 |
/images/archive/gallery/825/932.jpg
ברוס, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| משרד הבריאות מזהיר: עישון סיגריות פוגם בהתפתחות הרוחנית. אושו, קרישנמורטי ורוברט מ. פירסיג בדיון מעושן. אם כבר שאכטה - שתהיה מדיטטיבית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חבר טוב שלי מספר שבכל פעם שהוא מדליק סיגריה הוא נתקף רגשות אשם. לא בגלל הנזקים הבריאותיים שהוא גורם לעצמו, חלילה, אלא בגלל שמהדהדת לו בראש הרצאה של המורה הגדול ג'. קרישנמורטי ששמע פעם. קרישנמורטי, שיכונה כאן לצורך הנוחות ק', סיפר באותה הרצאה על אחר צהריים אחד שבו ישב להנאתו בגן ציבורי, בניו דלהי אם אני לא טועה, וצפה בעוברים ושבים. הוא הבחין בהודי מבוגר שהגיע לגן על אופניים, התיישב בישיבת לוטוס והחל למדוט. אותו אדם ישב שם שעה ארוכה, כך סיפר ק', ואז פקח את עיניו, הוציא מכיסו חפיסת סיגריות, הדליק לעצמו אחת והמשיך בדרכו. קרישנמורטי המזועזע תיאר באותה הרצאה כיצד הפעולה של הדלקת הסיגריה ביטלה בבת אחת את כל האפקט החיובי של אותה מדיטציה. מאז, נשארה אצל אותו חבר המודעות שבנוסף לסכנה הרפואית, עישון סיגריות גורם גם נזק רוחני. ולפני שנמשיך, גילוי נאות קטן: גם אני בין המעשנים.
גדילה רוחנית מלווה לרוב בהבנה שגופנו ראוי ליחס
ההולם את חשיבותו כרכב הבלתי ניתן להחלפה שבו אנו עושים את המסע שלנו בעולם הנוכחי. שבכל פעם שאנחנו מכניסים לתוכו רעלים או חומרים כימיים ולא טבעיים אנחנו חוטאים לעצמנו. עם התגברות היכולת לחוש ברטטים העדינים ביותר, מתחזקת היכולת להקשיב לגוף ולהרגיש מה עושה לו טוב ומחזק אותו, ומה עושה לו רע ומפחית את האנרגיה שלו. סיגריה עושה לגוף רע. אין שום שאלה בעניין, כל מה שצריך זה להתבונן בגוף. ברמות הגסות כל מעשן מכיר את הליחה של הבוקר, את השיעול, השינויים שחלים בגרון ובקול, וזה לפני שנגענו במחלות הפוטנציאליות האיומות. ברמות העדינות יותר אפשר להרגיש את הירידה בחיוניות של הגוף לאחר עישון סיגריה ואת ההשפעות האנרגטיות של שאיפת הניקוטין והזפת לתוך המערכת העדינה שמקיימת אותנו. אז אם כל כך ברור לכולם שזה רע, איך זה שבקרב הקהילה הרוחנית, שלכאורה קשובה יותר לגופה, יש מיעוט לא קטן החוטא בעישון (את העיסוק ב"חומרים" אחרים נשאיר לפעם אחרת)?
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/537/917.jpg
קרישנמורטי צילום:  |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
פעולה שיש בה איכות מסוימת
|
|
|
 |
|
|
|
ב"זן ואומנות אחזקת האופנוע" העישון הוא חלק בלתי נפרד מחייו של הגיבור הסמי-אוטוביוגרפי של רוברט מ. פירסיג, שגם הוא סוג של מחפש (ומוצא) רוחני. יותר מכך, כשהוא בא להגדיר את האנשים שאינם חיים את חייהם על פי איכות, מושג מרכזי במשנתו, הוא מתארם כ"אותם אנשים שניסו לשכנעו שיפסיק לעשן. הם רצו לשמוע סיבות הגיוניות לעישונו, וכאשר נבצר ממנו להציג סיבות כאלה, התנהגו כלפיו ביוהרה. כאילו ירד במעמדו". ("זן ואמנות אחזקת האופנוע", הוצאת זמורה ביתן, תרגום: יהודה רגבים, עמ' 176). עישון הסיגריות אם כן, על פי פירסיג, הוא פעולה שיש בה איכות מסוימת, לאו דווקא חיובית. גם בתיאור התכתו המנטלית של פירסיג, או אם תרצו ההארה שלו, לא משות הסיגריות מבין אצבעותיו כש"הפחד מפני הכאב הגופני - כאב העולים על מוקד - נוחל תבוסה בשעה שסיגריות שורפות לא בכוונה אלא בטבעיות את אצבעותיו, עד שהן נכבות מכוח הפצעים שיצר חומן". (עמ' 318). אך פירסיג, שבכל מקרה מעולם לא ראה עצמו כמורה רוחני במובן הרגיל של המילה, הוא מאחרוני המוהיקנים. אם לפני מאה שנה היו גם מורים רוחניים שעישנו, היום ברוב המקרים החיבור בין סיגריות לבין רוחניות נראה בלתי אפשרי. ברוב המקרים הבעיה מתומצתת לכדי "אם אתה לא מצליח להיפטר מהרגל אחד קטן, איך אתה מצפה לגבור על כל המכשולים שבדרכך הרוחנית?", וכך, ללחץ הרפואי/חברתי להפסיק לעשן נוסף לחץ נוסף, מהאגף הרוחני.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| רוברט מ. פירסיג
| /images/archive/gallery/643/166.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
המיתוס, האידיאל והריקנות
|
|
|
|
|
|
|
אך כמו הרבה מהמעשנים, גם המעשנים הרוחניים לא תמיד יודעים למה הם מעשנים ובוודאי היו שמחים למצוא דרך קלה להפסיק את ההרגל המגונה. לקרישנמורטי היתה, מעבר לרתיעה מהעישון ("מעשה טיפשי", לדבריו), גם תובנה מעניינת אל תוך הדינמיקה של הרגל העישון. כאשר שאלה אותו אחת מתלמידותיו לגבי הפסקת עישון הגדיר את מצבה כבעל ארבע פנים:
- העובדה הקיימת שהיא מעשנת, והמיתוס המתלווה שעל פיו היא נהנית מעישון.
- המיתוס על פיו היא לא רוצה לעשן.
- האידיאל: היא היתה רוצה להיות מישהי שמעולם לא עישנה.
- הריקנות הפנימית שגורמת לאדם לפנות לעישון, מין, או כל דבר אחר.
על פי קרישנמורטי הבעיה היא למעשה לא בעישון. הבעיה היא במאבק שבין העובדה, הריקנות והמיתוס. במילים אחרות, אותן אמר כשהשתמש בעישון כדוגמה לשבירת והקניית הרגלים: "...העישון הופך לבעיה כאשר אני רוצה להפסיק לעשן. כל עוד אני מרוצה מכך, זו אינה בעיה. הבעיה צצה כאשר עלי לעשות משהו לגבי הרגל מסוים, כאשר ההרגל הופך למטרד, ואז אני רוצה להיפטר ממנו, לשים אותו בצד, ואז הגישה שלי לעישון היא גישה של התנגדות וגינוי. כלומר, אני לא רוצה לעשן, ועל כן גישתי לעניין היא או להדחיק אותו, לגנות אותו, או למצוא לו תחליף - לעשן, ללעוס". ("ספר החיים", תרגום חופשי)
אז גם מורים רוחניים כבר התייחסו לעניין העישון ותרמו את דעתם. טוב ויפה, אבל פתרונות יש להם? אז זהו, שבשביל המורים הרוחניים עישון הוא רק עוד חוליה בשרשרת ההתניות שמנהלות את חיינו בלי שנהיה מודעים לכך. ככזו, העישון הוא מכשול: כמו כל התניה, גם על העישון עלינו להתגבר בדרכנו אל החופש. אך באותה המידה, כמו כל התניה ובעצם כמו כל דבר אחר בחיים או אפילו ביקום, עישון, כשעושים אותו מתוך המודעות הנכונה, יכול להיות גם שער כניסה לשחרור המוחלט. רשות הדיבור נתונה שוב לקרישנמורטי שמוסיף ואומר: "אם כן, כיצד אוכל להתבונן בבעיה חופשי מגינוי, הצטדקות, או הדחקה? האם אני יכול להתבונן בעישון שלי ללא תחושת דחייה? נסו זאת עתה, (בזמן שאני מדבר), ותראו עד כמה זה קשה לא לקבל או לדחות. מכיוון שהמסורת שלנו כולה, הרקע שלנו כולו, דוחק בנו לדחות או להצדיק יותר מאשר להיות סקרן". שורש הבעיה, אומר קרישנמורטי, הוא לא בעישון אלא בסרט שאנחנו יוצרים לעצמנו ממנו, בעזרתה האדיבה של החברה. השפיטה שלנו את העישון כחיובי ובעיקר כשלילי, כמשהו שצריך להיפטר ממנו, היא שגורמת לנו לייסורים.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/616/101.jpg
אושו צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
שאכטה מדיטטיבית
|
|
|
|
|
|
|
גם למורה רוחני ידוע אחר מהמאה ה-20, אושו, היה מה לומר בעניין, וכדרכו יש לו גם הוראות מפורטות הרבה יותר. סיפור מפורסם אחד, בעל גרסאות רבות, מספר על אחד מתלמידיו של אושו שביקש ממנו עזרה בהפסקת עישון. אושו, שהצליח להפוך כל דבר שזז למדיטציה, הציע לאותו תלמיד להפוך, איך לא, את העישון למדיטציה. המדיטציה שלימד זכתה לכינוי "מדיטציית עישון", והיא מתועדת עד היום בפינות העישון שבאשרם בפונה. הנה הן לפניכם.
"עשה כך. כשאתה מוציא את הקופסה מכיסך, לרגע אחד פעל באיטיות. כשאתה מוציא את חפיסת הסיגריות מכיסך נוע לאט. תיהנה מכך, אין מה למהר. היה מודע, ערני. הוצא אותה החוצה לאט, במודעות מלאה. עתה הוצא את הסיגריה מהחפיסה במודעות מלאה, לאט - לא בדרך הישנה והמהירה, הדרך הלא מודעת, הדרך המכנית. ואז תתחיל להקיש עם הסיגריה על החפיסה - אך בערנות. הקשב לצליל, כפי שאנשי הזן עושים כשהסמובר מתחיל לשיר והתה מתחיל לרתוח. ואז - הרח את הסיגריה ואת היופי שלה. טבק הוא אלוהי כמו כל דבר אחר - הרח אותו, זהו ריחו של אלוהים. ואז שים את הסיגריה בפיך, במודעות מלאה, הצת אותה במודעות מלאה. תיהנה מכל פעולה, וחלק אותה לפעולות קטנות רבות ככל האפשר, על מנת שתהיה יותר ויותר מודע.
ואז שאף את השאיפה הראשונה: אלוהים בדמות עשן. ההינדים אומרים 'אנאם ברהם' שמשמעו 'מזון הוא אלוהים'. אז למה לא עשן? הכל הוא אלוהים. מלא את ריאותייך - זוהי פרניאמה (תרגול נשימה יוגי - ע.י). אני נותן לך את היוגה החדשה לעידן החדש! ואז שחרר את העשן, הירגע, ואז שאף עוד שאיפה. אל תשכח לפעול באיטיות רבה.
אם תוכל לעשות זאת, תופתע, ובמהרה תראה את הטיפשות של העניין כולו. לא בגלל שאחרים אמרו שזה טיפשי, לא בגלל שאחרים אמרו שזה רע: אתה תראה זאת. וההבנה לא תהיה שכלית בלבד. היא תנבע מישותך הכוללת, היא תהיה חזון של כוליותך. ואז, יום אחד, אם זה יפסיק, זה יפסיק. אם זה ימשיך, זה ימשיך. אל לך לדאוג בקשר לזה". (תרגום חופשי)
עושה חשק לשאכטה, לא? ואם כבר שאכטה, אז שתהיה מודעת.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/227/559.jpg צילום:  | | |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מחפש תשובות ואוסף שאלות חדשות בדרך. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
