 |
/images/archive/gallery/147/309.jpg ג'ים ג'ונס.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| בשנות השבעים בסן פרנסיסקו אדם כריזמטי בשם ג'ים ג'ונס הוביל התאבדות המונית של 900 אנשים. הוא הבטיח והם האמינו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
בועז רוטשילד
3/8/2004 10:02 |
|
|
|
|
|
|
|
מדברים אצלנו הרבה לאחרונה, ולא רק לאחרונה, על עשבים שוטים, כאלה שמוכנים להרוג ראשי ממשלה למען רעיון "קדוש" כלשהו, עם גושפנקא אלוהית כמובן. כולנו גדלנו על הסיפור (שמן הסתם לא היה ולא נברא) בדבר מילותיו האחרונות של יוסף טרומפלדור "טוב למות בעד ארצנו", ועל מיתוס מצדה שאינו אלא גלוריפיקציה של מוות בשם אלוהים. מן העבר השני של הגבול הולך פסטיבל ההתאבדות ומתעצם כאשר כל פיגוע התאבדות זוכה כמובן לסיקור מיידי בכל כלי התקשורת החשובים. וכשמדובר בסיפורים שוליים יותר, דוגמת החווה של דיוויד כורש בוואקו טקסס או הכת היפנית של שוקו אשאהארה, אנחנו מזכים אותם במנת הגינוי והצער הראויה להם - אבל בדפים האחוריים, או בסוף המהדורה לפני התחזית.
ההקבלה בין מעשי טרור פוליטיים ואטרפים אקסצנטריים של חבורת משוגעים בטוקיו או בטקסס, היא פחות מופרכת מכפי שהיא עשויה להיראות. בשני המקרים מדובר בדת, או במשהו שמגדיר את עצמו ככזה, בשני המקרים מדובר במנהיגים כריזמטיים המנצלים את תמימותם או טיפשותם
או מצבם הכלכלי של אנשים שבכל מקרה לא היה להם סיכוי לשרוד בחברה "נורמלית", ובשני המקרים מדובר בשקר, ולא סתם שקר אלא שקר מסוכן. האמת היא כמובן שלא טוב למות, קל וחומר להתאבד בעד שום דבר, בטח שלא בשביל ארץ, אבל גם לא בשביל הבטחות לגן עדן ארוטי על פי מיטב הדמיון האוריינטלי.
מכל כתות הרצח הללו, אחת המעניינות ביותר היא כת "מקדש העם" של ג'ים ג'ונס דווקא. אולי בגלל שהיא צצה במקום ובזמן הכי פחות מתאימים - סן פרנסיסקו של שנות השבעים. למה בדיוק קרה מה שקרה בסיפור ג'ונסטאון לא לגמרי ברור עד היום, אבל לא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין שאנשים במצוקה יעשו הכל למען הבטחות שווא, בפרט כאשר הן יוצאות מפיו של מי שמתיימר לייצג את אלוהים. הסיפור הבא יכול היה בקלות לקרות בארץ ישראל העתיקה, ואז היו מלמדים אותו בבתי הספר והופכים את מקום ההתרחשות לאתר תיירות/פסטיבלי רוק לאומי. למרבה האירוניה הוא קרה באמריקה אבל אפשר לראות בו גם משל במובן הרחב, וגם אזהרה במובן הצר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
גלגול מודרני של ישוע הנוצרי ולנין
|
|
|
 |
|
|
|
בעשרים ושבעה בנובמבר 1978 נרצחו מי שהיה ראש עיריית סן פרנסיסקו וסגנו הארווי מילק בידי חבר מועצת העיר דן ווייט. הייתה זו מכת מוות שנייה לסן פרנסיסקו בתוך פחות משבועיים. תושבי העיר השמחה ביותר בעולם עדיין לא הספיקו להתאושש מהרצח הכפול כאשר נאלצו להתמודד עם חוויה טראומטית נוספת הנחשבת עד היום לאחת הכבדות ביותר שפקדו אותה, טרגדיה שגבתה יותר קורבנות מכל רעידות האדמה שפקדו את אזור המפרץ במשך השנים, כולל הרעידה הגדולה של 1906 שהסתיימה בשריפת ענק שכילתה את כל חלקה המזרחי של העיר.
בשמונה עשר בנובמבר אותה שנה נמצאו תשע מאות מתושבי העיר שהיו חברים ב"מקדש העם", כת נוצרית-מרקסיסטית שמנהיגה היה ה"כומר" ג'ים ג'ונס, מתים בג'ונגלים של גאינה. תוך שעות מספר התברר שכמעט כולם, כולל נשים וילדים, התאבדו באמצעות שתיית משקה קל מהול ברעל. כמה גופות נוספות של אנשים שניסו להתנגד או להימלט נמצאו מתים מיריות אקדח.
מנהיג הכת ג'ים ג'ונס, בנו של חבר בקו-קלקס-קלאן, הארגון הגזעני ביותר בהיסטוריה האמריקאית שנוסד ב-1866, ראה עצמו כגלגולם המודרני של ישוע הנוצרי ולנין. ג'ונס, איש בעל כריזמה והיסטוריה של ניצול מיני, היה רדוף חזיונות אפוקליפטיים על שואה גרעינית מתקרבת, שרק שתי ערים ישרדו אותה: יוקאיה שבצפון קליפורניה ובֶּלו הוריזונטֶה בברזיל. מרבית החברים במקדש העם שהקים בסמוך למועדון הרוק המיתולוגי פילמור ווסט בסן פרנסיסקו, היו אנשים קשי יום, רובם אפרו אמריקאיים או ממוצא היספאני. ג'ונס אף זכה בכמה מלגות ופרסים על פעילויותיו ההומניטאריות. כאשר עייף מלחכות למלחמת גוג ומגוג הנהיג את מה שקרא "לילות לבנים", מחאה נגד גזענות ופשיזם. צורת המחאה: התאבדות. רשויות העיר לא מיהרו לפעול והעניקו לג'ונס מספיק זמן להעביר את חסידיו, גברים נשים וטף, לגאינה, מדינה דרום אמריקאית הנמצאת בין סורינאם וונצואלה, שם הקים קומונה בשם ג'ונסטאון.
אט אט החלו השמועות על הנעשה בג'ונסטאון להטריד את ראש העיר החדשה, דייאן פיינסטיין, ובבוקר השמונה עשר בנובמבר טס חבר הקונגרס ליאו רייאן לחקור את הנעשה בג'ונגלים של גאיאגה. רייאן זכה לקבלת פנים צוננת – פחות מיום לאחר הגיעו ניסה אחד מחברי הכת לרוצחו. הוא נפצע קלות והחליט להסתלק יחד עם שמונה עשר מחברי הכת שהביעו את רצונם לעזוב את המקדש ולחזור לסן פרנסיסקו. קבוצה של אנשי הכת עקבו אחריהם לשדה התעופה המאולתר שם פתחו עליהם באש. ליאו רייאן, שלושה עיתונאים שהתלוו אליו ואחד מהנמלטים נהרגו ואחד עשר אנשים נפצעו.
שעות מספר אחרי כן הורה הכומר הטוב לחסידיו לשתות משקה קל בטעם ענבים, מהול בציאניד ותרופות הרגעה. התינוקות קיבלו את התמהיל הקטלני באמצעות זריקות. כל המתנגדים, להוציא אנשים ספורים שנמלטו אל הג'ונגל, נורו למוות בידי שומרי ראשו החמושים של ג'ונס. ג'ונס עצמו נמצא אף הוא הרוג אם כי לא ברור עד היום האם התאבד או שמישהו מחסידיו עשה עימו את החסד האחרון. סך הכל איבדו את חייהם למעלה מתשע מאות איש. הגופות הוחזרו לסן פרנסיסקו, שם עברו מסכת ייסורים נוספת שכן לא נמצאה כנסייה נוצרית שהסכימה לקבור אותם. בסופו של דבר הסכימה כנסייה באוקלנד השכנה לקבור 409 מהם והשאר נשרפו. הקומונה עצמה פורקה ונבזזה בידי הכפריים המקומיים ובשנת 1980 פרצה בה שריפה מסתורית שכילתה את המקום.
|
|
|
|
|
|
|  | | מתאבדי ג'ונסאטאון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
