 |
/images/archive/gallery/149/286.jpg פסטיבל קדם.
צילום: מיה הוד  |
|
|
|
|
| מיה הוד בילתה שלושה ימים בפסטיבל רוחני יהודי ומצאה את ההבדלים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מיה הוד
8/8/2004 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
אל פסטיבל קדם, פסטיבל יהודי רוחני, שנערך בשבוע שעבר בנאות קדומים, הגיעו 1,000 אנשים. 80 אחוז מהם דתיים, כיפות סרוגות, ברסלבים, חרדים, חב"דניקים, אבל גם חילונים. הם רצו לתת אלטרנטיבה יהודית לאלטרנטיביים, ולפרק את המשוואה רוחניות = מזרח, וכמו שזה הרגיש, הם גם הצליחו. "זו לא גרסת
שאנטי לייט, וזה גם לא פסטיבל דתיים", אמר לי אחד המארגנים, "אלא מקום שבו דתיים שמחפשים התחדשות וחילונים רוחניים שמחפשים קשר יהודי, יכולים ללמוד ביחד". בהרבה מובנים ההתנהלות היתה זהה באופיה ובמהותה לשלל פסטיבלי השנטיפי בראשית ושות', ועם זאת, הפסטיבל הייחודי הזה היה שונה, אחר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
10 דברים שלא תמצאו בפסטיבל חילוני
|
|
|
 |
|
|
|
· מתחם סדנאות לנשים וגברים בנפרד. למרות שהשפה היתה גם מגע: חיבוקים, לחיצות יד ועוד, היא לא היתה העיקר. בטח לא כמו בפסטיבלים דוגמת שנטיפי ושות', בהם ניתן למצוא בכל רגע נתון עשרות מתחבקים, במעגלים ובשיירות, חיבוקים שלפחות חלק מהם הופכים לחרמנות צרופה. אל דאגה - חלק מהסדנאות היו מעורבות.
· סיורים מודרכים בטבע. לא נצפתה התעלמות מהאתר בו התארח הפסטיבל. חמש פעמים ביום יצאו סיורים מודרכים בשמורת נאות קדומים, בנושא "טבע. אדם. משל ומה שבניהם". סיפורי תנ"ך ומדרשי חכמים העולים בין כרמי גפן וזית, ברכות מים, מתקנים חקלאיים ובעלי חיים.
· הופעות מוזיקה של גברים בלבד. סיני תור מקריית ארבע הוא הלהיט של הדתיים, מסתבר. בשרוואל כחול וסרט שמחזיק את התלתלים הארוכים שלו, הוא שר טקסטים שמופנים לאלוהים. מלווים אותו גבריאל חסון שגם שר בעצמו, גיטריסט חילוני ומתופף חרדי. לא להיט? הבנות מתרגשות, הקהל יודע את השירים בעל פה. ושוב, ההערצה כאן היא משהו הרבה יותר מתון. תור לא שוכח להזכיר בין שיר לשיר שאלוהים רוצה אותנו שם, בחברון, ושיש דיסקים למכירה.
· מתפללים. בשעות קבועות מתקיימות תפילות, אבל יש גם מתבודדים, כאלה שיוצאים מהמתחם לטבע, לאגמים, לשבילי ההרים, מטיילים, יושבים, מתנדנדים, חושבים, מתפללים וחוזרים.
· המרצים מתנדבים. 45 מרצים. רובם דתיים, החילונים לא הסכימו להתארח בחינם. ביניהם הרב מנחם פרומן מתקוע, שדורש כשהוא עטוף בתפילין מכף יד ועד ראש, איתמר קגן מ"ימימה" לימודי יהדות מעשית, הרב יובל אשרוב מאילמה, המכללה לרפואה סינית באור הגנוז, ודני לסרי מהאקדמיה הדיאלוגית, בי"ס תיכון חילוני פתוח. כמו שאתם מבינים, התוכן הוא העיקר.
· השפה. כל מרצה מסיים את הרצאתו בברכה לקהל ולעם ישראל, וזה, עונה "אמן". כששותים מים אומרים 'שהכל נהיה בדברו', ואחרי כל משפט שלישי אומרים "ברוך השם", או "בעזרת השם", שיהיה, ליתר ביטחון. בכלל, הוא, השם, מוזכר פה לא מעט. זה בניגוד ל"התחברות", "אקזיסטנס", "צ'י" ו"אום" החילוניים.
· שקט. יש פה שקט. נכון, זו גם פונקציה של כמות האנשים. אבל לא לזה אני מתכוונת. גם כששרים ורוקדים ומדברים - יש שקט. החבר'ה פה מצאו אלוהים, משפחה, משהו. והנינוחות הזאת שונה כל כך מאווירת החיפוש הקדחתנית החילונית שאין בה מרגוע.
· צניעות. כולם לבושים היטב. יש שמקפידים עד רמת הגרביים. החיסרון: מאוד חם. היתרון: מעלה את רמת הריכוז. המיניות לא חגה במערבולות מטורפות סביב כל עין. יש מבטים. ראיתי. אבל הם לא העניין.
· הזמן. פסטיבל כזה לא יכול היה להתקיים בשבת או חג כמו אצל החילונים. לכן הם מצאו זמן חול, שהוא חופש גדול, וגם מתקשר לחג (ט"ו באב שהוזכר בחלק גדול מהסדנאות). אה, וגם עומדים פה בזמנים. סדנאות מתחילות מתי שכתוב שהן מתחילות. איחורים אופנתיים זה לא הטרנד כאן.
· לא למטרת רווח. ההתאגדות הזאת נעשתה מתוך חלום. "פעם ראשונה שעבדתי עם אנשים מהבטן, מתוך אמונה", סיפרה לי גילי גל, אחת המארגנות. טוב, ככה בטח התחילו גם הפסטיבלים האחרים. מחיר הכניסה לפסטיבל היה 65 ש"ח ליומיים, מחיר סביר לכל נפש - "שזו לא תהיה הסיבה לא לבוא". אבל בספירה שנעשתה בסוף היום הראשון, המארגנים קלטו שחמישים אחוז מפוקדי המקום לא שילמו בכניסה. מוזר. במימון הפסטיבל התחלקו ארבעת המארגנים ושמורת נאות קדומים. רוב העסקאות נעשו בברטר (עיסקאות החלפה). אין ספק, הם יצאו בהפסדים, "אבל זה שכר הלימוד שלנו", גילי מסכמת.
· ג'ויינט אחד לא הרחתי לאורך כל הפסטיבל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
