 |
 |
|
|
|
|
| המורה הרוחני הכי גדול שאתם לא מכירים הוא קאובוי אמריקאי שכבר מזמן לא זוכר מי הוא. קוראים לו ריצ'ארד רוז |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עומר יריב
28/6/2004 9:40 |
|
|
|
|
|
|
|
המורה הרוחני הכי גדול שאתם לא מכירים (וזו לא הגדרה שלי) חי היום בבית אבות בארצות הברית. מחלת האלצהיימר משכיחה ממנו את תלמידיו ואת תורתו ולפעמים גם את עצמו. הוא לא זוכר את המחפש הרוחני חסר הליאות שהיה בנעוריו, והוא גם לא זוכר את המורה הרוחני חסר הפשרות שהיה בבגרותו - הכירו את ריצ'ארד רוז, קאובוי הזן הראשון, והיחיד בינתיים.
האגדה מספרת שכשריצ'ארד רוז עדיין היה בבטן אמו, הוטרדה זו על ידי שיכור. אביו, שרתח על השיכור, דרש את התנצלותו וכשלא קיבל אותה ירה בו. לאחר שנכלא האב, נשפט ונידון למוות, ורק לאחר תחנונים רבים של האם, שעדיין היתה הרה, קיבל חנינה. לתוך מציאות זו נולד ב-1917 ריצ'ארד רוז, השלישי מבין ארבעה ילדים במשפחה במערב וירג'יניה שבארצות הברית.
מגיל צעיר מאוד גילה ריצ'ארד נטייה לדת ובגיל 12 כבר נשלח לסמינר
כמורה עם מטרה ברורה: הילד רצה למצוא את אלוהים. כבר אז ניכרה בו הנטייה לספקנות וסקרנות, ועם הזמן הוא הגיע למסקנה שלמרות שהכמרים בסמינר אמורים לייצג את אלוהים, הם למעשה לא יודעים עליו דבר יותר ממה שהוא עצמו יודע. הוא מצא את עצמו מבלה יותר ויותר זמן בעליית הגג בחברת ספרים "לא ראויים" שלא אמור היה לקרוא. במהלך אותן שנים עבר חוויה מעצבת נוספת, כשגילה שנערה לה שייך תכונות מלאכיות, היתה שונה לחלוטין במציאות. האינטואיציה שלו, בה התגאה, נכשלה כליל, הוא לא יכול היה לשאת את העניין וניסה להתאבד בעזרת רעל עכברים. הניסיון נכשל אבל בעקבותיו הגיעה חוויה חדשה שהדהימה אותו: בשעה שהמתין למלאכים שיאספו אותו לשמים, הוא חווה חיזיון של גופתו מרקיבה בתוך קבר. בגיל 17 הוא החליט לעזוב את הסמינר ולחפש את אלוהים במקום אחר. התחנה הבאה: האקדמיה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
זאב בודד במעבדה מהלכת
|
|
|
 |
|
|
|
רוז מימן את לימודיו בקושי רב והתקיים במשך תקופה ארוכה על חלב וממתקים בלבד. הוא חיפש את אלוהים ואת התשובה לשאלות נצחיות אחרות בתוך אטומים ומולקולות, אך לאחר כמה שנים נאלץ להודות שגם מלימודים אקדמיים לא תבוא הישועה, תרתי משמע, ופרש ממסלול זה. בשנים הבאות הפך רוז לזאב בודד. הוא הפך את גופו למעבדה מהלכת וניסה כל דבר ששמע עליו. הוא תרגל יוגה, הפך לצמחוני, התנסה בהתנזרות והתבודד תקופות ארוכות בחווה של הוריו. גם הופעתו היתה מוזרה בנוף המקומי: הוא נהג לגלח את ראשו וטיפח זקן תיש, על גופו עטה בגדים שחורים בלבד ולהשלמת ההופעה נהג לעתים לחבוש גם כובע גנגסטרים שחור. הוא עבד במספר עבודות לתקופות קצרות, והיה מוכן לעשות הכל על מנת להרחיב את הידע והניסיון שלו. התקופה היתה סוף שנות השלושים תחילת שנות הארבעים, וארצות הברית של אותן שנים לא היתה בדיוק המקום לחפש בו ידע מיסטי רוחני.
רוז, נאמן למטרתו, נהג לנסוע בטרמפים לצד השני של המדינה אם רק היה שומע על ספר מסוים שנמצא בספרייה כלשהי, או על מורה מיוחד, או על קהילה רוחנית. הוא היה מגיע ליעדו, מתנסה במה שהציעו לו ולוקח איתו הלאה את כל מה שנראה לו אינטואיטיבית נכון. כמות השרלטנים והמתחזים למורים רוחניים שפגש במקומות שהסתובב בהם או לחילופין בין דפי הספרים, גרמה לו להבטיח לעצמו שביום שבו יהיה ראוי להיות מורה (כי "מי שאינו יודע הכל אינו יודע כלום") יפעל נגד אותם שרלטנים.
הרצף בן כמעט העשור שהקדיש רוז לנסיונות נקטע באופן טראומטי כשקיבל ידיעה על כך שאחיו ג'יימס, אותו אהב מכל, נהרג במלחמת העולם השנייה. אז, מתוך הכאב והאבל התעורר רוז לראות את האגואיסטיות שאפיינה את מסעו הרוחני והכיר בכך שגם היום, אחרי כל כך הרבה זמן, הוא עדיין רחוק ממטרתו הסופית. השנתיים שבין גיל 28 ל-30 היו הקשות ביותר. מאבק איתנים התחולל בנפשו. הוא ניסה פעם אחר פעם להפסיק את תרגוליו השונים, אך חזר אליהם שוב ושוב. הוא עמד בפני שברו של חלום והחליט שהגיע הזמן להיכנס למסלול חיים רגיל. הוא נסע לסיאטל על מנת למצוא עבודה ואף עמד להינשא, צעד שסתם בעיניו את הגולל על חיפושיו אחרי אלוהים ותשובות. שוב הוא מצא עצמו נמשך לספרייה ומתרגל יוגה. הוא החליט למצוא את דרך הביניים בין החיפוש לחיי היומיום, וניסה לפעול בנושא, כשפתאום אירע השינוי. רוז עבר סופסוף את הטרנספורמציה לה חיכה כל כך הרבה שנים. "לא מצאתי את אלוהים", הוא אמר שנים אחר כך, "מצאתי שאני הייתי אלוהים. אפילו זה לא נכון... מצאתי שאני אלוהים. וכל אחד מכם שילך בדרך עד סופה ימצא את אותו הדבר".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
