ראשי » מדע ומחשבים » מדע » מדעי החיים והחברה

חולים עלינו: המחיר הכבד של אשפוז פלסטינים בישראל

כאילו לא די בעומס על הרופאים ובצפיפות במסדרונות, מערכת הבריאות בארץ קולטת גם עשרות אלפי מטופלים מהרשות, ונושאת בעלויות אשפוזם. מי שסובל מהתארכות התורים הם החולים הישראלים, שלפעמים אף מגיעים לסכנת חיים

כשגדעון (שם בדוי) הגיע לחדר המיון של בית החולים הדסה עין-כרם בשל כאבים חריפים בבטן התחתונה, הוא מצא מולו זירת מלחמה. זה היה יום שגרתי באמצע החודש שעבר, אבל כבר במסדרון בחוץ הורגשה תכונה חריגה. חולים רבים הצטופפו שם בהמתנה לאחות שתיקח מדדים רפואיים ותקרא לרופא המתאים.
 
גדעון נאלץ להמתין למעלה משעתיים לפני שזכה לראות רופא. עוד שעתיים התארכו עד שקיבל מיטה לשכב בה בחדר המיון, לפני שיועבר אל המחלקה הרלוונטית. במיון עצמו לא היה אפשר כמעט לזוז. כל המיטות המוסתרות בווילונות היו תפוסות. גם המסדרונות היו מלאים עד אפס מקום, בטור ארוך של מיטות צפופות.

ההמולה, הרעש ואור הפלואורסנטים המבהיק הקשו על החולים שביקשו לנוח. אנשי הצוות שהתרוצצו בין המטופלים הבטיחו לגדעון שיישלח למחלקה ברגע שתתפנה בה מיטה, ההבטחה התממשה רק למחרת בצהריים. רוב החולים ששהו באותו לילה בחדר המיון שכבו במסדרון.

את שירה, אחות טיפול נמרץ בהדסה עין-כרם, המצב הזה כלל לא מפתיע. תופעת "האשפוז במסדרון", היא הסבירה לגדעון, הפכה כמעט לתקן בחדר המיון: "אין תקנים ואין מיטות, והיחס בין מספר אנשי הצוות למספר המטופלים גורם לכך שאני לא יכולה לתת שירות ברמה נאותה. יש כאן חולה שסובל מסוכרת ומהפרעות קשות בקצב הלב, והוא שוכב כבר שלושה ימים במיון, כי אין מקום במחלקה. אני לא מציעה לך להיות חולה בבית חולים ציבורי בישראל, זה לא משתלם".

המחסור הכרוני ברופאים, בעיית הצפיפות בחדרי המיון וחולאיה האחרים של מערכת הבריאות הציבורית בישראל כבר מוכרים וידועים. אך מי שישהה כמה שעות בחדר מיון, יבחין בגורם נוסף שמצטרף לעומס הכבד, ושכמעט אין מדברים עליו: מפעם לפעם מגיעים למקום צוותי אמבולנס של הסהר האדום, ומכניסים לאשפוז חולים פלסטינים.
 
מבדיקה שערכנו עולה שלתופעה השלכות רוחב ועומק: עשרות אלפי פלסטינים מקבלים מדי שנה אישור מיוחד לטיפול בבתי חולים ישראליים. המשמעות היא נטל כלכלי כבד על מערכת הבריאות, הארכה של זמני ההמתנה ופגיעה בתפקודם של הצוותים הרפואיים - על חשבון החולים הישראלים.

על ההשפעות הקיצוניות של המצב הזה מספרת לנו ליאת (שם בדוי), אם לילדה חולת סרטן המאושפזת במחלקה ההמטו-אונקולוגית באחד מבתי החולים באזור המרכז. היא התרצתה להתראיין בתנאי שלא נציין את שמה ואת שם בית החולים, כדי שלא יסמנו אותה במחלקה כמי שמחוללת מהומות.

"אין לי טענות כלפי הצוות", היא מקדימה ואומרת. "אני לא רוצה לקלקל את היחסים שלי איתם, ועד שהילדה שלי תצא מכלל סכנה אני צריכה אותם בצד שלי. אבל המצב כאן לחלוטין בלתי נסבל.

"המערכת החיסונית של הילדה שלי רגישה מאוד, וכשהיא מפתחת חום או כשהמצב שלה מחמיר, ההנחיות הן לשמור בקפדנות בלתי מתפשרת על הסטריליות של הסביבה, כדי למנוע התפתחות זיהום. אבל לא פעם קורה שבמחלקה שלנו אין מקום, ואז מעבירים אותה מחלקה – לכירורגית, לפנימית או למחלקה אחרת שהתנאים בה מוגנים הרבה פחות, ושם היא חשופה לילדים עם מחלות מידבקות".

הרופאים במחלקות האחרות לא מתודרכים איך לטפל בילדים בעלי רגישות גבוהה לזיהום?
"זו לא אותה רמה של מומחיות. הם לא מומחים לסיכונים המיוחדים של ילדים חולי סרטן, שמגיעים בלי כדוריות דם לבנות ועם מדדים חיסוניים נמוכים מאוד. כבר קרה כאן שרופא פנימאי נתן טיפול אנטיביוטי לא מתאים, ובגללו היו צריכים לדחות את הכימותרפיה ולחשוף את הילד לסיכון שהגידול ישלח גרורות שיחסלו אותו. אז צעקו על הרופא והעמידו אותו על טעותו, אבל הוא לא אשם. הוא לא באמת התמחה בטיפול בסרטן.

"לצערי המצב הזה של היעדר מיטות פנויות במחלקה חוזר על עצמו שוב ושוב, ובכל פעם אנחנו נכנסים לסטרס ולהיסטריה מוחלטת. זו לא פרנויה. אני יודעת על ילדים שמתו מזיהום בדיוק בסיטואציה כזו. ולמה כל זה קורה? כי המחלקה שאמורה לטפל בנו עמוסה בילדים פלסטינים.

"האם עיני צרה בזה שנותנים להם טיפול? לא. זה לא בא ממקום גזעני, וכבן-אדם אני רואה אותם וכואב לי הלב. יותר מפעם אחת ראיתי שהם מקבלים קדימות בכל מיני פרוצדורות, והצוות הסביר לי למה: הילדים האלה בדרך כלל מגיעים לישראל רק כשהמחלה במצב מתקדם, ואז מטבע הדברים הרופאים חייבים לתת להם קדימות, אחרת הם ימותו".
 

יהיו מי שיאמרו שהפלסטינים לא מסוגלים לטפל בעצמם, ואנחנו מחויבים לסייע להם.
"אני מבינה את השיקול הזה, אבל השאלה היא מי משלם את המחיר - והתשובה היא שהאלטרואיזם הזה בא על חשבון החולים הישראלים. מה עם 'עניי עירך קודמים', זה לא ערך? שוב, האנשים פה עושים עבודת קודש, ואני רואה רופאים שלא ישנים לילות וימים במשמרות ארוכות. הבעיה היא במדיניות של המדינה ובמשאבים שהיא מונעת מהמערכת. אתם רוצים לטפל בפלסטינים? סבבה, תוסיפו תקנים ומיטות אשפוז.

"אני לא מאחלת לאף הורה בעולם להתמודד עם הטיפול בילד חולה סרטן. זה מתיש את הגוף ואת הנפש ומכניס את כל המשפחה לסחרחרת איומה. המינימום שאני דורשת מהמדינה זה שתיתן תנאים נורמליים לטפל בילדה שלי.

"אני לא מתעניינת בפוליטיקה, ואין לי שום דבר בעד או נגד הפלסטינים. אם יש אקסטרה ומשאבים עודפים - מצדי שיתנו להם ביד נדיבה. אבל כמי שגרה במדינה הזו ומשלמת לה מסים, אני חושבת שיש לילדה שלי קדימות". 

סוגיית קליטתם של מטופלים לא-ישראלים במערכת הבריאות בארץ עלתה בשנים האחרונות בעיקר סביב נושא תיירות המרפא. איכות הטיפול הרפואי הניתן כאן, מחירו התחרותי ביחס לבתי חולים אחרים במערב, השליטה של צוותי הרפואה במגוון רחב של שפות, ירידת מחירי הטיסות והמידע שמונגש ברשת - כל אלו הפכו את ישראל ליעד מבוקש לחולים שלא מצאו במדינות המוצא שלהם מזור לכאביהם.

אחת התוצאות היא עומס עצום על התשתיות ועל הצוותים הרפואיים בארץ, מה שפוגע באיכות הטיפול הניתן לחולים ישראלים. כדי לשמר את התחרותיות בשוק הבינלאומי, מקוצרים זמני ההמתנה של תיירי המרפא לניתוחים ולמכשירי הדמיה יקרים, בעוד הישראלים נדחקים לסוף התור – אף שמערכת הבריאות הציבורית הישראלית מבוססת על כספי המסים ששילמו.

מנהלי בתי החולים הישראליים, מצדם, מחזרים אחר המטופלים מחו"ל: תיירי המרפא מכניסים להם כסף רב, מה שמאפשר הקמת מחלקות נוספות והצטיידות במכשור יקר. עוד טוענים המנהלים שהטיפול בישראלים בלבד לא יצדיק פיתוח התמחות ייחודית למחלה מסוימת - סרטן העצמות, למשל - כשמספר הלוקים בה הוא נמוך מאוד. הגעתם של תיירי מרפא הסובלים מאותה מחלה תיתן הצדקה כלכלית למחקר, לפיתוח ולהקמת צוותים ומחלקות.
 

כמה ועדות של משרד הבריאות כבר עסקו בהסדרת תיירות המרפא. בוועדה המרכזית שבהן, בראשותה של שרת הבריאות יעל גרמן, הוצגו נתונים שלפיהם מספר תיירי המרפא מחו"ל עומד על כ-25 אלף איש בשנה. עיון בפרוטוקולים של הוועדה מגלה שהמספרים אינם כוללים את הפלסטינים הנכנסים לישראל לקבל טיפול רפואי, שהוועדה לא עסקה בעניינם כמעט. "הפלסטינים והמסתננים הם סוגיה לא פתורה", אמרה באחד הדיונים סגנית יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, יוליה איתן.

מבחינה כלכלית, כך עולה מבדיקה שערך ארגון "לביא" הפועל למען זכויות אדם ומנהל תקין בישראל, הסוגיה אכן שונה לגמרי. את הקצאת המשאבים של בתי החולים לקליטת תיירות מרפא אפשר לנמק כייצור הכנסה נוספת, אך לא כך במקרה של מטופלים פלסטינים מיהודה, שומרון ועזה.

תיירי המרפא מהעולם משלמים לבתי החולים לפי תעריף מיוחד, גבוה באופן משמעותי ממחירון הטיפול באזרחי ישראל; על טיפול בתושבי הרש"פ, לעומת זאת, נגבה "תעריף א'" – זהה לזה של הישראלים. למשל, על יום אשפוז במחלקה פנימית ישלם התייר 1,974 שקלים, לעומת סכום של 1,345 שקלים הנקוב בתעריף א'. 

יום אשפוז במחלקה כירורגית עולה לתייר מרפא 6,114 שקלים, אך תעריף א' יעמיד את התשלום על 4,166 שקלים בלבד. התעריף הנמוך הופך את הטיפול בחולים הפלסטינים ללא רווחי, בזמן שבניגוד לאזרחי ישראל, הם אינם מממנים את שירותי הבריאות בארץ.

מדבריהם של בכירים במערכת הבריאות עולה ממצא חמור נוסף: הרש"פ מתחמקת באופן שיטתי מתשלום תמורת ימי האשפוז, וכך אזרחי ישראל למעשה נושאים בנטל הכלכלי של הטיפול בפלסטינים. "הרשות הפלסטינית משלמת 10 וזה עולה 100", העיד פרופ' זאב רוטשטיין בוועדת גרמן. "מה תגיד? אני לא עומד בזה, לא לטפל בילד. הוא הגיע על הידיים של אבא שלו למשרד שלי. ואז אני מקבל 10 ומוציא 100 כדי לסבסד אותם".

גם כשהרשות מתחייבת לשלם לבתי החולים בישראל, היא נוקטת בשיטה של "התחייבות מוגבלת". על משמעות המונח אפשר ללמוד מדו"ח של ארגון "המוקד להגנת הפרט": "במשרד הבריאות הפלסטיני יושבות שתי ועדות רפואיות, אחת ברמאללה והשנייה בעזה, ותפקידן להחליט לאיזה בית חולים יופנה כל חולה שאין לו טיפול במסגרת מערכת הבריאות הפלסטינית. כמו כן קובעות הוועדות את אחוז ההשתתפות של הרשות בעלות הטיפול הנדרש", נכתב שם.
 

את יתרת הסכום משלמים הישראלים, כפי שהעיד פרופ' רוטשטיין: "מטופלינו הפלסטינים, בניגוד לתיירים, אינם מסוגלים לכסות את עלות טיפוליהם. חלקם מופנים מהרשות בהתחייבות מוגבלת, וחלקם ממומנים על ידי מרכז פרס לשלום או נדבנים, אך אנחנו הישראלים מסבסדים את הטיפולים לאוכלוסייה הזאת. המניע היחיד שלנו בטיפול בהם הוא המניע האנושי".

מערכת הבריאות הישראלית קולטת בשנים האחרונות גם מסתננים בלתי חוקיים מאפריקה ופצועים ממלחמת האזרחים בסוריה. בדיון בוועדת הכספים בסוף ינואר סיפר מנהל בית החולים בנהריה, ד"ר מסעוד ברהום, שבית החולים קולט כארבעים פצועים מסוריה מדי יום, ושבארבע השנים האחרונות נצברו כמעט 30 אלף ימי אשפוז שלא זכו לכיסוי. "קיבלנו את הפצועים האלה בהיותם בני אדם, ואלה הפנים היפות של מדינת ישראל בפני העולם", אמר ד"ר ברהום.

"היום בית החולים הוא הכי מנוסה בטיפול בפצועי מלחמה, צברנו ניסיון אדיר, יש לנו חולה שבונים לו פנים במדפסת תלת-ממדית. הבעיה היא שהעלות (המצטברת של קליטת הנפגעים הסורים) היא 300 מיליון, וקיבלנו רק 54 מיליון שלא מספיקים לכלום. ספגתי את כל הגירעון הזה באי חידוש טכנולוגיות ואי חידוש מבנים. אני לא יכול לקבל כוח אדם חדש ולא יכול לפתח את בית החולים לטובת התושבים". 

כמה פלסטינים מגיעים לטיפולים בישראל? לדברי דליה בסה, מתאמת הבריאות של המנהל האזרחי, בשנת 2015 נכנסו מיהודה ושומרון למעלה מ-97 אלף פלסטינים (יחד עם עוד כ-100 אלף מלווים) לצורך קבלת טיפול רפואי. באותה שנה עברו מרצועת עזה לישראל עוד 31,787 חולים ומלוויהם.

במסמך מיוני 2015, תחת הכותרת "מסורבים", דיווח ארגון "רופאים למען זכויות אדם" שמדי שנה מוגשות 200 אלף בקשות של תושבי הרש"פ להיתרי מעבר לישראל לצורכי רפואה, וש-20 אחוזים מהן נדחות מטעמי ביטחון.
 

לפי הארגון, הערעורים שהוא מגיש והמאבקים שהוא מנהל מצליחים להעלות את שיעור הבקשות המאושרות. מספרים דומים הובאו בדו"ח של הארגון מאוגוסט 2016. גם ארגון לביא שחקר את הנושא סמך את ידיו על המספרים של "רופאים למען זכויות אדם".

דו"ח שחובר לאחרונה במרכז המחקר והמידע של הכנסת מעלה שרוב החולים הפלסטינים פונים לבתי החולים במזרח ירושלים, אך גם מספרם של המטופלים בבתי החולים "הישראליים" גבוה מאוד, ונמצא במגמת עלייה חדה. בבית החולים איכילוב לבדו שוהים בכל רגע נתון 60 עד 70 חולים תושבי עזה. עומס מיוחד מוטל על בתי החולים הקרובים לקו התפר. "אנחנו יושבים עשר דקות נסיעה מבית-לחם ומחברון", סיפר לוועדת גרמן ד"ר יובל ויס, שכיהן כמנהל בית החולים הדסה עין-כרם.

"בכל יום יש לנו חמש עד עשר בקשות לטיפול נמרץ מהרשות הפלסטינית, ואם מישהו חושב שהמחסומים משנים, הוא טועה. החייל במחסום מפחד לעצור אמבולנס, ואז החולה אצלך במיון ואתה לא יכול להגיד לו לא. יש חולים מורכבים וקשים, והם מבקשים לקבל טיפול אצלנו. זה נוח גם למשפחות שלהם, שלא צריכות לנסוע לבתי חולים רחוקים".

במאמר בכתב העת "מטעם" חשפה דפנה בירנבוים-כרמלי שמספר המטופלים אינו כל הסיפור: המחקר שערכה העלה שמשך האשפוז הממוצע של חולה פלסטיני ארוך בהרבה לעומת משך האשפוז של ישראלי ממוצע.
 
מתברר כי לא פעם מחליטים הרופאים לאשפז ילדים פלסטינים לתקופות ארוכות במיוחד, כולל בפרקי זמן שבהם לא ניתן להם טיפול רפואי, מחשש שלאחר חזרתם לשטחי הרשות הם לא ישובו לישראל לטיפולי המשך. כך, משך האשפוז שלהם יכול להגיע לחודשים ארוכים.

כשצוללים לנבכי הדו"ח של הכנסת, מתברר ההיקף העצום של ימי האשפוז של מטופלים מהרשות הפלסטינית בבתי החולים הישראליים: 247,259 ימי אשפוז בשנים 2011-2015. במחלקות האונקולוגיות לילדים בולט במיוחד שיעורם של המטופלים הפלסטינים: במחלקת המטואונקולוגיה ילדים באיכילוב נרשמו 18,828 ימי אשפוז, ועוד 17,967 במחלקה המקבילה בשיבא, ו-8,814 בהדסה עין-כרם. אלה מחלקות מצילות חיים, ומספר המיטות בהן מצומצם.

"בכל הקשור לקליטת חולים פלסטינים, אני לא חושב שיש לנו באמת ברירה", אומר פרופ' גבי ברבש, שניהל במשך שנים רבות את המרכז הרפואי איכילוב. "יש כאן מערכת רפואית מתקדמת שבסמוך לה נמצאת אוכלוסייה במצוקה. אין לנו באמת אפשרות לא לתת מענה ולא לתרום מהידע והיכולת שלנו לאוכלוסייה הזו, ולצורך העניין בכלל לא משנה אם זה פלסטיני מהשטחים או מסתנן מאפריקה.

"יש אמנם הבדל משמעותי מבחינה כלכלית: כשאנחנו מטפלים בפלסטינים יש לפחות מי שמשלם, ואילו בטיפול באפריקנים כבר הפסדנו עשרות מיליוני שקלים בלי שאיש גיבה אותנו. ובכל זאת, אין לנו ברירה אלא לטפל. מוסרית, אסור לנו לעמוד מנגד".
 

התשלום של הרשות הפלסטינית מכסה את עלויות הטיפול והאשפוז?
"בגדול הם משלמים על הטיפול, ואני לא נכנס פה לפרטים כמה בדיוק הם משלמים ואיך. בטווח הארוך אולי יש בסיוע ההומניטרי הזה גם תרומה מסוימת להבנה ולהתקרבות בין העמים. מצד שני, אפשר לשים סימן שאלה גדול על העניין הזה, כי אתה רואה את ההתנהלות בשטח ומבין שזה לא ממש קורה".

זה לא קורה אפילו בתוך בית החולים, או שההשפעה לא יוצאת משם החוצה, אל היחסים בין פלסטינים לישראלים באופן כללי?
"בתוך בית החולים הכול קורה. אתה רואה את האמהות היהודיות והערביות באותה מחלקה, מתפתחות שם מערכות יחסים וזה מחמם את הלב. היו אצלנו גם ילדים מבתי הספר של אורט שהגיעו להתנדב עם החולים הערבים, וכשאתה רואה דבר כזה מול העיניים כל המחיצות הלאומיות נופלות. גם אם באת מעזה, כשאתה נלחם על החיים של הבן או הבת שלך, לכל הדברים האחרים אין משמעות. אבל האם זה משנה את התמונה הגדולה ומפחית את העוינות בין העמים? אני לא רואה תהליך כזה".

לאידיליה המוסרית שפרופ' ברבש מדבר עליה יש לעתים מחיר כבד. בכתבה בעיתון "דה מרקר" שפורסמה בדצמבר 2013, נחשף שתיירי המרפא והחולים מהרשות הפלסטינית גם יחד תופסים עד 75 אחוזים מהמחלקה להמטו-אונקולוגיה בבית החולים לילדים ספרא בתל-השומר - אחת המחלקות הנחשבות והמבוקשות בתחומה בארץ. להורים שהתמרמרו על היעדר המקום הגיב מנהל בית החולים שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין: "אם זה לא מוצא חן בעיניכם, קחו את הילד ותעברו לבית חולים אחר".
 
על ההשלכות הקשות של העומס במחלקה דומה סיפר גם גרי גרינשפן, שבנו ליעם נפטר בגיל ארבע בגלל גידול נדיר ואלים שהתפרץ במוחו. את התמודדות המשפחה עם מחלתו של הילד תיאר האב בספר "נגיעה של מלאך".

בעדותו מול ועדת גרמן אמר גרינשפן: "אני לא מאחל לאף אחד שמישהו מהמשפחה שלו יצטרך לעבור השתלת מוח עצם, או שהמערכת החיסונית שלו שואפת לאפס. על כל חיידק כזה הוא צריך חדר בידוד, ואם החדרים תפוסים בידי תיירים זה מקומם. זה חד-משמעית קורה. אתה ממתין בבית החולים שעות כדי להגיע לרופא, למה? כי חצי מהמחלקה תיירים. באונקולוגיה ילדים, חצי מהמחלקה תיירים".

על מתן האישורים לכניסת פלסטינים לישראל לצרכים רפואיים אחראי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף פולי מרדכי. גורם בכיר במערכת הביטחון מסביר למקור ראשון את התמונה מנקודת מבטו: "המספרים הרשמיים לא נותנים את הסיפור המדויק. אתה מדבר על 100 אלף כניסות, אבל יש כאן שתי טעויות.

"הראשונה היא שלפעמים זהו אותו חולה שנכנס כמה פעמים; השנייה היא שכשני שלישים מהחולים הפלסטינים מבקשים להיכנס לתחומי ישראל כדי לקבל טיפול בבתי חולים במזרח ירושלים, כמו סנט ג'ורג', אל-מקאסד ואוגוסטה ויקטוריה, ויש שנוסעים לטיפול רפואי בירדן.
 

"בשורה התחתונה, לישראל נכנסים בכל שנה כ-17 אלף איש מהרשות ועוד 30 אלף מרצועת עזה. המערכת מסודרת: כל חולה, מיו"ש או מעזה, מגיש בקשה שנבחנת בוועדה אזרחית של הרשות. בדרך כלל מדובר בחולים שנדרשים לטיפולים מורכבים שבתי החולים הפלסטיניים לא מסוגלים לספק: הקרנות לחולי סרטן, טיפולי דיאליזה, ניתוחי לב וניתוחים אורתופדיים מורכבים".

מי מכסה את הטיפולים האלה בישראל?
"התשלום נעשה דרך משרד האוצר, ומבוסס על קיזוז כספי מסים שאמורים לעבור מישראל לרשות הפלסטינית. בתי החולים מחויבים לדווח בתוך זמן קצר על קליטת החולה והטיפול שניתן לו, ובלי הדיווח הזה הם לא יקבלו את התשלום. בנוסף אנחנו מכשירים צוותי רפואה פלסטיניים: רופאים ואנשי סיעוד מגיעים לבתי החולים הישראליים ועוברים השתלמויות והכשרות בפרוצדורות מתקדמות, כדי שיוכלו לחזור לבתי החולים שלהם ולתת מענה למקרים מורכבים".
 
מה לגבי הפגיעה בחולים הישראלים והעומס על המערכת? אתם לוקחים את זה בחשבון כשאתם קולטים חולים מהרש"פ?
"שמע, הבן שלי היה צריך לראות נוירולוג, והתור ארך ארבעה חודשים. אז מה, להאשים את הפלסטינים? למערכת הבריאות הישראלית יש בעיות גדולות הרבה יותר מהסיוע שהיא נותנת להם. הבעיה העיקרית היא מחסור ברופאים, ומי שחושב שמניעת טיפול מפלסטינים תפתור את הבעיה הזו לא מבין איפה הוא חי.

"נסה רגע להיכנס לנעליים של הפלסטיני: הוא צריך לשלם כסף למונית כדי להגיע למחסום. מהמחסום הוא צריך להגיע לבית החולים, כשאין לו תחבורה ציבורית שתיקח אותו, אין לו כמעט כסף למונית ישראלית, ולרוב הוא לא דובר את השפה. יש עמותות של ישראלים שמסיעים אותם מהמחסום ומחזירים לשם, אבל לא תמיד המתנדבים יכולים לתת מענה.

"החולה והמלווה שלו צריכים לפעמים לקיים את עצמם כאן כמה ימים, והמחיה בישראל לא זולה במושגים שלהם. אלה אנשים קשי יום שרמת ההשתכרות שלהם נמוכה מאוד. החולה גם צריך לתקשר עם ישראלים, שאת כל מה שהוא יודע עליהם הוא למד מהתקשורת של הרשות או של חמאס בעזה.

"במובן הזה אפשר גם להסתכל על חצייה המלא של הכוס. יש כאן חיכוך חיובי עם אוכלוסייה עוינת בבסיסה. הם מגיעים לבית החולים, ונוצרים דיאלוגים עם אנשים. מחסומים נשברים. גם אם זה לא בא לידי ביטוי בשיח הציבורי הפלסטיני, זה בהחלט מחלחל. לא אגיד שזו המטרה, אבל זה בהחלט תוצר לוואי".

עמרם מצנע, אלוף במיל' ויו"ר מפלגת העבודה לשעבר, הוא אחד ממתנדבי עמותת "בדרך להחלמה", המסיעה חולים פלסטינים ממעבר ארז וממקומות נוספים לבתי חולים ישראליים. בכל יום שישי מתייצב מצנע במחסום ומסיע חולים מרצועת עזה לירושלים.

"זה התחיל מהאחיות שלי, שהתנדבו בעמותה וחיברו אותי אל הרעיון", הוא מספר. "אני עושה את זה פעם בשבוע. יש מתנדבים שפעילים יותר. לפעמים מגיעה פנייה דחופה לא ביום הרגיל, ואם יש לי זמן אני משתדל להיענות".
 

איך אתה מתמודד עם הטענה שהסיוע לפלסטינים בא על חשבון חולים ישראלים ומוסיף לעומס על המחלקות?
"הוויכוח על 'עניי עירך קודמים' ישן נושן. אני מסתכל על זה היסטורית - גם אנחנו היהודים נתקלנו בבעיה דומה במלחמת העולם השנייה. לכולם היה קשה, ולכולם היו בעיות, ובסוף יש מי שמוכנים להושיט יד ולעזור לשכן או לאחר. זה מה שעושה אותנו שונים".

הפלסטינים שאתה מסיע הם דוברי עברית? כמי שחיים תחת שלטון טרור שעוין מאוד את ישראל, מה החוויה שלהם כשהם נפגשים עם מתנדבים יהודים?
"הערבית שלי חלשה ואני מדבר איתם בעברית, לרוב הם יודעים את השפה. האוכלוסייה עצמה לא עוינת אותנו. יש אמנם טרוריסטים ופעילי חמאס, אבל האנשים הפשוטים רוצים להתפרנס, להביא אוכל הביתה ולקבל טיפול רפואי. אנחנו לא מדברים איתם על פוליטיקה - לא שלהם ולא שלנו. יש להם מספיק צרות בחיים גם בלי זה. החשמל אצלם זורם רק שלוש או ארבע שעות ביום, האבטלה חריפה מאוד, ובתוך כל זה אנשים שורדים ומסתדרים".

השאיפה שלך היא שמיזם ההסעות יסייע להפחתת האיבה בין האוכלוסיות?
"ממש לא. לאורך זמן אני לא חושב שזה ישפיע על משהו, אבל זו לא המטרה שלי. אני עושה את זה בראש ובראשונה כי אני מרגיש שזה מעשה טוב. הנקודה החשובה היא שבתוך ים העימותים והטרור והאלימות יש אנשים שעושים מעשים טובים וחשובים".

התקשורת הישראלית עסקה בעבר בגישה החופשית יחסית שמקבלות משפחות בכירי חמאס לבתי החולים הישראליים. בין השאר סופר על אמל הנייה, נכדתו של ראש ממשלת חמאס עד לא מכבר אסמאעיל הנייה, שב-2013 הועברה לטיפול בישראל בעקבות הסתבכות של דלקת חמורה. שנה לפני כן הגיעה לבית חולים ישראלי סוהיילה הנייה, אחותו של מנהיג ארגון הטרור.

אבל הסיפור הגדול יותר קשור בכספים הזורמים במערכת אישורי המעבר לישראל. כשיוצאים לעקוב אחרי הכסף, מגלים שתעשיית היתרי הכניסה לצרכים רפואיים מגלגלת מחזור של מיליונים רבים של שקלים, מה שמטבע הדברים מזמן שחיתות. לפי תחקיר שערך חאלד אבו-טועמה, כתב השטחים של הג'רוזלם פוסט, רק בעלי אמצעים או קשרים ברשות מקבלים את האישור הנכסף. אין תקנות ברורות הקובעות מי זכאי לאישור ומי לא, מה שדוחף את הנפוטיזם והשוחד למרכז המגרש.

מקור בלשכת מתאם פעולות הממשלה בשטחים הביע באוזנינו אמון בוועדה הפלסטינית המתעדפת את החולים ומפנה אותם לטיפול בישראל, אך מתחקיריו של אבו-טועמה מתברר שהמנגנון נגוע בשחיתות. בחמאס וברשות הפלסטינית, כך מתברר, הפכו את ההפניות הרפואיות לעסק רווחי המכניס מאות מיליוני דולרים בשנה.
 

תעשיית האישורים גם אפשרה לגורמים ביו"ש וברצועת עזה להשתלט על מיליוני שקלים מתקציב הרש"פ המיועד למימון טיפולים רפואיים מחוץ לשטחה. התקציב עמד ב-2013 על יותר מחצי מיליארד שקלים: השימוש בכספים אינו מתועד, ואיש אינו יודע אם כל מי שקיבל הפניה אכן נזקק לטיפול רפואי.

בתחקיר שלו גילה אבו-טועמה ש-113 פלסטינים נרשמו כמאושפזים בבתי חולים ישראליים וקיבלו תקצוב של 3 מיליון שקלים - אולם לאף אחד מהמקרים הרפואיים הללו לא היה תיעוד, ושמות המטופלים או תאריכי האשפוז שלהם לא נרשמו בשום מקום.

גם העיתונאית הפלסטינית חאג'ר חרב, תושבת רצועת עזה, חקרה את השחיתות במערכת הבריאות הפלסטינית. בין השאר היא ניגשה לאחד המתווכים, אנשי מנגנון חמאס שגוזרים עמלות מהשוק, ואמרה שהיא זקוקה לאישור יציאה מרצועת עזה ליו"ש כדי להינשא לגבר המתגורר שם. לאחר ששילמה שוחד, ניתנה לה הפניה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים אל-מקאסד שבמזרח ירושלים.

העיתונאית גם איתרה הפניות רפואיות מזויפות שנרשמו על שם בכיר פלסטיני מהרצועה, שלמעשה השיג אותן כדי ללמוד באוניברסיטה ביו"ש. פלסטיני אחר שראיינה חרב רכש אישור רפואי והשתמש בו כדי לעבוד במסעדה ברמאללה. תעריף השוחד, אגב, עמד על 200 דולר לאישור. כשפורסם התחקיר חרב נלקחה לחקירות מתישות במרתפי חמאס, לאחר שאחד הרופאים הממונים על מתן ההיתרים ברצועה הגיש נגדה תלונה בגין השמצה.

פרשיות השחיתות לא פסחו גם על הצד הישראלי. לפני כשנה הרשיע בית הדין הצבאי ביפו קצין בכיר מהמנהל האזרחי, שהואשם בקבלת שוחד בתמורה להנפקת היתרי כניסה לטיפול רפואי עבור פלסטינים שלא היו זכאים להם. על שם הנאשם ופרטים נוספים הוטל צו איסור פרסום, כי בפרשה נכרכו גם עברות מין חמורות.

מדוברות מתאם פעולות הממשלה בשטחים נמסר אז ש"המנהל האזרחי רואה בחומרה רבה את האירוע החריג, שאינו עולה בקנה אחד עם ערכי צה"ל, ופועל להוקיע תופעות כאלה. לאור זאת נערכו שיחות בקרב חיילי היחידה לחידוד הנהלים, הפקודות וההתנהגות הנדרשת. במשך השנה נערכות ביקורות יזומות כדי למנוע הישנות של מקרים מסוג זה".

עשויה להיות גם משמעות ביטחונית למתן ההיתרים. באתר שב"כ מופיע מסמך מעניין על "ניצול המדיניות ההומניטרית של מדינת ישראל לפעילות טרור": המסמך מתאר כיצד עקפו גורמי חמאס את מנגנוני הבידוק הקפדניים בגבול רצועת עזה, באמצעות שימוש בהיתרי כניסה על רקע רפואי.

לפי הדו"ח, הפעילות עברה בשלושה ערוצים. הראשון הוא איתורם וגיוסם של פלסטינים הזקוקים לטיפול רפואי, ולאחר מכן ניצול כניסתם לישראל לשם קידום פעילות טרור. השני הוא זיוף אישורים רפואיים או קבלת אישורים אותנטיים במרמה או בתמורה לשוחד: לשם כך נעזרו פעילי חמאס ברופאים או בעובדי מנהלה בבתי החולים ברצועה, האמונים על הנפקת ההיתרים. ערוץ שלישי היה ניצול היתר הכניסה שניתן למלווים ולקרובי משפחה של החולים. פעילי חמאס נעזרו במלווים כדי להעביר מידע או לתאם פעילות חבלנית.
 

דו"ח שב"כ מציג רשימה ארוכה של סיכול ניסיונות כאלה. כך למשל נעצרו פאטמה זק (39) ואחייניתה חביב רודה (30). הדודה, שהייתה בהריונה התשיעי, התכוונה לבצע יחד עם האחיינית פיגוע התאבדות כפול בתל-אביב. פעילי הג'יהאד האסלאמי גייסו אותן ברצועת עזה והכינו אותן לביצוע פעולת הטרור.

אחד מפעילי הארגון השיג להן אישורי כניסה לישראל לצורך בדיקה רפואית בבית חולים. השתיים היו אמורות לפגוש פעיל מרמאללה שיעביר להן חגורות נפץ, אולם נעצרו בעוד מועד. גם סמיר חדאד, תושב עזה בן 18, נעצר במעבר ארז כשניסה להיכנס לישראל, לכאורה לצורך טיפול בבית החולים מקאסד שבמזרח ירושלים. חדאד קיבל את האישורים בלי שעבר בדיקה רפואית שתוודא שהוא אכן סובל מבעיה כלשהי.

במתפ"ש מדגישים שרמת הפיקוח של שב"כ גבוהה מאוד, ושהניסיונות לנצל היתרים רפואיים לצורך פעילות חבלנית מנוטרים ומנוטרלים באבם. "אחרי מבצע צוק איתן הייתה עלייה דרמטית במספר הבקשות, והתגלו לא מעט מקרים של ניצול היתרים למטרות טרור או הסתננות. לכן שב"כ מנהל מעקב הדוק ודוחה חלק מהבקשות, מה שמעורר ביקורת רבה ברחוב הפלסטיני. מבחינתם הם נמצאים במצור, וישראל מחויבת לתת להם שירותי רפואה.

"לאחרונה קמה סערה כשצעיר בן 19 שסבל מסרטן ומחלת לב ביקש להיכנס לטיפול בישראל, ועד שהאישור הגיע הוא מת. בתקשורת הפלסטינית התפרסמו טענות שבשב"כ התנו את כניסתו לארץ בהסכמה שלו לשתף פעולה ולהפוך למקור מודיעיני. גם אם זו שמועה מופרכת וחסרת ביסוס, הקולות הללו מגיעים לתקשורת הבינלאומית וגורמים לנו נזק. הנושא הזה רגיש מאוד, אבל אנחנו לא מוותרים על הסינון של השב"כ".
 
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "ישראל מקבלת לטיפול רק מקרים שלרשות אין יכולת לטפל בהם, ולאחר אישור גורמי ביטחון ורפואה. הבדיקות לתושבי הרשות בבתי חולים בישראל בדרך כלל לא נעשות באופן אמבולטורי אלא תוך כדי אשפוז, כאשר מה שקובע במקרה הזה היא הדחיפות הרפואית. הגעת חולים מהרשות מתואמת מראש, והחולים מתקבלים לבתי החולים בארץ רק אם יש מקומות פנויים.

"בנוסף, מדינת ישראל מחויבת לתת מענה לטיפולים מצילי חיים לחולים מהרשות. אין מדובר בקדימות לחולים מהרשות. חשוב לציין שבמקרים רבים, כדי לחסוך את הצורך בהעברת מטופלים לישראל וכשהדבר מתאפשר רפואית, רופאים מבתי חולים בישראל מייעצים לרופאים מהרשות בטיפול הנדרש".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg