 |
/images/archive/gallery/111/388.jpg עומר יריב.
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| עומר יריב חושב שהספר החדש של רובין שארמה עושה לידע הרוחני את מה שטלוויזיה מסחרית עושה לתרבות: הופך אותו לחומר לעוס עם חומרי טעם מלאכותיים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשנים שעברו מאז יצא ספרו הראשון של רובין שארמה, "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", אז נאלץ למכור אותו מהבגאז' של מכוניתו, הפך עצמו שארמה למעצמה. ספריו הופכים לרבי מכר ברגע שהם יוצאים לאור, מנהלים שותים בצמא את אמנות הניהול הרוחני שלו ואלפי אנשים בכל העולם מספרים כיצד הם שינו את חייהם לטובה בעקבות קריאת הספרים. בעיני כל אלו שארמה הוא סמכות בענייני ניהול, ולא פחות מכך בענייני רוח. אך כאן בדיוק הבעיה, שכן בעיני הסצינה הרוחנית שארמה, על ספריו וסדנאותיו, מוקצה מחמת המיאוס. הספר החדש שנפלט מפס הייצור של מר שארמה (בע"מ), 'הקדוש, הגולש והמנכ"ל', הוא תירוץ מצוין לחזור ולדון בתופעה שהיא רובין שארמה, על פניה המרובות.
הספר עצמו אינו מחדש הרבה. העלילה, אם אפשר לקרוא לה כך, קצרה ופשוטה. הגיבור פוגש בבית חולים אדם מסתורי (אחד משלושת שמות התואר היחידים ששארמה יודע על קיומם. כל רעיון ואדם בספר הוא "מסתורי", "מדהים" או "מרתק") ששולח אותו למסע. הוא מבלה חודש ברומא עם כומר, חודש בהוואי עם מיליונר גולש גלים וחודש בניו יורק עם מנכ"לית של חברת ענק. זהו. זאת העלילה. כל השאר הוא הידע, התובנות ה"מדהימות", ה"מרתקות" וה"מסתוריות" שמלמדים אותו אנשים אלו. את התובנות הללו טוחן שארמה שוב ושוב. כל פיסת מידע מוצגת פעמים רבות בניסוחים מתחלפים, כשבין ניסוח לניסוח של אותו רעיון מפריעות רק קריאות ההתלהבות האוטוסוגסטיביות של הגיבור, בנוסח: "יש לך רעיונות ממש מעניינים... הם פשוט עמוקים מנקודות מבט רבות כל כך". אותן "תובנות מדהימות" שלומד הגיבור, ובכך דומה הספר הנוכחי לקודמיו, נטולות כל מקוריות.
שארמה מקבץ בצורה שיטתית ידע אמיתי ממקורות עמוקים, ועושה לו את מה שטלוויזיה מסחרית היתה עושה: מפשט, מרדד, משטיח ואורז בפלסטיק נוצץ. התוצאה היא גרבר רוחני, חומר לעוס שבתהליך הסטריליזציה שעבר איבד את טעמו המקורי, ועל כן שארמה צריך להוסיף לו חומרי טעם מלאכותיים בצורת דמויות הפלקט של הכומר המיטיב והשמח (מין סוג של רוברטו בניני), המיליונר שבעצם מעדיף לגלוש חסר כל, והמנכ"לית שמבססת את המשנה הכלכלית שלה על אהבה.
אז איך זה שהוא כל כך מצליח? שתי סיבות עיקריות, כנראה. האחת היא העובדה שהוא מגיש לאנשים ידע בצורה שבה הם רגילים לקבל אותו - תמציתי, לעוס, רדוד וארוז יפה. לזה התרגלנו וזה הפאסט פוד, פאסט תרבות ופאסט רוחניות שהוא מגיש לנו. הסיבה השנייה, שהיא גם הסיבה לכך שבכל זאת חייהם של אנשים משתנים כתוצאה מהגיבובים המסחריים של שארמה, היא שאמת, גם כשהיא מטופלת בידיים כל כך חסרות כישרון (לפחות ספרותי) וכל כך מסחריות, היא עדיין אמת. גם אחרי ההתעללות ששארמה מבצע בידע, האמת (אותה שארמה אסף ממיליון ואחד מקורות חכמים) עדיין מבצבצת מבין המילים חסרות המעוף שלו, ועדיין מצליחה לגעת בלבבות של אלו שלא היו מתקרבים אליה אלמלא אריזת הצלופן ותווית הרב מכר. גם אנשים שנמצאים עמוק בתוך החיפוש הרוחני שלהם התחילו איפשהו. להרבה יש את הספר שלהם, זה שפתח אותם לעולם הרוחני, ולא תמיד הספר הזה הוא יצירת מופת. הרבה פעמים מדובר במשהו שבמבט לאחור, יחסית לידע שצברו, מחוויר ונראה כמעט ילדותי. כספר פתיחה כנראה שלספרים של שארמה בכל זאת יש כוח מסוים. למרות, ולא בגלל, שארמה עצמו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
טוב בציטוטים
|
|
|
 |
|
|
|
מיהו רובין שארמה ומה המקור של הסלידה הרוחנית ממנו? ראשית, הוא אולי כתב כמה רבי מכר, אבל סופר הוא לא. קחו כל ספר שלו לידיים ותגיעו למסקנה הזאת מהר מאוד. שנית, הוא מעביר לאנשים תורת חיים תחת אצטלה רוחנית, אבל הוא גם לא מורה רוחני. זה שהוא ממוצא הודי, יודע לומר "נמסטה", וקרא לא מעט ספרים, לא הופך אותו לבעל סמכות רוחנית. הראייה המסגירה והעיקרית היא חוסר המקוריות הבולט שבו. אמנם ניכר שיפור ב"הקדוש, הגולש והמנכ"ל", ועכשיו במקום לנכס לעצמו ידע של אחרים הוא מרבה לצטט ולהודות בכך, אך עדיין אין הוא מציע ולו רעיון מקורי אחד. הכל כבר נאמר, נעשה ונוסה. מהדרך שבה הוא מתאר את הידע עצמו, ואת תגובתו של הגיבור שלו לתובנות המומטרות עליו, ניכר ששארמה עצמו מעולם לא הגיע להבנה אמיתית של כל מה שהוא מצטט על פני עמודים שלמים. זה פשוט ברור שהגיבורים של שארמה, וכפי הנראה גם שארמה עצמו, אינם יודעים איך זה מרגיש כשהיקום כולו מתפוצץ בתוכך. את ההתאהבות, החדווה שמפעפעת מכל מולקולה בגוף כשסופסוף הבנת משהו שידעת ושמעת עליו כל כך הרבה. לא הבנה אינטלקטואלית אלא חוויה מיידית, אישית שמתיכה לתוכך את הידע והופכת אותו לחלק ממך ואותך לחלק ממנו.
החוויה הקוסמית בזעיר אנפין הזאת מרודדת אצל שרמה לכדי אמירות פלסטיק כמו "זאת אמירה חזקה מאוד, האב מייק. למען האמת, זו ממש אמירה מהפכנית". עצם העובדה ששארמה יודע לצטט מהרבה מקורות לא הופכת אותו לרוחני, ובטח שלא למורה רוחני. אז מה נשאר? שארמה התאגיד המסחרי, זה מה שנשאר. כמות הכסף שרובין שארמה מגלגל היא לא קטנה כלל וכלל, ומה שמעצבן את הקהילה הרוחנית זה שהוא עושה את זה על חשבון הזניית הדברים היקרים מכל. שארמה לא מכניס רוחניות לעולם התאגידי/כלכלי/צרכני, כפי שהוא היה רוצה להציג את זה, הוא לא מאחד ומגשר בין שני העולמות. מה ששארמה מייצג הוא ניסיון של עולם התאגידים לנכס לעצמו גם את הרוחניות, להפוך אותה למוצר, לסחוט ממנה את המזומנים, ובדרך, כתוצאת אגב ובלי ששארמה עצמו אפילו מודע לכך, לנתק אותה מהמהות האמיתית שלה. זו שנמצאת מעבר למילים, במקום ששארמה לא יודע כלל, כנראה, על קיומו. שארמה אולי ניצב על כתפיהם של ענקים, כמו באחת האמרות שהוא כל כך אוהב לצטט, אבל הוא לא רואה ממטר.
הקדוש, הגולש והמנכ"ל יצא בהוצאת כתר.
|
|
|
|
|
|
|  | | החדש של שארמה. עוד מוצר רוחני רווחי לתאגיד | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מחפש תשובות ואוסף שאלות חדשות בדרך. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
