגיל", מה שמרמז על כך ש"חוסר יציבות לפני התרחשות סופרנובה עשוי להיות נפוץ בקרב כוכבי ענק שמתפוצצים", כתבו אנשי הצוות. לדברי ירון, אם כוכבי ענק אינם יציבים בחודשים לפני מותם, המבנה שלהם יהיה שונה ממה שחשבו עד כה - ולמצב הזה יהיו השלכות על בניית מודל של הליך ההתפוצצות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg