ראשי » מדע ומחשבים » מחשבים » טכנולוגיה

לרקוד עם מחשבים: מי אמר שיש לנו בחירה חופשית?

רובוטים תופסים את מקומות העבודה? פייסבוק וגוגל משתלטות על עוד ועוד היבטים בחייכם? פרופ' יואב שוהם, מגדולי המומחים לבינה מלאכותית שגם מכר שתי חברות לגוגל, ממליץ לא לחשוש יותר מדי, אבל לדרוש שכל ילד ילמד תכנות

לפרופ' יואב שוהם יש מספיק ברזומה כדי שירשה לעצמו לחזות את הנולד. במשך שלושים שנה חקר והרצה על מדעי המחשב באוניברסיטת סטנפורד, מאחוריו מחקרים פורצי דרך בתחום הבינה המלאכותית, תורת המשחקים ומערכות מרובות סוכנים, והוא הקים כמה חברות שעוסקות בניהול עסקים מקוונים.

כולן נמכרו, שתיים מהן לגוגל, ענקית החיפוש והתוכנה שחלק גדול מהמאה ה-21 נמצא בידיה. אך שוהם מסרב לצאת בהכרזות פסקניות בדבר העתיד, ולא ממהר לאמץ כל נבואה מרחיקת לכת. באופן כללי, הוא נוטה להפגין צניעות מפתיעה בנוגע לעתיד בכל פעם שהוא משיב לשאלה בנושא.
 
אני פוגשת את שוהם, בן 61, יליד חיפה ששב ארצה לפני שנתיים, בכנס של פורום הפיס לחינוך ולכלכלה בירושלים. "אצלנו באקדמיה לא יוצאים לגמלאות", הוא אומר בחיוך, "אתה נהיה אמריטוס, מה שנשמע הרבה יותר טוב. אז בארץ אני לא מלמד ולא עוסק במחקר, חוץ מבכמה פרויקטים קטנים. אני עובד היום בגוגל, ומתמקד בדברים בשביל הנפש ותועלת הציבור".

אל הכנס הגיע כדי לאותת על הצורך הדחוף בשינוי תפיסת הלמידה לאורך החיים, ובעיקר כדי לספר על יוזמה שהוא מקדם, שנועדה להכשיר מתכנתים מהפריפריה לתעשייה. "זה צורך שקיים בכל העולם וגם בישראל", הוא מסביר. "הרעיון הוא להשתמש במחסור האקוטי במתכנתים כדי לתקן קצת את העיוות החברתי ואת חוסר הייצוג שיש בתחום הזה לאנשים מהפריפריה. אין שום סיבה שרק לדיוויד מרעננה תהיה הזדמנות, ולא לדוד משדרות או לחיים ממודיעין-עילית".

ההזדמנות הזאת, למי שחיים בפריפריה הכלכלית-חברתית של ישראל, תוכל להגיע בין השאר דרך ביטול הקדושה המיוחסת בישראל למבנה הלימודים הקיים כיום. "הילדים שלומדים היום בבית הספר - מקומות העבודה שלהם עדיין לא קיימים", הוא אומר.

בתעסוקה, לדבריו, "יש שינוי בקצב השינוי, וזה אומר שההכשרה של האוכלוסייה צריכה להדביק את השינויים הטכנולוגיים. אני מדבר על אוריינות חישובית. לא כל מי שכותב בעברית הוא סופר, ומי שיודע חיבור וחיסור לא בהכרח הופך למתמטיקאי – ועדיין, צריך לדעת לכתוב ולחבר ולחסר. אותו שינוי חשיבה צריך לקרות גם עם תכנות. לא כל מי שלומד תכנות צריך לדעת לתכנת, אבל הוא צריך לדעת מה זה תכנות, כי הוא ייתקל בזה".

כלומר, לדעתך כל ילד צריך לסיים את מערכת החינוך כשהוא יודע לתכנת?
"בלי שום ספק. תראי את מה שקורה בארץ סביב code monkey (משחק המלמד תכנות לילדים) ואליפות הסייבר. אפילו הבן שלי, בגן חובה, תכנת בזה. בתי זכתה עם נבחרת בית הספר שלה במקום השלישי באליפות. השר בנט שאל מי רוצה להיות מתכנת כשיהיה גדול, וכולם הצביעו. ואז הוא שאל מי לא, והבת שלי הצביעה. זאת הייתה הגאווה שלי.

"ברור שצריכים לעדכן את ההכשרה ואת החינוך של הילדים כדי שיהלמו את המאה ה-21. אבל יותר מזה, אנחנו כבר לא חיים בעולם ליניארי שבו אתה לומד 12 שנים, אחר כך הולך לאוניברסיטה לארבע שנים, ואז עובד 40 שנה בחברה, מקבל שעון זהב ויוצא לגמלאות. זה לא קיים עוד. בעולם עתיר ידע משתמשים במחשבים, וזה קורה לא רק בתעשיית ההייטק - גם בתנובה ובנטפים משתמשים במחשבים, ומי שלא מעודכן יהפוך ללא רלוונטי".
 
אז אתה בעצם אומר שהאוניברסיטאות בעתיד יהיו מיותרות. גדלנו על זה שצריך לסיים תואר, אבל אולי דווקא מי שמתמקד ביזמות מכין את עצמו טוב יותר לעולם העתיד?
"כן, ואת זה אומר יציר האקדמיה, שלמד וגם לימד. אני האחרון שיגיד שאין צורך בהעמקה והרחבה של ידע, אבל אין לי שום ספק שהתארים הסטנדרטיים, תואר ראשון, מאסטר ודוקטורט, יאבדו את ההגמוניה. כבר עכשיו זו קצת אנומליה, במדינות כמו ישראל, שכולם צריכים ללמוד לתואר. אם את הולכת לגרמניה ולשווייץ ולמדינות אחרות, שם התואר המקצועי הוא לא פרס ניחומים אלא תואר אמיתי. הם עובדים ומשתכרים יפה".

תפיסת העולם הזאת, המפחיתה בערכה של השיטה האקדמית המסודרת, הובילה את שוהם לתמוך בהכשרה מעשית ממוקדת של מתכנתים. "אם אתה רוצה להיות מתכנת אתה לא צריך שלוש שנים באוניברסיטה ושנת מכינה. זה מסלול נורא ארוך, שדווקא החלשים, שאין להם יכולת ותמיכה כלכלית, יתקשו לצלוח אותו. כדי להיכנס לעולם התכנות מספיקה שנת לימודים ממוקדת של ליבת תכנות בפינצטה.

"לא צריך לדעת פיזיקה כדי להיות מתכנת. טוב לדעת פיזיקה, אבל אם זה או זה או שלא תלמד בכלל, חשוב שאנשים ידעו שבתכנות אפשר לעשות התמחות ובטווח קצר להשתלב בשוק העבודה. מקסימום, אחר כך אפשר להשלים לתואר. זה העולם שאנחנו הולכים אליו כיום".

שתי החברות שמכר שוהם לגוגל גוררות אחריהן באופן מתבקש שאלות על "האח הגדול" שכולנו חיים תחתיו בימים אלה. החברה הראשונה היא "קטנגו", הממיינת אנשי קשר לקבוצות באופן אוטומטי. השנייה היא אפליקציית ניהול הזמן "טיימפול", שפיתח יחד עם פרופ' דן אריאלי.

המידע שאוספת חברת הענק דרך שתי האפליקציות מסייע לה להעניק לנו שירותי מזכירות מועילים וחכמים, אבל האם הוא לא עלול לשמש את גוגל כדי לפעול למען האינטרסים שלה, שלא בהכרח חופפים את אלה שלנו? עמדתו של שוהם, בתמצית, היא שהסוסים כבר יצאו מהאורווה.
 

 
"יש כל מיני חששות, מוצדקים ולא מוצדקים, לגבי ההשלכות החברתיות והכלכליות של הטכנולוגיה המודרנית", הוא אומר. "הפגיעה בפרטיות היא אחת מהן, והיא קיימת כבר הרבה זמן. יש אינטרס לגיטימי שהמידע הזה יגיע למספר יחסית קטן של ידיים. אבל גם לחברות כרטיסי האשראי והפיננסים יש מידע מאוד רחב עלינו. אי אפשר להחזיר את הג'יני הזה לתוך הבקבוק, אבל צריך לייצר חקיקה ואכיפה חכמה בנושא. באירופה יש הרבה יותר נגישות לעניין מאשר בארה"ב, אבל הפעילות שלהם היא לפעמים לא מתוחכמת".

כלומר?
"יש חוק שנקרא The right to be forgotten, הזכות להישכח. הוא מתאר מצב של בני אדם שמריצים עליהם חיפוש, ומוצאים מידע לא רלוונטי מעברם הרחוק, ולטענתם שלא בצדק. אז לפי החוק האירופי לאדם כזה יש זכות להעלים מידע מסוים לגבי עצמו. אלא שזה נעשה בצורה קצת נאיבית, גסה וקשה לאכיפה".

אבל אפשר להבין את העיקרון. אם תמונה לא מחמיאה נשמרה במנועי החיפוש, למה שלא תהיה לאדם אפשרות לבקש להסיר אותה?
"אנחנו לא בהכרח יודעים מה 'זכותו' כאן. אם צילמו אותך בצורה חוקית, האם יש לך זכות להגיד 'אני לא רוצה שתראו את התמונה הזאת, כי יש לי כאן שומה'? עד איפה אנחנו הולכים עם זה? אנחנו מתחבטים בשאלות האלה כחברה, אבל אני לא יודע אם יש לנו כרגע תשובות ברורות. יש גם שאלה אתית לגבי מי שהורשע בפדופיליה, האם חייבים לפרסם את אזור מגוריו. זו סנקציה דרקונית, אבל מצד שני הפשע היה בהתאם. אז איפה עובר הגבול?"

בעידן ה"ביג דאטה", של מאגרי המידע הבלתי נדלים, גוגל יכולה לחזות מגפות לפי מעקב אחרי חיפושים מאזור גיאוגרפי מסוים...
"היא אכן עושה את זה".

...והשאלה שלי היא אם יש חוק שמחייב אותה לדווח על כך לציבור.
"אני מדבר בשם עצמי, ולא בשם גוגל. למיטב ידיעתי יש חובת דיווח כאזרח על דברים מסוימים. אם ידוע לך על פשע שעומד להתקיים, חובתך לדווח עליו. אם אתה פסיכולוג שמטפל במישהו וסבור שהוא הולך לפגוע בעצמו, חובתך לדווח, למרות החיסיון הרפואי. אין ספק שלחברות יש חובות דומים. אם אירוע מסוכן עומד להתרחש ואתה בעמדה פריבילגית, ולא הודעת, אני לא בטוח שאתה חסין בפני החוק. אבל אלו דברים שצריך לשאול משפטן, לא אותי".

הריאיון נערך על רקע אופוריה לאומית סטארטאפיסטית, לאחר מכירת מובילאיי לאינטל. כניסתן של מכוניות אוטונומיות לשוק הרכב נעשית מציאותית מאי פעם, ומעוררת לא מעט שאלות מוסריות. אבל לפני הכול, הרכב האוטונומי והרובוטיקה בכלל עלולים לזעזע את שוק העבודה, עם אבטלה המונית של כל מי שמכונות השתלטו על תחום עיסוקו.

שוהם מאמין שההזדמנויות והאיומים בתחום צריכים להיבחן בטווח זמנים רחב יותר מעשרות השנים הקרובות. "היחס שלנו למכונות הוא נושא שצריך לבחון לא בטווח של 15 שנים, אלא של מאה או 500 שנה. אבל בטווח המיידי יותר, יש הרבה השפעות משמעותיות לטכנולוגיה המודרנית, ובפרט לתחום הבינה המלאכותית. המהפכה התעשייתית ייתרה את עבודות הצווארון הכחול, אבל מהפכת הבינה המלאכותית תייתר את כל עבודות הצווארון הלבן. מדברים על זה שנהיה בעידן של פוסט-תעסוקה, שלא תהיה תעסוקה בכלל".

זה מזכיר את הפרק של "מראה שחורה" שבו כולם עוברים לרכוב על אופני כושר כדי להפעיל את הסביבה האלקטרונית שלהם.
"כן. מבחינת הרבה אנשים, העבודה מגדירה אותם - אם לא אעבוד אז מי אני בעצם. יש בדברים האלה מידה מסוימת של אמת, אבל אני סבור שאנשים קצת נסחפים. תמיד תהיה עבודה. היא תהיה אחרת, אין ספק. כמו שאין היום צורך בעגלונים, יהיה גם פחות צורך בנהגים. כמה מהר זה יקרה? אני לא יודע, אבל מאות אלפי נהגים יאבדו את מקום העבודה שלהם. יהיו עבודות שיישארו ויהיו שישתנו".

האזור האפור ביותר - והמדאיג - במהלך פלישת הרכבים האוטונומיים לשוק הרכב הוא ככל הנראה פרק הזמן שהמפתחים מתארים בכינוי "התקופה ההיברידית", עידן הביניים, שבו יסעו באותו הכביש מכוניות אוטונומיות לצד מכוניות שנהוגות בידי בני אדם. כיצד יתנהל המשא ומתן בין נהגים בשר ודם לבין המכונות? מעטים יודעים לחזות. ומה תחליט המכונית במקרה של זקנה שבחרה לקפוץ לכביש, והמוח המלאכותי ברכב צריך לבחור בינה ובין חייו של הנהג או בינה ובין חיי ילד שנמצא בצדו השני של הכביש?
 
"העידן ההיברידי תמיד יהיה איתנו, הוא לא ייעלם", מבהיר שוהם. "הולכי רגל תמיד יהיו, ואפילו האנשים הכי נלהבים מחזון המכונית האוטונומית לא חושבים שנהיגה ידנית תיעלם מן העולם. היא יכולה להישאר תחביב של אנשים, או לשמש לכל מיני צרכים מאוד מיוחדים. קחי למשל את חברת otto: אפילו הם מסתכלים רק על נהיגה באוטוסטרדות, וכשזה מגיע לנהיגה בעיר אדם נוהג את המשאית. אני לא חושב שנהיגה ידנית תיעלם. אומרים לי שנהיגה אוטונומית תופיע מהר משחושבים, ואני אומר – נראה".

הרכב האוטונומי של גוגל נוסע כבר שנים ברחבי קליפורניה. אבל לא נראה שזה הולך עדיין לכיוון של שיווק להמונים.
"נכון. וזה מביא אותנו לשאלה המוסרית-משפטית של העניין. מכונית אוטונומית, יכול להיות שהיא נהגה במשך שנה וחסכה מאה מקרי מוות, אבל לא רואים את זה. בפעם הראשונה שהיא תפשל - זה מושך את תשומת הלב. לחברת טסלה היו שני מקרים מפורסמים מהסוג הזה. הבעיה הזאת קיימת גם עכשיו, בתחומים אחרים. כיום רוב ההחלטות לגבי אישור בקשות להלוואות משכנתא נעשות על ידי אלגוריתם. כבר שם יש שאלות מוסר לגבי ההטיות שלו. אולי האלגוריתם מפלה אנשים בלי שידענו?"

באיזה אופן?
"האלגוריתמים מורכבים מאוד היום. אתה כותב כמה חוקים, שברור לך מה תהיה האינטראקציה ביניהם, אבל יש מרכיב מסוים של למידה ממוחשבת. לא ברור לך מה יצא ממה שיצרת. הרבה פעמים התוצאה טובה: סטטיסטית, מחשב המכונית נוהג הרבה יותר טוב מרוב האנשים. אבל איך ולמה? אתה לא יודע. אז אולי המערכת הממוחשבת תעשה עבודה נהדרת ואחוז ההלוואות הלא טובות ירד, אבל זה עשוי להיות במחיר של אפליה איומה נגד מגזר מסוים בלי שבכלל התכוונת.

"כשזה יגיע לנושאים של חיים ומוות זה יהפוך לבוטה מאוד. שלושה תינוקות לעומת שני זקנים, מי קודם למי? יש גם נושא של אתיקה בשדה הקרב, חיילים אוטונומיים. האם תהיה לחימה לא אתית? ככל שרמת האוטונומיה עולה, האימפקט שלה נעשה יותר הרה גורל".

שוהם מדבר על קצב שינוי טכנולוגי שהולך וגדל, ולכן מתבקש לתהות לגבי קצב ההיערכות להשלכות החברתיות של הפיתוחים הללו. פייסבוק, למשל לא לגמרי חזתה את האופן שבו היא תשנה את דרכי התקשורת בין בני האדם, וכיום היא מתמודדת עם "באגים" אנושיים באמצעות פלסטרים מקומיים, כגון מחיקת סטטוסים וחסימת כותבים באמצעות אלגוריתם לא מתוחכם מספיק, שמעלים מהרשת כל מי שהעלה תמונה של העוגה הכושית שאשתו הכינה.
 

באיזו מידה המומחים בתחום הבינה המלאכותית נערכים ליום המחר?
"החברות מודעות מאוד לאחריות שלהן. כשגוגל קנו את 'דיפ מיינד' (חברת הבינה המלאכותית שהפכה לחטיבה בתוך גוגל), חלק מתנאי הקנייה היו להבטיח התנהלות אתית. ענקי הייטק מביל גייטס ועד אילון מאסק, מיליארדרים שהקימו חברות ענק, הבינו שהבינה המלאכותית חייבת להתפתח באופן אתי ובשקיפות. הם יצרו גופים כמו Open AI ו-Partnership on AI, והכול במטרה להביא לשקיפות והוגנות.

"אני עצמי מעורב במיזם כזה, שמעוגן בסטנפורד והמטרה המוצהרת שלו היא לעקוב במשך מאה שנה אחרי ההתקדמות האתית בנושא הבינה המלאכותית. עדיין ברור לי שכמו כל טכנולוגיה מתפתחת, גם כאן יהיו הפתעות ויהיו כשלונות. לא בטוח שצ'רנוביל תהיה האנלוגיה הכי טובה, אבל אם יש מכוניות יש תאונות. גם כריות אוויר הן מנגנוני הגנה שחברות המכוניות הוכרחו לאמץ כשעולם הרכב התפתח".

ומעבר למכוניות - יש הבדל בין בינה מלאכותית ספציפית, כמו שואב אבק רומבה, ובין בינה מלאכותית כללית שיכולה לעשות פעולות רבות ברמה אנושית. עד כמה אנחנו קרובים ליכולת הזאת?
"הרבה פחות ממה שאנשים חושבים. הטיעון שאני תמיד משתמש בו הוא קריקטורה שאני זוכר מימי נערותי, של ילד שרוצה להסתכל בכוכבים מבעד לטלסקופ, אבל עומד על כיסא כדי להתקרב. קל להסתנוור בגלל ההצלחות האדירות שיש ללמידה הממוחשבת, אבל כל ההצלחות הן ברמה של זיהוי תבניות כזה או אחר - זיהוי פנים, זיהוי חתולים, זיהוי תנאים בכביש שצריכים התייחסות, זיהוי צורות בלוח שחמט. כשזה מגיע לשכל ישר, לקומון סנס, אנחנו רחוקים מאוד.

"דני חוזר הביתה ואומר לאמו, 'משה הרביץ לי, הרבצתי לו בחזרה, אבל המורה לא ראתה שהוא הרביץ לי אז היא כעסה רק עליי'. מחשב לא מסוגל אפילו להתחיל להבין מה קורה כאן. הזמן, הסיבתיות, השכר והעונש, מי יודע מה, ומי יודע מה האחר לא יודע. הטכנולוגיה הנוכחית לא יכולה אפילו להתחיל לחבוק את זה. אנחנו רחוקים מזה מאוד. אבל סביר להניח שמתישהו נגיע לשם.

"יש כמובן נבואות אפוקליפטיות, בסרטי מד"ב או אצל יובל נח הררי, שאני אוהב את הספר שלו אבל חושב שהוא לא מבוסס ואני לא מסכים עם המסקנות שלו. אני חושב שהתפיסה שהיה לנו תפקיד באבולוציה אבל עכשיו הוא נגמר, ותפקידן של המכונות להחליף אותנו, היא לא נכונה. אבל השאלה מה ההבדל בינינו ובין המכונה רלוונטית מאוד, והתשובה עליה לא לגמרי ברורה. האינטואיציה של המון אנשים בעולם אומרת שמותר האדם מן המכונה. מכונה היא דבר מכני, טוסטר, אומרים לה מה לעשות והיא עושה. לנו יש רגשות, בחירה חופשית, מודעות".

בשלב הזה מרים שוהם את סמארטפונו אל על ותוהה: "כשאני רוצה להגיע ממקום למקום, אני ו'וייז' הם אחד. אם אני צריך למצוא מה הטמפרטורה בירושלים, אני וגוגל אחד. עכשיו המכשיר הוא כזה, אבל הוא עשוי להשתנות. כבר היום יש ממשק אדם-מכונה, והנוירונים שלנו יכולים לדבר אלחוטית עם מחשבים, אז בוודאי שזה יקרה. ההבחנה בינינו לבין המכונה תיטשטש".

כלומר, ביום מן הימים אנחנו עצמנו נהפוך להיות קצת מכונות?
"לא רק זה. יהיו ננו-מכונות בגוף שלנו שירפאו מחלות. אולי גם יעשו אותנו חכמים יותר. אנחנו קרבים לעידן שבו המכונה תהיה חלק מאיתנו. האם זה מפחיד, מלהיב? לא יודע, אבל זו עובדה. אני חושב שכל טכנולוגיה היטיבה עם המין האנושי. נכון שהיו כמה טכנולוגיות לא סימפטיות - הירושימה לא היטיבה עם המין האנושי - אבל בגדול הטכנולוגיה ברוב המקרים מיטיבה.

"ההיבט שהכי מעניין אותי עוסק דווקא בהבדלים בינינו לבין מכונה. בחירה חופשית למשל. מכונה ממלאת פקודות, אבל האם זה כל כך ברור? מהי בכלל בחירה חופשית? אני מדבר על זה בהרצאת ה-TED שלי, שואל מה הפילוסופיה אומרת על זה, ואפילו מציג את המשפט של רבי עקיבא, 'הכול צפוי והרשות נתונה'.
   
"הציטטה שאני הכי אוהב היא של יצחק בשביס-זינגר. כשעלה לקבל את פרס הנובל שלו הוא אמר שאנחנו חייבים להאמין בבחירה חופשית, כי אין לנו ברירה. בשורה התחתונה אין לנו מושג קלוש מהי בחירה חופשית. אז השאלה החשובה באמת היא לא אם למכונה יש בחירה חופשית, אלא אם לנו יש".

ומה התשובה שלך?
"במשך שנים העברתי בסטנפורד קורס שעסק בשש שאלות יסוד: האם מכונה יכולה לחשוב, להבין, להיות יצירתית, להרגיש, האם תהיה לה בחירה חופשית והאם יש לה מודעות. בסוף הקורס, כשהיינו מדברים על בינה מלאכותית, הסטודנטים היו נדיבים הרבה יותר בתשובות. כשמדברים עלינו ועל מחשבים, אנחנו צריכים להבין את עצמנו יותר טוב. מה זאת אומרת שיש לנו רגשות, מהם הרגשות האלה?"

כלומר, ייתכן שהכל תוצאה של חיבורי נוירונים בגוף? שגם אנחנו סוג של מכונות?
"הפילוסוף דניאל דנט אומר שמודעות היא אשליה, ושהאבולוציה הובילה אותנו ליכולת המועילה הזאת. אבל נגיד שבסוף אנחנו סוג של מכונה מאוד מתוחכמת. אם המכונות יהיו מתוחכמות יותר, האם זה יהפוך אותנו לבעלי פחות ערך? למה? מי אמר? אז אני שואל שאלה אחרת. אני לא חושב שזה יהיה הן לעומת אנחנו. אני חושב שזה יהיה הן ואנחנו, כי הטכנולוגיה יותר ויותר תוטמע בנו".

צפית ב"ווסטוורלד"?
"כן. הסדרה עשויה מצוין. אני גם מתייחס אליה בהרצאת ה-TED שלי. אנחנו רחוקים מאוד מהאפשרות לייצר רובוטים שמקיימים את האשליה שאינם רובוטים, כמו ב'ווסטוורלד'. רחוקים מאוד. אבל אני לא חושב שזו מציאות לא מציאותית. וזה מחזיר אותנו לשאלה מה ההבדל הגדול בינינו ובין המכונות. בשלב מסוים זו לא תהיה שאלה בינארית, האם זו מכונה או אדם, אלא יהיה יצור עם מרכיב אנושי ומרכיב מלאכותי, שמשולבים זה בזה. אבל מדובר בתהליך של מאות שנים".

התקדמות הבינה המלאכותית מעוררת חששות ממאבקי כוח עצומים בין חברות: אחרי הכול, הראשונה שתחזיק בבינה מלאכותית יעילה במיוחד בתחום מסוים יכולה להשתלט על השוק כולו. אבל שוהם לא מודאג מהחזון הזה.

"יהיו מלחמות שלא שונות מאלו של יצרני סבון. זה לא יהיה על בסיס לאומי. אני חושב שגוגל ואפל ואמזון ומיקרוסופט יתחרו זו בזו לא פחות משהן יתחרו בביידו הסינית. יהיו אלמנטים של ביטחון לאומי, של טכנולוגיות לצרכים צבאיים ושל ריגול תעשייתי חוצה גבולות, אבל זה לא יהיה שונה מבטכנולוגיות של אלקטרוניקה אווירית".

השאלה היא אם תסריט מירוץ החימוש עשוי לחזור על עצמו.
"אני חושב שזו שאלה פוליטית, לא טכנולוגית. אם נחזור לעימותים בין-גושיים זה לא יקרה בגלל טכנולוגיה - ההפך, לטכנולוגיה יש נטייה לשטח את העולם ולמנוע יצירת גושים".

החזון של שוהם מציג משנה מתונה יחסית לרבים מעמיתיו למקצוע, שהבולט שבהם הוא הממציא והעתידן ריי קורצוייל. הם גם עבדו יחד במשך תקופה מסוימת, ששוהם לא נלהב לדבר עליה. הוא כן מוכן להודות שהיו ביניהם חילוקי דעות.
 

 
"אנשים כמו קורצוייל מאמינים שנגיע לנקודה מסוימת בזמן, נקודת הסינגולריות, שבה פתאום המכונה תעקוף את האדם באינטליגנציה שלה. אני חושב שאלו אבחנות לא מדויקות עד כדי כך שאי אפשר אפילו להתווכח איתן. ברור שבדברים מסוימים המכונות יעקפו אותנו, זה קורה כבר עכשיו. הן מחברות מספרים הרבה יותר טוב מאיתנו".

קורצוייל טוען מעבר לזה, הוא אומר שקפיצת המדרגה הטכנולוגית תוביל אותנו לחיי אלמוות. זה ממש הפך לדת שלו.
"כן, ובכל פעם הוא משנה את השנה שבה זה יקרה. הידע מתקדם בתהליך מואץ, בזה אין ספק, אבל על איכות הידע אפשר להתווכח. ניקח את הרפואה למשל: אין ספק שהיא עוברת טרנספורמציה מבוססת מידע, ולא אינטואיציה. גם הוגן להגיד שהיא תתקדם בעשרים השנה הקרובות מהר יותר מאשר במאתיים השנים האחרונות.

"האם נמגר את הסרטן? לא יודע. לא מספיק בקיא. האם נמגר את המוות? אני לא מאמין שיש אנשים עם מספיק ידע כדי להביע כאן דעה נחרצת. אני מאוד סקפטי כלפי העניין. הניחוש שלי הוא שהמוות עקשן מאוד. אפשר לדחות אותו דרך מיזוג הגוף עם המכונה ויצירת חלקי חילוף - יש לנו כבר עכשיו איברים מלאכותיים, יהיו מערכות שיחדשו תאים - אבל האינטואיציה שלי אומרת שהמוות יותר עקשן משחושבים".

עם חיי מוות או בלעדיהם, גם משנתו השמרנית יחסית של שוהם סבורה שהדינמיקות שהכרנו עד היום צפויות להשתנות. אבל אולי השאלה שצריכה להישאל היא לא כמה מהר זה יקרה, אלא היכן דור המחאה.

האם יבוא יום שבו יקומו ילדי הפרחים של העתיד ויגידו "לא, איננו רוצים להפוך למכונות. אין לנו רצון בחיי נצח"?
"במובנים רבים זה קורה כבר עכשיו. אפילו סטיב ג'ובס מנע טכנולוגיה מהילדים שלו, כי הוא הרגיש שזה מפריע להם. גם אני, כהורה לילדים צעירים, חרד ממידת השימוש שלהם בטכנולוגיה. אבל לא חזרתי לטבע, אני לא ישן על מחצלות. הצורך האנושי בתקשורת לא ייעלם. מדהים לגלות איך בכל פעם אנחנו מוצאים דרכים חדשות לתקשר.

"מעולם לא היה דור שלא קונן על הדור החדש ועל איך שהוא הולך ופוחת. אז הדור משתנה, אבל אני לא חושב שהוא פוחת. הוא פשוט שונה. אני דווקא מרגיש שהילדים חכמים יותר מאיתנו. את חכמה יותר ממני, והילדים שלך יהיו יותר חכמים ממך".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg