 |
 |
|
|
|
|
| יוסי רז על הצורך האנושי במושלמות והיופי שבאי השלמות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
18/8/2004 9:50 |
|
|
|
|
|
|
|
צהרי אוגוסט 2004, לב נהר הקיץ של גוש דן, מרפסת ביתי. אדי חום עולים מהסורגים השחורים של מעקה המרפסת. "נטלי, מור, לירן - בואו הביתה!" אני שומע את השכנה קוראת לילדיה שבחוץ. אני עוצם את עיני, נושם כמה נשימות עמוקות ומדמיין שעכשיו, ברגע זה, אני ביפן. "אקירה, מיצ'י, ריי", קוראת השכנה היפנית לילדיה לשוב הביתה.
אקירה, מיצ'י וריי הם שמות נפוצים ביפן של היום. אקירה היא "בהירות". מיצ'י היא "דרך", ו"ריי" הוא "חסד אלוהי". איזה יופי, אני ממשיך לדמיין, כל כך שמימי וטהור לקרוא לילדים בשמות כאלה,
כמו ציור יפני המשרטט קווים מושלמים על נייר אורז.
מכונית צופרת. אני פוקח את עיניי. נטלי, מור ולירן כבר מזמן נחים בביתם. שקט ושלווה הגיעו לביתי. רק שאלה טורדנית אחת מחזירה אותי שוב אל החלום היפני: מדוע הורים רבים ביפן מעניקים לילדיהם שמות המסמלים שלמות רוחנית נשגבת כל כך? ובכלל, האם יש מישהו המשוחרר מהצורך לחפש את השלמות בכל דבר? הורים שמתאמצים לגדל ילדים מושלמים ורווקים שמתאמצים למצוא בן זוג מושלם ויש עוד דוגמאות רבות שהמכנה המשותף של כולן הוא הצורך האנושי במושלמות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
וואבי סאבי
|
|
|
 |
|
|
|
באי המושלמות יש יופי. בפשטות ("וואבי") של כלי התה היפניים, העשויים קרמיקה גסה, "בלתי מעובדת" - יש מושלמות. כלים שהעלו חלודה ("סאבי") הם מושלמים ויפים יותר מכלים מבריקים ומצוחצחים. טחב על הקיר, ריהוט גס, ציור דהוי, חלל ריק בתוך ציור - כל אלה הם רכיבים במערכת האסתטיקה היפנית, המעידים על היופי שבחוסר המושלמות.
הערך האסתטי הגבוה הניתן לדברים בלתי מושלמים מעיד על הבנה רוחנית גבוהה, שאומרת שאין לחפש את המושלם מפני שהוא נמצא מסביבנו, ממש תחת אפנו, אנחנו רק צריכים להתעורר אל "המושלמות של אי השלמות": הנעל המתבלה, הבוץ בפתח הדלת, העלים היבשים שלא גורפו, המים בנהר, המים בברז, המים המלוכלכים בגיגית.
מורה הזן היפני דוגן נהג לרחוץ את גופו בגיגית. הוא היה ממלא את הגיגית במי הנהר ובסיום הרחצה היה שופך את המים המשומשים בחזרה לנהר. דוגן השיב את המים אל אחדותם המקורית עם הנהר. תודעה רחבה כמו שלו, תודעה המתעוררת אל השלמות שמסביבו, היתה מסוגלת להיפתח אל המים המשומשים כדבר מושלם ומקודש.
דוגן מלמד אותי להפסיק לחפש את השלמות בכל דבר. הוא מלמד אותי שהרוחניות הנשגבת ביותר היא להתעורר אל השלמות שמסביבי. שלמות שנמצאת בדברים הצנועים, הבלתי גמורים, הבלתי פתורים. בחולשות שלי. בהרגלים השליליים שעדיין לא נגמלתי מהם. אני רוצה להיות אמיץ מספיק כדי לשבת רגוע וקשוב במרפסת ביתי, ולהתבונן בפחדים, במאבקים ובכאב האישי שלי - כדברים ראויים, מקודשים, מושלמים. אני רוצה להעניק אהבה וחמלה לאנושיות המוגבלת שלי, לעייפות, לגעגוע. ואחר כך, כמו דוגן, אני רוצה למזג את המים המשומשים עם אחדות הנהר הגדול.
|
|
|
|
|
|
|  | | "למרות שיש גשר, הסוס שלי עובר במים" | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
