ממוחו הקודח: המתנחל שנלחם במלריה בשביל העולם
בישראל היא כבר מזמן אינה קיימת, אבל חצי מיליון אנשים בעולם מתים מקדחת הביצות מדי שנה. מכשיר אבחון קטן וזריז שפיתח יוסי פולק מגוש עציון יקל מאוד על האבחון שלה, וגם יחסוך לכולנו זמן בפענוח בדיקות דם
פקידי המכס ואנשי הביטחון בנמל התעופה בן-גוריון היו עלולים למצוא עצמם במבוכה לא קטנה, אילו פתחו את מזוודותיהם של יוסי פולק וארנון יפין אי-שם בשנת 2011. כל אחת מהמזוודות הכבדות, ארבעים קילו משקלן, הכילה חלקים מפורקים של מכשיר לבן ומסתורי. בתאי הצד הוטמנו מזרקים, משאבות דם ומבחנות.
כמה שבועות מאוחר יותר, כששבו השניים מהודו ונחתו מנתב"ג, המבוכה עלולה הייתה להפוך לעסק ביש של ממש: בכל מזוודה הוטמן, בנוסף לציוד המסתורי, דם אנושי. ולא סתם דם אלא כזה שנגוע במלריה, הידועה גם בשם קדחת הביצות - מהמחלות הקטלניות ביותר בעולם.
שש שנים מאוחר יותר, חיידקי מלריה עדיין חיים ובועטים במעבדה של חברת Sight, שפולק עומד בראשה. אמנם לא מדובר בצאצאיהם הישירים של החיידקים ההודים שעשו עלייה בתוך מזוודה, אלא בגרסה מלאכותית שמתאימה לגידול מבוקר, אבל הנחישות נותרה במקומה.
עובדי המעבדה מקפידים להאכיל את החיידקים המסוכנים, כדי שימשיכו לשגשג ולהתקיים. המטרה, אם תהיתם, קשורה דווקא בשאיפה לרפא את העולם מהקדחת הקטלנית, וזאת על ידי פיתוח מכשיר שיאבחן מלריה במהירות, באופן אוטומטי, וחשוב מכול - בזול.
המכשיר הכבד והמסורבל שאיתו התחילה החברה הוחלף זה מכבר בגרסאות קטנות וקלות יותר, במשקל של לא יותר מעשרים קילו. מכשירים חדשים וקומפקטיים עוד יותר, גודלם כקופסת נעליים ומשקלם שישה ק"ג, נמצאים בתהליכי יציאה לשוק. כמאה יחידות נמכרו כבר ברחבי העולם - בעיקר בהודו ובאפריקה שמדרום לסהרה, שם המלריה נפוצה במיוחד.
הטכנולוגיה מאחורי המכשיר פשוטה, ויכולה להתאים באופן תיאורטי לאבחון של מאות מחלות אחרות: טיפת הדם שנלקחת מהחולה הפוטנציאלי נסרקת בתוך המכשיר, התמונה מנותחת, ותוך ארבע דקות מתקבלת אבחנה מדויקת. "המכשיר שלנו בעצם מחליף את שיטת האבחנה המסורתית, שמבוססת על התבוננות במיקרוסקופ, והופך את התהליך לקל ומהיר יותר", מסביר פולק.
כיום נעשים 70 אחוזים מבדיקות המלריה בעזרת ניתוח מיקרוסקופי-ידני - תהליך ארוך ויקר הדורש כוח אדם רב, שאותו לא תמיד קל לגייס באזורים הנגועים במחלה. שיטת אבחון נוספת היא ערכה פשוטה שמזכירה בדיקת הריון ומספקת תשובה מהירה, אך פולק מסביר שאמינותה נמוכה יחסית.
"בשלבים המוקדמים של המחלה, שהם הקריטיים לאבחון ולטיפול, התוצאות לא מדויקות, ורמת האמינות שלהן שווה להטלת מטבע. יש זנים מסוימים של מלריה שבהם חייבים לטפל ב-48 השעות הראשונות אחרי ההדבקה, ואז לבדיקות הפשוטות אין הרבה משמעות. המכשיר שלנו יעיל גם בשלבים האלה, ולכן, בלי להיכנס לסופרלטיבים, יש סיכוי טוב שהצלנו חיים בשנים האחרונות".
המסע של פולק בעקבות חיידקי המלריה התחיל הרחק-הרחק מערבות הסהרה ומהרחובות הצפופים של הודו. הרעיון לשלב בין טכנולוגיית הראייה הממוחשבת לבין אבחון מחלות נולד אצלו כשלמד לתואר שני בבית הספר היוקרתי לעסקים אינסאד (INSEAD), בעיר פונטבלו הסמוכה לפריז.
אל הלימודים שם הגיע לאחר שש שנות עבודה בחברת "מובילאיי", המפתחת מערכות התרעה למכוניות במטרה למנוע תאונות דרכים. עיקר תהילתה של החברה הירושלמית המצליחה, בשימוש שהיא עושה בטכנולוגיות מתחום הראייה הממוחשבת כדי "לקרוא" את הנעשה בכביש ולהזהיר מפני סטייה מנתיב הנהיגה או מפני סכנת התנגשות.
פולק, בוגר לימודי מתמטיקה באוניברסיטה העברית, הועסק בחברה כמפתח אלגוריתמים ומנהל פרויקטים. ללימודים היוקרתיים בפריז הוא הגיע בעקבות התובנה שעתידו בעולם העסקי, ולא רק בחקר מספרים. במהלך הלימודים החל לפתח בינו לבינו רעיון של שימוש בטכנולוגיות ראייה דומות כדי לפצח תחום אחר לגמרי - בדיקות הדם.
במהלך שנת הלימודים יצר קשר עם ד"ר דניאל לבנר, חוקר מתחום עיבוד התמונה מאוניברסיטת הרווארד. לבנר הביע התלהבות, והמיזם יצא לדרך. "התכנון היה לחזור לעבוד במובילאיי אחרי הלימודים, אבל פתאום נוצרה הזדמנות לבנות משהו משל עצמי, והחלטתי ללכת על זה", מספר פולק.
לא חששת לעזוב חברה מצליחה לטובת מיזם שסיכוייו מעורפלים?
"הייתה לי באמת עבודה מרתקת, ובמסגרת התפקיד שלי טסתי לחברות הרכב הכי גדולות - מג'נרל מוטורס ועד טויוטה. אילו נשארתי במובילאיי כנראה היה לי היום יותר כסף, אבל מבחינתי מה שאני עושה עכשיו הוא משמעותי יותר, כי הוא שלי. כשאתה עובד בחברה ותיקה, אתה יכול לעזור לשפר אותה מ-99 אחוז למאה. כאן אפשר להתחיל מאפס ולהתקדם כל הזמן".
מצויד בתוכנית עסקית שבנה במהלך הלימודים ובאב-טיפוס של המוצר שפיתח שותפו למיזם, החל האתגר האמיתי של פולק - שיפור המכשיר כך שיספק תוצאות אמינות ככל האפשר, והפצתו ברחבי העולם. ההחלטה להתמקד במלריה, הוא מסביר, נבעה קודם כול משיקולים מעשיים.
"בתור חברה שמתחילה את דרכה עם מעט כסף ומשאבים מוגבלים, רצינו לפתח מוצר שייכנס לשוק כמה שיותר מהר. במדינות שבהן צריכים בדיקה למלריה, החסמים בפני הכנסת מוצר חדש הם נמוכים מאוד - אין צורך בניסויים ארוכים או בתהליך ממושך ויקר של קבלת אישור מה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי, שהחותמת שלו נחשבת לתו-תקן במדינות רבות)".
"מלריה נשמעת כמו משהו מההיסטוריה, אבל בפועל היא אחת מהמחלות המשמעותיות בעולם, בשורה אחת עם סוכרת, דיכאון, סרטן, איידס ושחפת", מוסיף יפין, מהעובדים הוותיקים בחברה שהקים פולק. "הייחוד שלה הוא שמצד אחד היא מחלה קשה מאוד, ומצד שני הריפוי שלה זול ופשוט, בשונה מסרטן למשל. לכן אבחנה נכונה ומהירה יכולה להציל חיים".
אף אם כיום המלריה היא נחלתן הכמעט בלעדית של מדינות מתפתחות, תולדותיה קשורות להיסטוריה של האנושות כולה, וגם של המפעל הציוני בארץ ישראל. מדובר במחלה ותיקה מאוד שמוכרת עוד מהעידן הפרהיסטורי, והפכה למגפה של ממש עם המעבר לעידן החקלאי.
הרופא היווני הנודע היפוקרטס מספק בכתביו תיאור מפורט של התסמינים - חום גבוה, רעידות וצמרמורות, שלשולים ועוד מרעין בישין, שעלולים להסתיים במוות. בעת העתיקה הייתה המלריה כה נפוצה בחלקים מסוימים של העולם המערבי, עד שיש מי שמייחסים לה משקל נכבד בנפילת האימפריה הרומית.
הקשר ההדוק בין התפשטות המחלה לבין מקורות מים עומדים היה ידוע כבר בעולם העתיק, והוא זה שהעניק לה את שמה: פירוש המילה מלריה בלטינית הוא "אוויר רע", והיא מתייחסת במקורה לריח העולה מהביצות. תשובה מדעית מדויקת לשאלה כיצד מתפשטת המלריה סופקה רק באמצע המאה ה-19, אז הוכח שהאשמה ביתושי האנופלס, וליתר דיוק ביתושות, הנושאות את חיידקי המחלה ומעבירות אותם על ידי מציצת דמו של הקורבן.
בארץ הקודש הייתה המלריה נפוצה למדי באזורי הביצות של השרון והצפון, ותחת השם "קדחת הביצות" היא הפכה לאימתם של חלוצי העליות הראשונות. הניסיונות למיגור המחלה, שצלחו באופן סופי רק בשנות החמישים, הם שהולידו את מפעל ייבוש הביצות המפורסם - ואת חורשות האיקליפטוס שמעטרות את נופי הארץ.
העץ האוסטרלי יובא ארצה מתוך מחשבה ששורשיו העמוקים "ישתו" את המים העכורים, אלא שמאז נופץ המיתוס והתגלה שתפקידם של האיקליפטוסים בייבוש הביצות שולי למדי, שכן שורשי העץ ינקו ממי התהום שמתחת לפני השטח. הביצות הארצישראליות יובשו לבסוף בעיקר על ידי ניקוזן אל הנחלים, שזורמים כידוע אל הים.
המלריה מוגרה כאמור מארץ ישראל כבר לפני עשרות שנים, אבל היא ממשיכה להפיל חללים במדינות רבות. "חצי מיליון אנשים מתים מהמחלה בכל שנה, ופי 400 מזה - 200 מיליון בני אדם - נדבקים. ההשפעה של המלריה על כלכלות במדינות שסובלות ממנה, היא בלתי נתפסת", אומר פולק.
כדי ללמד את המכשיר החדש לזהות מלריה בעזרת ראייה ממוחשבת, היה צורך להציג בפניו עוד ועוד דגימות דם נגועות ונקיות, כך שילמד להבדיל ביניהן ולאבחן נכונה. אנשי החברה הצעירה, שעבדו בתחילת הדרך בתנאי שדה וכמעט ללא משכורות, החלו במסע חיפושים קדחתני, תרתי משמע.
בשלב הראשון הם הצליחו להשיג זן מלאכותי של החיידק, באדיבות חוקרים מאחת האוניברסיטאות בארץ. "אנחנו סטארט-אפ, לא התעסקנו אז באישורים", מחייך פולק כשאני שואלת כמה מסובך היה לקבל היתר להעברת החיידק למעבדה שלהם.
את הגישה המחתרתית הם המשיכו גם במסעות המרובים להודו. "אחרי שהצלחנו להוכיח היתכנות של המכשיר על הזן המלאכותי של המלריה, הבנו שצריך למצוא דגימות של הדבר האמיתי", אומר פולק. במהלך השנתיים הבאות טסו הוא ויפין להודו לא פחות מ-15 פעמים, מכתתים רגליהם בין בתי חולים במטרה למצוא את החיידק המבוקש.
"כדי להשיג דגימות נאלצנו להגיע לחלקים היותר מסריחים של הודו", נזכר פולק. "אני תמיד הייתי מחפש את המלון הכי טוב באזור, מנסה לחיות בבועה. ארנון ניצל כל הזדמנות כדי להרגיש את הודו האמיתית, בלי פילטרים. באחת הפעמים האלה הוא אכל משהו במלון הגרוע שהוא ישן בו, ונאלץ להתאשפז בעצמו".
את הנסיעות, הם מספרים, קבעו בהתאם לעונת המונסונים - שמתאפיינת במאגרי מים עומדים, ביתושים שמעבירים את המחלה ובמקרי הידבקות רבים. יחד עם זאת, הקפידו השניים לוודא שאין כל סכנה שהדם הנגוע יגרום למגיפה בארץ.
התייחסו אליכם בחשדנות בבתי החולים ההודיים?
"נעזרנו בישראלית שעוסקת בתחום של מיזמים רפואיים בהודו ויש לה קשרים שם. בבתי החולים לא ידעו שאנחנו חברה צעירה מאוד ושהגענו לנושא משום מקום. לבשנו חליפה, שבהודו היא סמל סטטוס בעל משמעות רבה, ויצאנו לדרך. לא אמרנו למנהלי בתי החולים שלמעשה אנחנו הולכים לעשות את הניסוי בחדר שלנו במלון, ושאנחנו לא מרשים לחדרניות להיכנס ולנקות כדי שלא יגלו את הדם ששמרנו במיני בר".
פולק (33) נולד באלון-שבות, שם הוא מתגורר עד היום עם אשתו, מורה בבית ספר בגוש עציון, ועם חמשת ילדיהם. מגיל צעיר נמשך לתחום המתמטיקה, וכבר בילדותו זכה בתחרות ארצית בתחום. את שירותו הצבאי החל בתוכנית "תלפיות", שמעניקה לחניכיה תואר ראשון במדעים מדויקים מהאוניברסיטה העברית, ושתהליך ההכשרה שלה הוא הארוך ביותר בצה"ל - אף יותר מזה של קורס טיס.
בין בוגרי התוכנית לאורך השנים נמנים כמה מחשובי היזמים והמדענים בישראל, אבל פולק לא זכה לעטות את הסיכה הכסופה המחולקת בסוף המסלול: הוא סולק "בגלל סיפור משמעתי", כהגדרתו, והשלים את שירותו מחוץ לתוכנית היוקרתית.
אולי הנקודה הלא-פתורה הזאת בחייו היא שהובילה אותו לגייס ל-Sight לאורך כשש שנות קיומה כמה וכמה בוגרי תלפיות, ובהם גם מי שהייתה המפקדת שלו. "גייסנו צוות שבלי להשתחצן - כי זה לא אני - הוא הטוב בישראל. אני גם יכול להוכיח את זה", אומר פולק בגאווה לא מוסתרת, ומסביר את פילוסופיית גיוס העובדים שלו: "ניסיון מקצועי נקודתי מעולם לא היה קריטריון אצלנו. לאף אחד מאיתנו אין ידע רפואי, למשל, למרות שאנחנו עוסקים כאן ברפואה. העניין הוא היכולת ללמוד את התחום".
כדוגמה לכשל שקיים בשיטת גיוס העובדים הנהוגה במרבית מקומות העבודה, מספר פולק כיצד שכרו את אחראית הרגולציה ב-Sight - תפקיד משמעותי מאוד בחברה שמטרתה להחדיר מוצרים לשוק הרצוף במנגנוני פיקוח וחקיקה.
"שילמנו ל'ציידת ראשים' כדי שתאתר לנו אחראי רגולציה, ראיינו המון אנשים בעלי ניסיון שדרשו משכורות עתק, ואף אחד מהם לא התאים. בסוף איתרנו בעצמנו אישה מבריקה, בוגרת לימודי משפטים, שהניסיון המקצועי שלה הסתכם בזה שהיא עבדה כעוזרת פרלמנטרית. היא למדה את הנושא הרלוונטי לנו באופן עצמאי, ועל התרגיל שבנינו למועמדים היא ענתה יותר טוב מכל אחד אחר. מאז ועד היום היא זאת שמאיישת את התפקיד".
בדומה לחשיבה המחודשת על תהליכי גיוס העובדים, יש לו הצעות לסדר גם לקרנות הון הסיכון בישראל, מקור המימון המרכזי עבור היזם המצוי. "כל אדם שלישי בארץ תופס מעצמו יזם, ולכן קשה לגייס כאן כסף, כי הקרנות יכולות לבחור בין אינספור מיזמים שונים. התחושה היא שהן לא עושות תהליך נכון בדרך לבחירת המיזם שבו ישקיעו.
"למשל, אף קרן לא מבקשת את קורות החיים של מייסדי הסטארט-אפ, לא מנסָה להבין מיהם היזמים ומה היכולות שלהם. ההתמקדות היא במוצר עצמו, ולעתים קרובות זו טעות - גם כי לקרנות אין אפשרות אמיתית להבין עד הסוף את כל המיזמים שהן בוחנות, וגם כי הרבה פעמים קיים פער בין המוצר שעבורו אתה מנסה לגייס כסף, לבין המוצר הסופי".
ואמנם, את ההון הראשוני לא גייסה החברה שלו מקרן הון-סיכון גדולה אלא ממשקיע פרטי, "אנג'ל" בעגת היזמים. המלאך של פולק ושותפיו הוא משה ינאי, יזם ישראלי ותיק ומצליח במיוחד, ששתי חברות שהקים נמכרו בעשור האחרון לענקית המחשבים IBM בסכומי עתק של מאות מיליוני דולרים. ינאי, שנוסף על עסקיו הרבים גם תורם סכומים גדולים לטובת מפעלים חינוכיים והתנדבותיים, השקיע ב-Sight בלי להתעמק יותר מדי בשאלת ההיתכנות של בדיקות המלריה.
"בזמן שמשה בחן את ההשקעה, הוא בכלל לא שאל אותנו על התחום הרפואי. היה לו חשוב יותר להבין מי האנשים בצוות, ופחות מה המוצר. הגישה הזאת הייתה מוצדקת, כי המודל שתיארנו ב-2010 כשגייסנו את הכסף הוא שונה לחלוטין ממה שאנחנו עושים בפועל היום.
"זה מאפיין של סטארט-אפ מצליח - צריך לשמור על גמישות, וגם מנקודת מבטו של המשקיע, מה שחשוב הוא מי האנשים שהשקעת בהם, ופחות מה הם אומרים שהם עושים. ינאי השקיע בנו בשלב הראשון 200 אלף דולר, בצירוף המילים האלה: 'אני לא יודע מה אתם עושים, אבל אתם עושים רושם של צוות טוב. עכשיו לכו תעבדו'".
כעבור תקופה לא ארוכה סכום ההשקעה החל לאזול. פולק חווה תסכול בניסיונותיו לגייס כספים מהקרנות הגדולות, שלא מיהרו לפתוח את הארנק. "בשלב הזה הבנו שסוגרים את הבסטה, וכל אחד מאיתנו ילך לדרכו", הוא מספר.
רגע לפני שהרימו ידיים, ינאי נרתם בשנית והשקיע ב-Sight סכום משמעותי - 3 מיליוני דולרים. החברה החלה להתבסס, ציוד נקנה ומשרדים נשכרו בגן הטכנולוגי בירושלים. בשנים האחרונות עבר בסיס האם של הפעילות לתל-אביב, ובירושלים נותרה נוכחות מצומצמת, בעיקר לטובת שיתוף פעולה מקצועי שהחברה מקיימת עם בית החולים "שערי צדק" הסמוך.
המכשירים לאבחון המלריה כבר נמכרים כאמור ברחבי העולם, בין היתר למדינות מוסלמיות שאינן מקיימות קשרים עם ישראל. פולק מספר על כנס רפואי גדול בדובאי שאליו רצה להגיע במטרה להפיץ את בשורת המוצר שפיתח, אלא שהמדיניות העוינת שאימצה האמירות כלפי אזרחים ישראלים מאז חיסולו של מחמוד אל-מבחוח ב-2010, חסמה את דרכו לשם. לעתים מופצים המכשירים למדינות עוינות דרך גורם שלישי, המטשטש את מקורותיהם הישראליים.
"אחד הלקוחות המוסלמים נלחץ כשהוא הבין ששירות הלקוחות נעשה דרך אתר בעל כתובת איי-פי ישראלית. מצאנו דרך לעקוף את הבעיה הזאת", אומר פולק מבלי לפרט.
פרויקט נוסף ש-Sight שוקדת עליו בימים אלה הוא פיתוח מכשיר קטן ונייד המסוגל לבצע ספירת דם בעזרת ראייה ממוחשבת. בשונה מאבחון מלריה, ספירת דם היא בדיקה הנפוצה בכל העולם, ומבוצעת תדיר גם בעתות שגרה. מכשירי הענק שבהם משתמשים כיום, מסביר פולק, מבוססים על טכנולוגיה של קרני לייזר, שמכוונות אל צינורות זעירים ופוגעות בכדוריות הדם המוזרמות בתוכם. כך, בעזרת חישוב של מספר הפגיעות, מתקבלת תמונה של הרכב הדם.
מכשיר ספירת הדם של Sight, בדומה לזה המאבחן מלריה, חוזר לשיטה המסורתית של התבוננות בדם דרך מיקרוסקופ - אלא שגם הפעם העין האנושית מוחלפת במחשב שקורא את התמונה ומנתח אותה. הבשורה הגדולה היא שלצד מחירו הזול בעשרות אחוזים לעומת המכשיר הסטנדרטי, וממדיו הקטנים המאפשרים להניח אותו על שולחן עבודה, הוא שומר על דיוק מרבי.
כמו כן משולבים בו אמצעים לבקרה עצמית - למשל במקרה של תוצאה חריגה שנגרמת בגלל סיבה זניחה כמו דם שנקרש, ולא בהכרח בגלל בעיה רפואית. חידוש נוסף הוא העובדה שלצורך ניתוח התמונה מספיקות טיפות בודדות של דם, לעומת מבחנה גדושה הנדרשת כיום.
ההבדלים הללו, מקווים פולק וחבריו, יהפכו בעתיד את ספירת הדם לתהליך פשוט המתבצע בכל מרפאה וקופת חולים - אפילו בלי צורך לעבור אצל אחות מוסמכת ללקיחת דם; את הכמות הזעירה שהמכשיר זקוק לה, יהיה אפשר להוציא באופן עצמאי בעזרת דקירה פשוטה באצבע.
"היום אם אני לא מרגיש טוב אני הולך לרופא המשפחה שלי בגוש עציון, הוא נותן לי הפניה לבדיקת דם, אני חוזר ביום למחרת כדי להידקר, ורק אחרי שהתוצאות מגיעות אני מוזמן לרופא כדי שיאמר לי מה יש לי. שלושה ביקורים שונים במרפאה, בשביל בדיקה אחת פשוטה. את המצב הזה אנחנו רוצים לשנות: פקידת הקבלה תוכל לדקור לפציינט את האצבע עוד בחדר ההמתנה, ועד שיגיע תורו אצל הרופא - כבר יהיו תוצאות".
את התזה, אגב, עובדי החברה נאלצים להוכיח על בשרם. פולק ויפין מספרים שהם ועמיתיהם משמשים באופן קבוע כשפני הניסיונות, ונדקרים השכם והערב.
החסם העיקרי כרגע בפני הפצת המכשיר הוא ה-FDA, שללא אישורו לא ניתן לשווק מכשור רפואי חדש בארה"ב, וכאמור גם מדינות רבות אחרות נסמכות עליו. בשלב הזה לא נותר לחברה אלא להמתין לסיום ההליך, ולקוות שבסופו תגיע פריצת הדרך הגדולה. בינתיים, אומר פולק, הוא נדרש לזרוע אמונה וביטחון עצמי בעובדיו, אנשי המדע האנליטיים שנוטים לבחון את המציאות בעיניים רציונליות, לעתים אפילו רציונליות מדי.
"בתחום שלנו מספרים על הסטארטאפיסט שאחרי שהשיג השקעה גדולה, אמר לעובדים שלו: 'חבר'ה, סיימנו לעבוד על המשקיעים - עכשיו צריך להתחיל לעבוד על הלקוחות'. אני מרגיש שלפעמים אני צריך לעבוד גם על העובדים שלי, לשכנע אותם שלמרות שאנחנו חברה קטנה שמתחרה בשוק סבוך ומורכב של תאגידי ענק, אנחנו יכולים להצליח. כי אני באמת מאמין שאנחנו יכולים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם