 |
בשנת 1951 התפרסם בכתב עת מדעי מאמר בשם "תיאוריית החלום במלאיה" מאת אחד, ד"ר קילטון סטיוארט. סטיוארט, שרשמית היה אנתרופולוג ופסיכולוג, אך עיקר כוחו היה כמספר סיפורים, תיאר במאמר חברה שחקר בשנות השלושים, שנראתה לו באותם ימים אוטופית כל כך עד שעלתה בו ההשערה שמדובר בחברה שנחתה עלינו מכוכב אחר. החברה שחקר נקראה "סנוי" (Senoi), וחבריה הם הילידים המקוריים של מלאיה (מלזיה כיום). על פי תיאוריו של סטיוארט, מזה מאות שנים שאין בקרב הסנוי פשעים אלימים או אפילו סתם סכסוכים, ולא רק זאת, אלא גם מחלות נפש וחוליים פיזיים אינם בנמצא. אנשי הסנוי העדינים והחייכנים חיים, אליבא דסטיוארט, בהרמוניה מופלאה אחד עם השני. ומה הסוד של הסנוי? שיתוף חלומות ושליטה בהם. החלום, מספר סטיוארט, מהווה חלק נכבד בתרבות בני הסנוי. בזמן ארוחת הבוקר למשל נוהגת משפחת הסנוי הממוצעת לבקש מהילדים הצעירים לספר את חלומותיהם. החלומות של הילדים מוסברים להם, והם
מעודדים לפעול בחלומות עתידיים על פי דרך שניתן לסכם בשלושה עקרונות: 1. תמיד התעמת עם סכנה ונצח אותה בחלומות. התקרב לחיות מפחידות, הילחם במתקיפים. 2. תמיד ממש עד תום ובלי פחד חוויות נעימות כמו ריחוף, שחייה או חוויות מיניות. 3. תמיד צור לחלומותיך תוצאה חיובית והפק מהם תוצר יצירתי. נסה להשיג מתנה מהחלום בדמות שיר, ריקוד, ציור או יצירה אחרת.
מעבר לכך, ישנם גם עקרונות לפעולה על סמך חלומות קודמים. אם, לדוגמה, חלם אדם שחברו מכה אותו, או לחילופין שהוא מכה את חברו, עליו לספר על כך לאותו חבר. על הצד המכה מוטל להציג את חיבתו לצד המוכה בדרך שתסלק כל רגשות שליליים ביניהם. בהמשך היום מתכנסים המבוגרים וחולקים את חלומותיהם אחד עם השני באופן דומה, בתהליך שמערב את כל הקהילה הבוגרת. התהליך הפסיכותרפי של שיתוף החלומות ופעולה לפיהם, והשליטה בחלומותיהם שמתורגלת מילדות, הם, על פי סטיוארט, הגורמים להרמוניה השוררת בשבט.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
מעדיף סיפור טוב
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מאמרו של סטיוארט לא זכה לתהודה רבה בזמנו, על אף תוכנו, בעיקר בגלל דמותו של סטיוארט עצמו. קילטון סטיוארט היה חוקר והרפתקן שהסתובב ברחבי העולם. הוא התחנך כמורמוני ביוטה, ובבגרותו הפך לנווד שרמנטי, רודף שמלות, וסוג של אנתרופולוג ופסיכולוג. האנשים שהכירו אותו מתארים אותו כגבר יפה תואר שנמשך לנשים ולתענוגות, אך גם רציני, אוהב אדם ונדיב בצורה יוצאת דופן. בלי התשוקות שלו, הם אומרים, הוא היה דמוי ישו, "אלוהים שסרח". תדמית הפלייבוי שדבקה בו, והעדפתו לסיפור טוב על פני עובדות יבשות, מנעה מסטיוארט להתקבל ברצינות על ידי הממסד, אבל לא הפריעה לו במסעותיו, בהם עסק במחקרים שונים, רובם סביב ההיפנוזה והחלומות, ובהפלת נשים לרשתו. בעת שהתפרסם המאמר האמור גר סטיוארט בניו יורק, שם עסק בפסיכואנליזה עד למותו ב-1965, כאמור ללא הכרה מיוחדת בעבודתו המדעית ובמאמר על הסנוי. כמעט מיד לאחר מותו אומץ המחקר של סטיוארט על ידי דור חדש. ילדי הפרחים של אמריקה, על האידיאלים והרעיונות החדשים שאימצו, נמשכו לחברה האוטופית שצייר. החזון של חברה שבטית, הרמונית ונקייה ממחלות דיבר אל ליבם, ורעיונות כמו השתתפות פעילה בחלומות, התמודדות עם פחדים, מימוש תענוגות והפקת תוצר יצירתי נראו להם ראויים לבדיקה. לא עבר זמן רב, ומספר רבי מכר שעסקו בחלומות אצל הילידים באמריקה ניכסו אליהם את מחקרו של סטיוארט. השליטה בחלומות ושיתוף חלומות לצרכים פסיכותרפיים הפכו לטרנד. מה שלא ידעו, או לא רצו לדעת, אנשי הדור החדש שאימצו ותרגלו את הרעיונות של הסנוי, הוא העובדה שלממצאיו של סטיוארט לא נמצאה עדות מדעית תומכת על ידי אף משלחת אנתרופולוגית מאז. הספקות המדעיים התגברו כשצוות שנסע ליצור סרט דוקומנטרי בנושא דיווח שלא מצא עדות למתואר בכתביו של סטיוארט |  |  |  |  | |
|