 |
|
|
|
|
פרשת שמיני |
|
|
 |
|
הרב דב לבנון על פרשת שמיני |
|
|
|
|
|
 |
|
|
19/4/2004 12:19
|
הרב דב לבנון
|
|
|
|
|
|
|
 |
הפטרת השבוע (פר' שמיני) עוסקת בהעלאת ארון ארון האלקים מבית אבינדב, ובמה שארע אז בפרץ עוזה, שהעיב על השמחה. נראה שהקשר של ההפטרה עם הפרשה הוא בהשוואה בין פרץ עוזה לבין מות נדב ואביהוא. נדב ואביהוא מתו "בקרבתם לפני ה' וימותו", ועוזה מת גם הוא בתופסו את ארון האלקים, וקרבתו היתרה אליו גרמה את מיתתו. ננסה לעיין בחטאו של עוזה וע"י זה להבין גם את חטאם של נדב ואביהוא, בחינת בא זה ולמד את זה.
החטא שבתפיסת הארון
הכתוב מתאר את מעשהו של עוזה כך: ( שמואל ב פרק ו)
(א) ויסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף:
(ב) ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ידוד צבאות ישב הכרבים עליו:
(ג) וירכבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את העגלה חדשה:
(ד) וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון:
(ה) ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ידוד בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים:
(ו) ויבאו עד גרן נכון וישלח עזא אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר:
(ז) ויחר אף ידוד בעזה ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים:
(ח) ויחר לדוד על אשר פרץ ידוד פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה
מה היה חטאו של עוזה, אמרו חז"ל (סוטה ל"ה.) מפני שהיה לו לדעת ש"ארון נושא את נושאיו" ולא היה לו לחשוש שישמטוהו הבקר. לכאורה קשה להבין חטא זה, הרי הוא רואה ששמטוהו הבקר, ושמא יפול ארון האלקים ויתבזה, האם עליו לסמוך בענין זה על הנס?
על כן מובן מה שאמרו חז"ל ששורש החטא היה בעצם העובדה שנשאו את הארון על עגלה ולא על הכתף, כמצות התורה. ודוד הרגיש שזה חטאו ששכח פסוק מפורש בתורה "ויחר לדוד" - שנעשו פניו "כחררה", מרוב צער על כך. כיצד קרה לו דבר זה ששכח פסוק מפורש בתורה? מובא בילקוט שמעוני (שמואל ב, רמז קמב) " דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות דכתיב זמירות היו לי חקיך , אמר לו הקב"ה דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותם זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ואיהו אתיה בעגלה".
חז"ל ראו באמירה זו "זמירות היו לי חוקיך"- כעין קלות הדעת בדברי תורה, שיכולים להאמר כמין זמר, ומתוך קלות ראש, והלא דברי תורה צריכים להלמד באימה בריתת ובזיע, וכן אמרו "אשרי אדם מפחד תמיד- ההוא בדברי תורה" (ברכות ), ופרש"י: שיחזור על למודו תמיד שמא ישכח, וכפי שאמרו כאן "התעיף עיניך בו ואיננו". אלא שאם אמירה זו יסודה בטעות, איך נקבעה לדורות בכתבי הקודש בספר תהילים?
ונראה לומר שמלכתחילה צריך ללמוד תורה מתוך קבלת עול, ומתוך עמל התורה, ואז הופכת התורה כ"דבש ונופת צופים", ו"פקודי ה' ישרים משמחי לב", וחוקי התורה נהים לירה (הרב קוק אמר:"כמו שיש חוקים בשירה, כך יש שירה בחוקים" ), ותורה שנלמדת בלא נעימה, עליה הכתוב אומר "ואני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (סוף מגילה), ובאופן זה נכון לומר זמירות היו לי חוקיך".
| |  | |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 | |  פירסום ב - nrg מעריב | אתרי מעריב | דרושים ל - nrg | תנאי שימוש | עזרה | כתבו לנו | מי אנחנו | |
|
