 |
 |
|
|
|
|
| היום, 21 ביוני, הוא היום הארוך ביותר בשנה: אנרגיית היאנג תגיע לשיאה, השמש תטהר אותנו ומשאלות יתגשמו. מחגיגות הקלטים ועד סטונהנג'
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
נועם באומץ
21/6/2004 10:03 |
|
|
|
|
|
|
|
זה אמנם עוד לא ממש מרגיש ככה אבל בעוד מספר ימים יגיע הקיץ לשיאו, השמש תעמוד בשמים את מספר השעות הרב ביותר שנזכה לראות אותה שם השנה, ומאותו רגע ואילך היום יתקצר והלילה יתארך. ימי אוגוסט החמים עוד לפנינו אבל אנחנו כבר חוזרים אל החורף.
היום הארוך ביותר בשנה הוא יום עמוס משמעויות. הסינים רואים בו יום שבו אנרגיית היאנג, האנרגיה הזכרית,
נמצאת בשיא כוחה. האינדיאנים ראו יום זה כיום חופש בו אנרגיית השמש משחררת את האדם מכבליו הארציים. הקלטים ראו ביום זה יום של איחוד ואהבה, ולכן גם הרבה מאוד חתונות התקיימו ביום זה. אצל הנוצרים מצוין יום זה כ"Saint John The Baptist”. היהודים לא ציינו יום זה בשום צורה. בכל מקרה, 21 ביוני הוא יום שמח בו הטבע והאדם עוברים שינוי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
החגיגות
|
|
|
 |
|
|
|
הלילה שבין ה-21 וה-22 ביוני הוא ליל חגיגות בהרבה תרבויות. בקרב הקלטים והשבטים הגרמאנים הוא הוקדש לחגיגות ענק. זוגות צעירים קיפצו דרך טבעות אש אימתניות, כאשר גובה הקפיצה ניבא את גודל צמיחת התבואה באותה שנה, בשעה שבתולות תמות הביטו בנעשה בשקיקה וניגשו אל אנשי הדת לשמוע דברי נבואה מנחמים לגבי סיכוייהם למצוא בעל בשנה הקרובה.
לקראת שעות הבוקר המוקדמות, כאשר הגיעה השמחה לשיאה, קיבל הטקס תפנית, השירה הפכה לאפלה יותר וכוהני הדת החליפו את הזוגות הצוהלים על מנת להכתיר את מלך האלון Oak king)), האל האימתני שהיה ממונה על חצי השנה הקרובה, על תבואת השדה, על הסתיו, על היום המתקצר ולבסוף גם על החורף.
היום הארוך ביותר בשנה והלילה הקצר ביותר הם זמן של צמיחה, ברכה ושמחה. מכיוון שלא נהוג היה בתרבויות קדומות להתחתן בזמן העבודה בשדות הרי שרק בימים אלו, כאשר השדות כבר נזרעו אך התבואה עדיין לא הבשילה, התפנו הזוגות המאוהבים לטקסי הנישואים. באופן שהתאים בצורה קוסמית מופלאה להתרחשויות, זו גם התקופה בה הדבש בכוורות הגיע להבשלה מלאה. לכן זכה החודש שלאחר החתונה לכינוי ירח הדבש.
במשך אלפי שנים היו בני האדם עומדים נדהמים אל מול כוחה של השמש ביום שכונה בעבר "היום בו עומדת השמש במקום" (מהארץ נראה היה כי עוברים שלושה ימים עד שעושה השמש את מסלולה חזרה לכדור הארץ). האינדיאנים בצפון אמריקה היו רוקדים את ריקוד השמש המפורסם בתקופה זו וגם הפגאנים ייחסו ליום זה חשיבות מיוחדת וחגגו את טקסיהם ברחבי בריטניה (סטונהנג') וצפון אירופה, במקומות אליהם עדיין עולים רבבות אנשים מדי שנה להתייחדות עם השמש.
על פי הערכות שונות יעלו גם היום כעשרים אלף איש לסטונהנג', אנגליה, אחד האתרים הפגאנים הקדושים ביותר. בסביבות הצהריים, כאשר השמש תגיע לשיא כוחה, יחל טקס של ריקודים, תפילות ומדיטציה, שיגיע לשיאו בשעת השקיעה.
הסינים נהגו להקדיש יום זה לאלת השמש "לי" שבשמים, אך ממש כמו הקלטים הקריבו קורבן גם לכוח שמנגד, האדמה. כי את זאת ידעו הפגאנים, הסינים וגם האינדיאנים, בכל אור יש מין הלילה וגם שיא הפריחה נושא בבטנו את תחילת הסוף. יום זה שמוקדש להתפעלות מכוחה של השמש ולחגיגות של שמחה וחופש, הוא יותר מכל נקודת מפנה: מכאן ואילך אור השמש ילך ויקטן, הלילה יתארך ואנו נתקדם אל עבר החורף. מאחר ששיא הפריחה סימל עבור תרבויות אלה גם את שיא החורף הקשה בו היבול עשוי להיכחד מהמבול, הוקרבו ביום חג זה קורבנות למען חורף קל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
