ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

נגד הזמן: הישראלי שמנסה למנוע את האסון הגדול בהיסטוריה

לפרופ' אורי שיינס יש פתרון מקורי שימנע שואה אקולוגית: קבוצות רכישה שישיגו שליטה על קרקע בג'ונגל ובסוואנה. 1,500 איש כבר הצטרפו, והכריעו להציל תחילה את הקופים של פרו. הג'ירפות בקניה והאלמוגים בבליז יחכו בינתיים

בקיץ שעבר התמקם פרופ' אורי שיינס במלון בבירת קניה, על גדות נהר הניירובי. כפי שנדברו מראש, הרים הזואולוג הישראלי טלפון לארגון Wildlife Club of Kenya - מעין "החברה להגנת הטבע" המקומית - וביקש לברר מתי אפשר לראות את השטח העומד למכירה.

לשם כך הרי הגיע מרחוק: לממש את רעיון המיזם שהגה תחת השם TIME, ראשי תיבות של "זו האדמה שלי" (This Is My Earth), קבוצת רכישה שמטרתה "לפדות" שטחים עשירים בצמחים ובבעלי חיים המצויים בסכנת הכחדה חמורה.
 
מאות הדונמים שביקש שיינס לראות במו עיניו נועדו להיות הספתח, שטח ראשון שיירכש ואז יועבר לבני הקהילה המקומית, לשימור החי והצומח שרוחשים בו. "שמע", ענה לו מבעד לשפופרת אדוארד, נציג הארגון הקנייתי, "הגעת מאוחר מדי. כבר מכרו את השטח".

"פשוט השתנקתי", משחזר שיינס. "הגעתי לקניה במיוחד כדי לראות שטח שיועמד בפני חברי ארגון הטיים כאופציה לרכישה, והנה הוא נמכר. לְמה, את שואלת? לחקלאות, לכריתה, לכרייה, אני אגיד לך למה לא - לשמירת טבע. צריך להבין, זו רמת הדחיפות: יש לך שמורת טבע ביד, ושנייה אחר כך היא איננה.

"באותה שיחת טלפון אומר לי אדוארד, 'בוא ניסע ביחד לאזור ונבחר שטח אחר'. אני נוסע לשם ואני בשוק. מכל עבר רואים שלטי 'למכירה', כשביניהם אתה רואה זברות חולפות, ג'ירפות, קופים. יש שם טבע חי ונושם, והאדמות למכירה! ומי שקונה מציב מיד גדר שמפריעה למעבר בעלי החיים. בדיוק ראיתי צילום נוראי של ג'ירפה שנתפסה בגדר כזו.

"תביני, אנחנו במירוץ מטורף להצלה של כדור הארץ שנכחד מול העיניים שלנו. זה לחץ עצום שאני מסתובב איתו כל היום, הולך לישון איתו וקם איתו בבוקר. הנתון שהכי מזעזע אותי ולא נותן לי מנוח הוא קצב כריתת היערות בעולם. בכל שנייה נכרת יער בגודל מגרש כדורגל. תחשבי על זה, בכל שנייה שאני מדבר איתך הולך לאיבוד יער גשם. וכך עוברות דקות, שעות וימים וחודשים ושנים, והעולם הולך ונעלם".

אי אפשר לא להידבק בתחושת הבהילות שמשרה שיינס. גם הנתונים שעולים מהרשימה האדומה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) לא בדיוק משככים את התעוקה. מספר הפילים, האריות, הקרנפים, הג'ירפות ועוד אלפי מינים אחרים נמצא בירידה תלולה, כך שגם התאוששותו של דוב הפנדה לא הופכת את הייאוש ליותר נוח.
 

 
אבל הנה לאחרונה העניקו שיינס וחבריו נחמה פורתא לעולם. ב-30 בינואר בישרו העיתונים כי נפל דבר בפרו: הארגון טיים מצוי בתהליכי רכישה של שטח ראשון במדינה שבמרכזה הרי האנדים. 800 דונמים של יער סבוך, שנקנו תמורת 30 אלף דולרים, יהפכו לשמורת טבע ויגשימו את חזונו של שיינס.

נחזור שנה אחת אחורה. בינואר שעבר הוצעו באמצעות הטיים שלושה שטחים אפשריים לרכישה – סוואנה בקניה, שמורת טבע ימית בבליז וג'ונגל באמזונס שבפרו. 1,500 החברים הפזורים על פני ארבעים מדינות הצביעו במהלך שנת 2016, ובסופה התברר שיער הגשם בדרום אמריקה גרף את מרבית הקולות. 300 מיני ציפורים, זוחלים ויונקים, שחלקם מככבים ברשימה המייאשת ההיא, יכולים לנשום אוויר טרופי לרווחה. בין המאושרים: קוף לילה פרואני, ינשוף שעיר מזוקן ואחרים.

השטח נמצא באזור המתהדר במגוון קופים גדול מאד. אחד מהם הוא הצמרן צהוב הזנב, קוף בעל מבע אנושי-משהו, הנמצא בסכנת הכחדה חמורה. פחות מ-250 פרטים נשארו ממנו בכל העולם. "250 פרטים הם אפילו לא שכונה בישראל", אומר שיינס.

"זה עצוב נורא וקשה לתפיסה, אבל זו גם הסיבה לכך שוועד הארגון הציע את האפשרות של השטח הפרואני. הוא ממוקם באזור שבו ארגון טבע מקומי, אן-פי-סי (Natural Tropical Primate Conservation), הצליח להגדיל קצת את אוכלוסיית הקופים הללו. אם ניתן להם מרחבים, יגיעו גם מיני קופים אחרים, יגוארים, טפירים ומגוון גדול של בעלי חיים שיכולים להיכנס ולחיות ביער הזה. הנה. אנחנו מתחילים לעשות משהו כדי לעצור את האסון".

ובאשר לאסון האקולוגי המתרגש עלינו, כדאי לכל אחד מאיתנו לכרות אוזן – וקצת פחות יערות. בשנים האחרונות טוענים יותר ויותר חוקרים שאנחנו נמצאים בעיצומה של "ההכחדה השישית". עד כה התרחשו בקיומו של כדור הארץ חמש הכחדות מסיביות, שלכל אחת מהן סיבה משלה, אבל בכולן נדרשו מיליוני שנים עד שהתאושש המגוון הביולוגי בכדור הארץ.
   
ההכחדה האחרונה והמפורסמת ביותר אירעה לפני 60 מיליון שנה, והיא שהעלימה את הדינוזאורים מהיקום. ככל הנראה היה זה אסטרואיד שפגע בכדור הארץ והשמיד כל יצור גדול מחתול. למקקים שלום.

גם אם יש הסכמה בקרב המדענים שגרף היעלמות המינים בני זמננו תלול מאוד, רבו במהלך השנים המצקצקים, כאלה שסירבו להתרגש מהתיאוריה הפסימית וטענו שההיסטריה מוגזמת. אלא שביוני 2015 פורסם בכתב-העת המכובד Science Advances מחקר טורד שיצא מסטנפורד: החוקרים הראו שגם לפי ההערכות האופטימיות, מינים נעלמים בקצב גדול פי מאה משיעור ההכחדה הטבעי - ופי אלף אם תשאלו את האופטימיים פחות.

"אם קצב ההכחדה הזה יימשך, יידרשו לחיים מיליון שנה כדי להתאושש, וסביר להניח שגם המין שלנו עצמו ייעלם בשלב די מוקדם", אמר מחברו הראשי של המאמר.

בשנת 2014 יצא בארה"ב הספר "ההכחדה השישית - היסטוריה לא טבעית", שכתבה עיתונאית ה"ניו יורקר" אליזבת קולברט. המחברת, שזכתה בפרס הפוליצר על ספר העיון הטוב ביותר לאותה שנה, הראתה שפעילות בני האדם היא שעומדת בבסיס ההכחדה. ההתערבות האנושית, נטען בספרה, שינתה לחלוטין שליש עד חצי מפני השטח של כדור הארץ, וכמעט אין נקודה על הגלובוס שלא מושפעת ממנה.
 

 
מתוך עשרות מיליוני קילומטרים רבועים של יבשה שאינם מכוסים בקרח, יותר ממחצית הוסבו לשדות חקלאיים, אזורי תעשייה, כבישים ובתי מגורים. כך שלעת עתה אין אסטרואיד שנראה באופק אלא רק צרות מבית: צמצום וקיטוע משווע של בתי גידול לבעלי חיים וצמחים, זיהום, ציד, כריית מחצבים, התחממות גלובלית, הדברה וגם ארגוני פשע שמתחזקים בשעות הפנאי תעשייה מפותחת של סחר בחיות בר.

"באחד הקורסים שאני מעביר אני מבקש מהסטודנטים שלי לחשב מהו קצב ההכחדה על סמך הנתונים שיש בידינו", מספר שיינס. "הם בעצמם נדהמים כשהם מבינים במה מדובר: סדר גודל של אובדן שלושה מינים ביום.

"נכון שיש מה שנקרא 'הכחדת רקע', כלומר קצב נורמלי של הכחדה. אנחנו מבינים שלא כל המינים נשארים, כפי שמינים לא מעטים אפשר לראות היום רק במאובנים כי הם כבר לא איתנו, וזה בסדר. זו דרכו של הטבע. אבל בכל יום נעלמים מינים באופן לא טבעי, וכשמין נכחד אז זהו, אין, לא יהיה. חלק מהמינים האלה אנחנו אפילו לא יודעים מה הם, עוד אין להם שם וכבר הכחדנו אותם".

לפני שנה, מספר שיינס, התגלתה צרעה שהארס שלה יודע לפגוע באופן ממוקד בתאים סרטניים. "זה אוצר טבע של ממש. אבל הצרעה הזו חיה באמזונס, כך שתיאורטית יכולנו להכחיד אותה. אני לא מדבר בכלל על השאלה אם יש לנו זכות להרוס יצירי בריאה; אני מדבר עלינו, אנחנו הורסים לעצמנו את היכולת שלנו לשרוד פה. זה מה שאנשים לא מספיק מבינים".

על אף התחזיות הקודרות, החוקרים מסטנפורד כמו גם קולברט טוענים שחלון ההזדמנויות הצר עדיין פתוח. האיגוד הבינלאומי לשימור טבע נוהג להכריז לא רק על מינים בסכנה, אלא גם על Biodiversity Hotspots ("נקודות חמות" של גיוון ביולוגי), כלומר אזורים עם מגוון עשיר של בעלי חיים וצמחים הנתונים באיום ממשי, ופעולות שימור נדרשות שם בהקדם. אם בעבר הוגדרו 1.4 אחוזים משטח כדור הארץ ככאלה, נכון להיום מדובר ב-2.3 אחוזים.

"כבר שנים אני מרגיש שמשהו לא עובד", אומר שיינס. "כל כך הרבה ארגונים רציניים, ממשלות ואנשים פרטיים מנסים לקדם את שמירת הטבע, והעסק לא מתרומם אלא להפך, המצב נהיה גרוע יותר. אבל עם נתון כמו 2.3 אחוזים, הבנתי שיש על מה לדבר. אני כבר לא מדבר על להציל את כל כדור הארץ, אלא על מספר ריאלי.

"אחר כך התברר לי שלמעלה מחמישים אחוז מהשטחים האלה הם בידיים פרטיות, כלומר אפשר לקנות ולהציל אותם. זה מה שלמעשה גרם לי להקים את ארגון הטיים. יכולתי להמשיך בכיף באקדמיה, לחקור להנאתי צבים, צבאים, חזירים, ישימוניות וכל מיני בעלי חיים שאני אוהב, אבל הלב לא נתן".
 

 
שיינס (55), פרופסור במחלקה לביולוגיה וסביבה בקמפוס אורנים של אוניברסיטת חיפה, החליט לעשות מעשה ולהריץ את הרעיון שהוא חולם עליו כבר זמן מה. ראשית חבר לאחד מאנשי הסביבה הבולטים בישראל, פרופ' אלון טל מאוניברסיטת תל-אביב.

יחד הם פנו לגיוס מימון המונים באתר "אינדיגוגו", במטרה להקים אתר בינלאומי שיתפעל את שיטת העבודה הייחודית שהגו. אחרי הקמת התשתית לארגון טיים, הם אִפשרו לכל אדם ברחבי הגלובוס להצטרף אליו תמורת דולר אחד בלבד.

במקביל קמה ועדת מדענים מכובדת, שמורכבת מנציגי כל היבשות. תפקידה הוא לקבל מארגוני טבע מקומיים הצעות בדבר שטחים למכירה המצויים בתחומי "הנקודות החמות", ולהעלות בטיים את אפשרויות הרכישה הרלוונטיות.

"יש הרבה מאוד ארגונים ירוקים בינלאומיים שרוכשים אדמות ואז מתחזקים אותן באמצעות ארגונים מקומיים או שולחים נציגים משלהם, אבל אני רציתי משהו אחר", אומר שיינס. "בעצם, את כל מה שפחות אהבתי בדרך העבודה שלהם, שיניתי בטיים.

"המון פעמים מדובר בארגונים לעשירים בלבד - רק מי שיש לו הרבה כסף משתתף בפעילות. אני לא איש עסקים, ויכול להיות שהם צודקים ואני טועה, אבל לדעתי ארגון כזה צריך להיות פתוח לכולם, ושכל ילד יוכל בעלות סמלית להיות חבר בו. ילדים מנותקים היום מהעשייה הירוקה. גם אם ההורים שלהם חברים בחברה להגנת הטבע או בגרינפיס, אותם משאירים בחוץ. אני רוצה שהסיפור יתחיל בילדים".

עוד חידוש שיזמו טל ושיינס הוא תפקידם של החברים, שלא מסתכם במתן מספר כרטיס אשראי. "בדרך כלל אם אתה חבר בארגון טבע כלשהו, אתה משלם דמי חברות שנתית ובזה נגמרה עבודתך. אני רציתי את המעורבות, ולכן החלטתי לאפשר זכות הצבעה. אני מעוניין שכל חבר יידע שיש לו יכולת השפעה בבחירת השטח שיהפוך לשמורה.

"דבר חשוב נוסף הוא שחלק נכבד מכספי הארגונים הולך למשכורות לעובדים. אני לא אוהב את זה. אם אני מבקש מילד לתת דולר, אני לא יכול לקחת מזה תקציב לניהול או לשיווק. הילד חייב לדעת שהכסף שהוא שם מגיע במלואו ליעד, ולא הולך למשכורת של מישהו. אני כמובן משלם מחיר על הדרך שבחרתי - אין ספק שיש לי בעיה עצומה של שיווק, ובכלל קשה לי להחדיר את הרעיון בארץ ובעולם.
 

 
"אנשים חשדנים מאוד, הם שואלים את עצמם 'למה שאני אתן דולר? הם בטח ימכרו את הקרקע הזו אחר כך'. אנשים לא יתנו כסף אם הם לא בטוחים שהוא הולך לקניית שטח, ושאחר כך יצליחו לשמר את השטח הזה. כאן חשוב לי לומר שאני עובד עם ארגונים רציניים שיש להם ניסיון בזה, בין אם הם יושבים בקניה, בפרו או במרכז אמריקה. הוועדה שלנו בודקת להם בציציות, ובוחנת אם הם כבר הוכיחו בעבר יכולת לשמור על השטח לאורך זמן".

אז איך זה הולך לעבוד? ניקח את 800 הדונם בפרו, הספתח. מי שיהיה בעל השטח בפועל וידאג להציב שמירה, למנוע כניסת ציידים לאזור ולהקנות לבעלי החיים מרחבי גידול וקיום, הם בני הקהילה המקומית יחד עם נציגי ארגון הטבע אן-פי-סי. כבר למעלה מעשור, צמד הפרימטולוגים (חוקרי קופי-אדם) סאם ונגה שני, החברים באן-פי-סי, מפעילים תוכניות חינוך ירוקות לתושבים בצפון-מזרח פרו בדגש על שימור קופים.

אנשי הארגון המקומי הם למעשה קברניטי הרכישה והתחזוק, וההגדרות המדויקות של תפקידי הקהילה מוסדרות בחוזה משפטי שניפק משרד עורכי דין ניו-יורקי. המשרד שמע על הפרויקט, התלהב והחליט להעניק את שירותיו כפרו-בונו. כך, מאמין שיינס, כולם מרוויחים.

השיטה של הטיים לא רק מבטיחה שהכסף לא יועבר לפרויקט נדל"ן פרטי או לכיסם של היזמים, אלא גם מונעת מה שמכונה "קולוניאליזם ירוק": צירוף מדיף ריח רע שמתאר השתלטות על אדמות לצרכים סביבתיים תוך נישול זכויות המקומיים, או החלה של מדיניות ירוקה במדינות מתפתחות במחיר פגיעה בתושבים.

בשנת 2007 למשל פורסם מקרה שאירע בברזיל והפך אז לנושא החם במדינה: מיליונר שוודי רכש 1,600 קמ"ר של יערות גשם, והבטיח להפוך אותם לאזור טבע מוגן. עם סגירת העסקה פוטרו מיידית אלף מעובדי החברה שהחזיקה עד אז בנכס ועסקה בכריתה, צעד שעורר גלי התמרמרות.

הרוכש יצא בשורת הבטחות שבראשן הגנה על היער וכינונם של פרויקטים חברתיים למען תושבי המקום, אבל דבר מזה לא קרה. הממשל הברזילאי, שגם כך חשדני כלפי זרים בכלל וארגוני טבע זרים בפרט, האשים אותו בביו-פיראטיות, שוד לא חוקי של אוצרות טבע.

דוגמה אחרת לקולוניאליזם ירוק נותחה בשנת 2014 באתר המדע והסביבה "מאדרבורד", במאמר שכותרתו "איך המאבק בשינוי האקלים העתיק אפריקנים מבתיהם". הכותב הראה כי בתואנה שבני שבט הסוונגר בקניה משפיעים לרעה על מצב היער, עקרו אותם מצורת החיים הקדמונית שלהם.
 

 
איך אמר פעם רוי איניס, אקטיביסט ופוליטיקאי אפרו-אמריקאי? "אנחנו נלחמים היום את אותו הקרב בשביל חירותם של אנשים שחורים. בעבר המשמעות הייתה להילחם בגזענים מבוגרים וקולוניאליסטים, ועכשיו המשמעות היא לקרוא תיגר על אנשי איכות הסביבה". בשיטה שפיתח שיינס, שבה ארגונים ירוקים מקומיים מתעדפים שטחים בתחומיהם ופועלים בקרב הקהילות, יימנע מצב של השתלטות גורם זר ופגיעה באוכלוסייה הוותיקה.

בינתיים, על כוס תה נענע בבית קפה חמים בבנימינה, מספר לי שיינס על קופת הטיים, שהתרוקנה אחרי העסקה הראשונה. "אלה בעיות של התחלה, אבל יש לי אורך רוח. בעיניי זו ריצה למרחקים ארוכים, ואני מאמין שזה הדבר הנכון לעשות.

"אני מקווה לפרוץ את המחסום במערכת החינוך, מקווה שמורים יבחרו להכניס את הרעיון הזה לכיתות, לגייס שם את ארבעת השקלים, כי הפוטנציאל בכיתה הוא אדיר. אפשר להביא לתלמידים כשיעור את הבחירה בין סוואנה ליער. לתת להם לקבל החלטה מושכלת בין מה הכי זול, מה הכי נדיר, מה הכי חשוב להציל".

בדיוק עכשיו הוא שב נלהב מסיור עם סטודנטים באתיופיה. "החיבור שלנו לשם הוא חיבור טבעי, תרתי משמע. לא רק חיבור לסיפור היהודי. בלימודי הביולוגיה, לא אחת אנחנו מציינים שמין מסוים מוצאו מאתיופיה. הצופית הגיעה משם, המשפחה שלה יושבת באתיופיה. השבר הסורי-אפריקני ממשיך שם, ואתה רואה אותם צמחים כמו כאן - עצי שיטה, תפוח סדום, ממש רואים את החיבור אלינו.

"מצד שני, הקופים נשארו שם ולא הגיעו אלינו, כי קשה להם לחצות את מדבר סהרה בגלל המחסור והצורך במקורות מים. גם ברמת המגוון - בתוך חצי יום עברנו ממזג אוויר של קו המשווה לאקלים כמו של הקוטב הצפוני. הלכנו ביער טרופי, הזענו - ואז שלג מקפיא וקושי לנשום. כולם נהיו חולים, כולל אני", העיניים שלו בורקות, כמעט כמו כשהוא מספר לי על החולד העיוור, וכמה הוא יפה.

שיינס נולד בבאר-שבע ומתגורר היום בגבעת-עדה. אביו עבד בחברת מקורות, ובעקבות עבודתו נדדה המשפחה. הבן אורי היה ילד טבע בכל רמ"ח אבריו. "מספרים עליי שכשגרנו בבאר-שבע, נעלמתי יום אחד מהבית. מתברר שיצאתי לחפש את האחים שלי בבית הספר ואז הלכתי לטייל לבד במדבר. הייתי בן שלוש.

"מצאו אותי ישן מתחת לעץ, כל באר-שבע חיפשה אחריי. אחר כך, כשגדלתי באשקלון, הייתי חוצה את הכביש והולך לטייל בשדות. היום רק לחשוב שהילדים שלי יעשו את זה... הייתי ממש מחובר לטבע, ואני מאמין שזה גנטי", הוא צוחק.
 

 
בגיל 16 נסע עם משפחתו לשליחות בתאילנד. כשחזר התגייס לנח"ל, חבר לגרעין הצופים שישב בקיבוץ קטורה, והשתתף בהקמת שיזפון, נאות-סמדר דהיום. בצבא יצא לקורס מ"כים ואז לקורס קצינים, והפך למפקד מחלקת סיור בגדוד 50.

כשהשתחרר הלך ללמוד שלושה תוארי ביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. אחרי הדוקטורט יצא לפוסט באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק, ומשם נחת באוניברסיטת חיפה. בין לבין נשא את עירית והקים משפחה ובה שלושה ילדים. כל אחד מהם, אגב, הצביע לשטח אחר במעמד ההצבעה של טיים.

שיינס למוד מאבקים ירוקים. כשאלון טל יזם את הקמת ארגון "אדם, טבע ודין", הצטרף שיינס לוועד המנהל הראשון. אחר כך הפך לאחד המזוהים עם ההתנגדות לכביש שש, ואף נעצר שלוש פעמים. גם היום הוא מקפיד לא לנסוע בו. העוולה כבר קרתה, אני אומרת לו.

"יש לי עקרונות, ויש דברים שאני לא מוכן", הוא עונה. "אני חושב שכביש שש היה טעות איומה, שהכניסה את ישראל למצב של פקק אחד גדול. הוא הוביל את המדינה לכיוון לא טוב ולא נכון מבחינתה. זה לא עוד כביש, זה פרויקט לאומי שדחף את ישראל לרכישה של עוד כלי רכב והסתמכות עליהם, במקום השקעה בתחבורה ציבורית. זה יצר נזק עצום", הוא מוסיף בצער.

גם בוועד המנהל של החברה להגנת הטבע הספיק שיינס לשבת. ב-2007 יצא לשנת שבתון בניו-זילנד, וכשחזר היה ממקימי מפלגת התנועה הירוקה. במסגרתה גם עמד מאחורי העתירה לבג"ץ שחצצה בזמנו בין יואב גלנט לרמטכ"לות. "כאנשי סביבה היה חשוב לנו לפרוץ ולהיכנס לכנסת, כדי להגיש את העניינים הירוקים לסדר היום", הוא אומר.

כשאני קובעת בפניו שהתנועות הירוקות מזוהות עם צד פוליטי אחד מובהק, הוא חולק עליי. "תראי, בארה"ב הכול שחור או לבן - יש רפובליקנים ויש דמוקרטים, וקו הפרדה ברור עובר באמצע. לא יכול להיות רפובליקני אוהב טבע או חיות. אחד הדברים שאני אוהב בישראל הוא שבניגוד לארה"ב, פה הכול מעורבב. גלעד ארדן, שנמצא בצד פוליטי אחר, היה אחד משרי הגנת הסביבה הטובים ביותר. הוא ניסה בצורה יוצאת דופן לעזור לנו במאבק על חולות סמר".

בחולות סמר טמון גם הנבט הראשוני לפעילות טיים. מדובר בדיונה מופלאה, גוש החולות המשמעותי האחרון שנותר בצד הישראלי של עמק הערבה. 2.3 קמ"ר בלבד שרדו ממנה, וגם את זה רצו במנהל מקרקעי ישראל למכור לצורכי חציבת חול.

"יצאנו למאבק גדול וניסינו לערב כל מי שאפשר. כולם כבר הרימו ידיים, ומשאיות התחילו לנסוע מדי יום ולהוציא חול. הייתי אז בשבתון בארה"ב ובאתי לארץ, להעביר קורס בשטח, בחולות. מדהים מה שמסתתר בהם. אני חבר במליאה של רשות הטבע והגנים, ושאול גולדשטיין (מנכ"ל הרשות) ביקש ממני להגיע לעברונה כדי לחוות דעה על נזקי דליפת הנפט שאירעה שם. אמרתי לו 'תשמע, יש פה עוד בעיה - חולות סמר. בבקשה תגיע לשטח'.

"גולדשטיין הגיע, הסתובב עם הסטודנטים שלי, ונדלק. יש שם בלילה קיפודים וגרבילים וארנבים ונחשים, פשוט יפהפה. אמרתי לו שהחולות נמכרו לקבלן, ושאני מעלה הצעה: אני אקנה את החולות, אפדה אותם. המחיר היה שני מיליוני שקלים והתכוונתי להשיג אותם, לא יודע מאיפה. ככה השתלתי לו את הרעיון של פידיון.

"אף אחד לא חשב על זה אצלנו עד אז, אבל הרעיון של טיים כבר ישב לי בראש. בתוך חודשיים גולדשטיין פתר את הבעיה. השיג את הכסף, פדה את החולות של הקבלן והצלנו את הדיונה. בעיה של שנים ארוכות נפתרה תוך חודשים ספורים".
   
מיד אני מציעה לו לפדות את כל שטחי הטבע המעטים שעוד נותרו לנו, ושמישהו יקרא לשאול. אלא ששיינס מסביר לי ש-92 אחוזים מהקרקעות אינם בידיים פרטיות. רכישת שטחי טבע, הוא אומר, היא גם שאיפתן של הרשויות.

"בדיוק ביום חמישי הייתי בסיור בכרמל ונתקלנו בבעיה: דרוזים הקימו מבנה תפילה באמצע פארק הכרמל. הם טוענים שזה שטח פרטי, ומותר להם. רשות הטבע והגנים במירוץ לקנות את מעט השטחים הפרטיים שנשארו, כדי למנוע הישנות של בעיות כאלה".

עכשיו הוא מקדיש את מרבית זמנו למען טיים. "למעלה מחמישים אחוז מהזמן שלי, הראש שלי בטיים. סטודנטים שלי נפגעים מזה כי אני לא מפרסם כמו בעבר, קצב ההתקדמות ירד. המטרה שלי היא להרים את הארגון, להיכנס למערכת החינוך, לדאוג שישמעו עלינו, שייכנסו אנשים, שיתרמו דולר. אני עסוק בזה בכל יום. יש לנו שטח נוסף בפרו, כך שיש מה לקנות. אנחנו רוצים לרכוש גם שטח בקניה. כולנו בלחץ גדול. תחשבי כמה שניות עברו מאז שהתחלנו לדבר". 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg