 |
/images/archive/gallery/117/507.jpg
צילום: מיכל גור ננדן  |
|
|
| בקיץ אני נודיסטית, בחורף אני בודהיסטית |
|
| אמירה נירנפלד בילתה 72 שעות בעירום קבוצתי והתאהבה בעצמה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אמירה נירנפלד
7/6/2004 10:16 |
|
|
|
|
|
|
|
אם יש משהו שאני שונאת, אבל ממש שונאת, זה לקנות בגדים. איכשהו אף פעם שום דבר לא מתאים לי - חולצות לא עולות לי על החזה, וכשהן כן עולות, השדיים שלי תמיד יושבים שם בצורה לא סימטרית, מכנסיים מתפוצצות לי על הישבן ומהאורך המיותר אפשר לעשות לפחות עוד זוג מכנסיים נוסף. וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על הבעיות שלי עם הבטן והירכיים. בקיצור, הודות לקסטרו ולזארה התפתחה אצלי שנאה עצמית שיכולה בקלות להיות דת עם משנה סדורה.
חוויית הגוף שלי תמיד היתה קשה ובעייתית. כבר מגיל צעיר ביססתי את המלתחה שלי על שני עקרונות בסיסיים: צבע שחור ובגדים שרחבים ממידתי לפחות בשתי מידות. ככל שניסיתי להסתיר יותר, כך היתה לי תחושה שהכל בולט יותר. לפני שבועיים, אחרי שהשתתפתי בפעם הראשונה באירוע נודיסטי אמיתי, זכיתי לחוויה מתקנת. באופן מפתיע, דווקא הפעולה ההפוכה של להתפשט מכל הבגדים במקום להתחבא מאחורי עוד ועוד שכבות, היא שעשתה את ההבדל.
"מה זה בגד?", שאל אותנו המנחה בסדנת הפתיחה של just be naked, פסטיבל העירום שהתקיים באשראם במדבר בשיטים. בגד זה מלשון בגידה, הבגד בוגד בנו, מוכר אשליה. "עירום", הוא הוסיף, "זה להיות טבעי, זאת האמת". וכך מצאתי את עצמי עירומה בין אנשים זרים. אחרי שהמשפט "יו אני עירומה" הפסיק
לעבור לי בראש, התחלתי להרגיש כאילו נטל גדול יורד מעל כתפי. פתאום, כשהכל היה חשוף ולא היה צריך לדאוג אם רואים את השומן ואת הצלקת המכוערת שיש לי ברגל, את השערות ואת השד יודע מה עוד, יש מקום לדברים אחרים.
מה זה עירום? הפכתי בשאלה בעודי עירומה. עירום זה קודם כל להיות חשופה ורגישה יותר לכל תחושה. להרגיש את אנגלי הזיעה יורדים במורד הגוף מבלי להיספג, נידפים להם, ככה, בטבעיות. עם הרוח. להיות עירום זה לתת לרוח ללטף לך את הגוף. להיות עירום זה להתכחש לכל הזבל הקפיטליסטי שמוכרים לך עיתוני האופנה והטלוויזיה. להיות עירום זה להסתכל על עצמך בצורה הכי כנה ולשאול האם אני יכולה לאהוב את מה שאני, בלי לחשוב איך אני ייראה בתוך מותג זה או אחר ומה זה אומר עלי אם אני נראית בהם טוב או רע. להיות עירום זה להפסיק להתעסק בפגמים שלי ולהיפתח באמת לעולם ולמה שיש לו להציע.
אבל אז, כשכבר היה נדמה לי שפיצחתי את עניין העירום - כלומר שבבחירה בין לחיות עם בגדים או בלי - ברור שעדיף בלי, סיפר לי אחד החברים בפסטיבל את העובדה המשעשעת הבאה: בתרבויות שבהן הולכים בעירום - הפריזורות יותר מושקעות. מסקנה: האדם, לא משנה איפה ומתי, תמיד יחפש משהו חיצוני להתעסק בו. משהו אחד קטן שבכל זאת יבדיל אותו מהאחר
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
הומואים מתאהבים בסטרייטים, סטרייטיות בלסביות
|
|
|
 |
|
|
|
אז הנה התחושות, המחשבות והמסקנות שעלו והתגבשו אצלי במהלך בערך 72 שעות עירום. עירום מאפשר לבחון מגוון תחושות: ממבוכה (כך מצאתי את עצמי מתלבשת ומתפשטת בצורה אקראית - היה נראה לי בלתי אפשרי לאכול בעירום, אך עם זאת לא היתה לי שום בעיה לשכב פרדקן על החול) ועד מיניות. המיניות לא נבעה רק מהצד המאוד גופני של חוויית העירום, אלא גם מתוך צד רגשי שכאילו הוגבר בו הווליום. נראה שיחד עם חשיפת הגוף, על היופי והפגמים שבו, גם הרבה מהרגשות והתחושות הופכות חשופות. הרגש שהיה בולט מכל היה הבדידות. מעולם לא נתקלתי בכמות כל כך מרוכזת ובולטת של צורך במגע. כשמשילים את הבגדים, כנראה שהבדידות הקיומית מגיעה לגבהים חדשים והצורך בחיבוק ובמגע גובר.
והמגע? הוא נע בין תמים (מסאז' קבוצתי ספונטני) למיני. כאן, באופן מפתיע, נוצרו הרבה חיבורים מיניים כמעט בלתי אפשריים - בין הומו לסטרייט, בין לסבית לסטרייט ובין בחור ובחורה שבמקום אחר לא היו נוגעים אחד בשני אפילו עם מקל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
