 |
/images/archive/gallery/161/422.jpg ''יער''.
ציור: דפנה ערוד  |
|
|
|
|
| אורי לוטן מפטפט עם הציירת דפנה ערוד על יערות, אור והמורה המושלם |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורי לוטן
31/8/2004 9:44 |
|
|
|
|
|
|
|
משולש הקסמים של עיר הולדתי נמצא לא רחוק דווקא מאחד המקומות הפחות קסומים שבה, דיזנגוף סנטר. שם, במרחק נשימות ספורות יש לי את אוסקר הרוקח ההומיאופתי שלי ואחד האנשים המדהימים שפגשתי בגלגול
הנוכחי. משמאלו ד"ר ז'ין יאנג, האקופונקטוריסט הסיני שלי, שמסוגל במחטיו הדקיקות ובשלוותו התמידית לגרש שדים - פנימיים וחיצוניים - ובין שניהם קודקוד המשולש, דירת הגג המופלאה של דפנה ערוד. אני לא יודע מה זה, אבל משהו מחבר אותנו כבר כמה גלגולים. בגלגול הזה היא מבוגרת אפילו ממני (ואני כבר לא תרנגול צעיר, כידוע) והיא עדיין אחת הנשים היפות והחכמות שיצא לי לפגוש.
היא ציירת ומשוררת (בין השאר כתבה טקסטים לשירים של קורין אלאל, דנה אינטרנשונל וחיה סמיר), ולמרות שציוריה מקשטים כמה קירות מכובדים בבתיהם של אספני אמנות אמידים, ואף הופיעו בסניף הישראלי של סות'ביס, בית המכירות הפומביות היוקרתי ביותר בעולם, דפנה ערוד אינה מרבה להציג בתערוכות. על פי רוב היא ספונה בביתה המצודד שבו היא מארחת אנשים אהובים ואוהבים.
ביום חמישי הקרוב תינתן הזדמנות גם למי שאינו נמנה על חבריה הקרובים להעיף מבט אל עולמה הפנימי של דפנה ערוד בגלריה סוהו בדיזנגוף סנטר, שם תיפתח תערוכתה הראשונה מזה זמן רב - "ביער ביער", אוסף ציורי שמן רוחניים ומלאי השראה המראים כולם יערות קסומים ומסתוריים המובילים אל אור הבוקע ממעמקים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הגנב, הצדיק והמורה המושלם
|
|
|
 |
|
|
|
לקראת התערוכה נפגשנו על הגג שלה, שבעצמו נראה כמו יער קטן שבו חיה קוסמת טובה, ועשינו את מה שאנחנו עושים לפעמים בלי כל סיבה, שתינו קפה, שמענו רוק קלאסי ופטפטנו.
- מה זה יער בשבילך?
"זה המקום שהכי נעים לי להיות בו עם המכחול. הציור שהכי נעים לי לצייר זה תמיד כשאני נמצאת ביער. יש לי מאות ציורי יערות. זה כמו שמיכת פלאים של יערות. גם בטבע זה המקום שלי. זה המקום שבו אני מרגישה הכי בטוחה.
- יער זה לא מקום מסתורי, אפילו מפחיד קצת?
בעיני לא, בעיקר כשיש אור בקצה.
- ותמיד יש?
תמיד קיימת האפשרות להביא את החיים שלך להנאה צרופה ולמלא את ההבטחה שנתת לעצמך כשהיית ילד קטן, ההבטחה שאתה תהיה מאושר בחייך. וכמובן שבהמשך תנסה לגרום אושר גם לאחרים למרות שמסתבר שההסכמה והנאמנות להבטחה הזו היא משהו לגמרי אישי והיא בעיקר שאלה של פתיחות. יש סיפור על גנב וצדיק שפוגשים את המורה המושלם בדרך. המורה המושלם מציע לשניהם את סוד החיים. הצדיק שמרגיש שתמיד עשה את כל הטוב והישר בעיני אלוהים אומר 'לא תודה, אני לא צריך, אני מקורב לאלוהים', והוא הולך הלאה ודן את עצמו לגיהינום. והגנב שואל "זה עולה משהו?" והמורה אומר 'לא זה בחינם', ואז הוא אומר לו 'תביא', והוא דן את עצמו לגן עדן".
- ואת מצאת את המורה המושלם?
"כן. פרם ראוואט שאז עוד נקרא גורו מהרג'י. כבר לפני שלושים שנה".
- איך הגעת אליו?
"חברים סיפרו לי, והאמת בהתחלה זה לא מצא חן בעיני, אפילו התרגזתי שמישהו אומר לי שהוא מאושר בגלל מורה. שר המחשבות תיכף נכנס ונתן לי את כל התירוצים למה זה לא מוצא חן בעיני. ואז אחרי כמה זמן הואלתי ללכת להרצאה שלו בווידיאו, אז זה היה בתל השומר, ואני עם כל ההתנגדויות שלי הולכת, רואה אותו בווידיאו מדבר וזהו. זה קרה".
- אהבה ממבט ראשון?
בהחלט, וכמו בכל אהבה גדולה זה לא דבר של שלבים. אתה נוגע בו ואתה יודע לאן הגעת, ואתה מיד יותר חזק ומאושר. אם אתה מְתַרגֶל, אם אתה מסכים לנסות אם אתה נאמן לעצמך, זה הולך ונעשה יותר טוב. זה כלי מופלא ואתה צריך להילחם עם עצמך בשביל לדהור עליו. אתה מתנגד ורוטן בזמן שהסוס האציל הזה מציע לך את דהרת חייך".
- אז בסיפור את הצדיק או הגנב?
"הצדיקות עושה אותך פנאטי ומלא מדי בעצמך בשביל להקשיב. עם 'פָלָפֶלים' של מוסריות על הכתף אתה לא יכול להיות תלמיד. להיות תלמיד זה המצב הכי אופטימלי לבנאדם, בעוד שכולנו מנסים להיות מורים במעגלים הקטנים שלנו. והמצב הכי ריאליסטי שאפשר להגיע אליו זה להיות אסיר תודה. על החיים. על המתנה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פרם ראוואט. אהבה ממבט ראשון
|
|
|
|
|
|
|
יותר קל להיות חגיגי ומופלא מאשר להתלונן
|
|
|
|
|
|
|
- החיים נראים לפעמים כמו עונש לא כמו מתנה
"החיים מחולקים לשני חלקים מאוד ברורים. החיים החיצוניים והעולם השלם שבפנים, ואני לא מתכוונת לממלכת המיינד או השכל אלא לממלכת הלב שהיא מעבר למחשבות. בחלק החיצוני יכולים להתחולל כל מיני מאורעות שאם אתה לא תלוי בהם אתה נהנה ולומד מהם לחליפין. אם האושר והביטחון הוא משהו שאתה מוצא בממלכת הלב אתה מגלה שהחיים הם מתנה מופלאה שבני האדם מחרבשים אותה בלא הרף".
- ומאיפה הכוח להתמודד עם מה שקורה בחוץ?
"במקרה שלי הכוח בא מהידע שקיבלתי מהמורה שלי ופירושו תרגול יומיומי של מדיטציה שמכניסה אותך פנימה למקום מדהים שמחכה לכולנו. כשאני מְתַרגֶלֶת היום שלי פורח. אני קמה כמו ילד מלא סקרנות וחשק, ובמשך היום אפילו יכול לקרות שיהיו לי דמעות תודה בעיניים או שארקוד עם עצמי במטבח. אם אני לא מתרגלת אחרי יומיים שַר המחשבות דואג מהר מאד שהמונולוג על ארבעת ערוציו יהדהד בין חרדות לתכנוני המחר למיניהם, דבר שמיידית גורם לאיבוד היום עצמו. יותר קל להיות חגיגי ומופלא מאשר להתלונן".
- ולא משנה מה קורה?
"אפילו הנאצים לא היו עונש מאלוהים אלא באו מאתנו, בני האדם. והבחירה המתמדת שיש לך וההנאה והסיפוק שמתלווים להתנהלות נהדרת לעומת האכזבה והריקנות שמתלווים להתנהגות מיואשת הם סימני דרך ברורים למין האנושי. יש לי ידיד טוב שקיבל גם הוא את הידע מהמורה שלי. הוא היה טיפוס שנוסע עם הג'יפ שלו להרי הכרמל ונשאר ימים שלמים בטבע. הוא נסע לעבוד בניו יורק ושם ביום שישי אחד אחר הצהרים הוא נזכר ששכח להביא את התוכניות מהבניין שהיה בשלבי הקמה. הבניין היה ריק והוא נפל לתוך פּיר מעלית לא גמור ושכב על גבו השבור עד יום שני בבוקר כשהגיעו הפועלים. כל מה שהיה לעשות בחושך, עם ידיעה שהוא לא יכול להניע איבר היה לתרגל את המדיטציה. זה היה הדבר היחידי שהיה לו איתו. כשהגיעו הפועלים הוא קרא להם, כיוון אותם ועזר בחילוץ של עצמו. כשהוציאו אותו משם הוא זרח. כולם נדהמו איך הוא החזיק מעמד והוא היה כל כך צלול ונראה מאושר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תקרית הטרפנטין
|
|
|
|
|
|
|
דפנה ערוד עצמה טעמה, ולא פעם, את הטעמים הקשים יותר של הקיום. לפני שנים מספר הוזמן ממנה ציור ענק בגודל של 4X10 מטרים, ציור (של יער כמובן) שנחתך לאלף חתיכות שכל אחת נמכרה ב-1,500 דולר. הכסף נתרם על ידה לבית השאנטי להקמת קרן נצח עבור ילדים חסרי בית.
הציור נכנס לספר השיאים של גינס, הוצג בארץ במרכז גולדה לאומנויות, בבנין עזריאלי, בעיריית תל-אביב ובבניין האו"ם בניו יורק, אבל גם הוביל את דפנה להתמודדות גופנית לא קלה. "הייתי צריכה", היא נזכרת, "לסיים תוך שלושה חודשים. מנהל העבודה הביא בניגוד לבקשתי טרפנטין מינרלי במקום טרפנטין עץ שגרם לי להרעלת צבע שהתבטאה בדלקת כימית וקרישי דם. הייתי בבית חולים חודש ועוד חודש בהחלמה. הרגשתי שאני על סף המוות, על סף חנק. לשמחתי הרבה זה לא נגמר שם. במשך שנה לא יכולתי לעבוד בצבעי שמן ובניגוד להוראות אחרי שנה חזרתי אליהם. אבל גם השנה הזאת היתה בסופו של דבר מתנה כי נכנסתי לציור מחשב ופענחתי אותו בעצמי על בוריו והיום יש לי האפשרות להשתמש בשני המדיומים שמעשירים זה את זה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ז'ק קתמור ואן טוכמאייר
|
|
|
|
|
|
|
העין השלישית
|
|
|
|
|
|
|
בשלהי שנות השישים היתה דפנה ערוד חלק מקבוצת האוונגארד הראשונה בארץ שעשתה מה שעשו מאות קבוצות דומות בין לונדון וסן פרנסיסקו, קבוצת העין השלישית שהקים במאי הקולנוע המנוח ז'אק קטמור, ובין חבריה היו מי שהפך שנים אחרי כן למבקר הרוק של עיתון "העיר" מיכאל רורברגר, הצייר מישל אופטובסקי, ואמנון סלומון, לימים מבכירי צלמי הקולנוע בארץ. קבוצת העין השלישית היתה מסימני ההיכר המובהקים של תל אביב הכבר-לא-כל-כך-קטנה, והחנות שהקימה ליד כיכר דיזנגוף היתה המקום הראשון שבו יכולת לרכוש כל מיני דברים מוזרים כמו קטורת, ספרים איזוטריים, פוסטרים ועוד. במילים אחרות, זו היתה חנות הניו אייג' הראשונה בארץ.
"היתה הרגשת אופטימיות עצומה והאמנו שהעולם עומד להשתנות ממש מהר. העין השלישית היתה מדורת שבט. היתה הרגשת שבטיות בין כל ההיפים בכל העולם, ובכל מקום שהגעת אליו יכולת למצוא מקום לישון, לאכול, לעשן, לאהוב, לעשות מוזיקה. איש לא שאל אותך במה אתה עובד, אבל חילקת את כל מה שיכולת כדי לעזור באופן חופשי. אחרי כמה שנים יפות של פעילות, אחרי מלחמת יום כיפור, הרבה מהחבורה עזבו את הארץ ואיש איש פנה לדרכו".
- זה היה קשור לאכזבה שאחרי המלחמה?
"בהחלט גם בגלל האכזבה. גילינו שלטון מיליטריסטי ואת הכיבוש. העזיבה היתה גם הצהרה.
- מה הדבר הכי מוזר שעשית כדי להתפרנס?
"עוד לפני העין השלישית נדדתי בכל ארצות הברית. הייתי דוגמנית בניו יורק, אבל רק שנתיים. אחרי זה תפרתי בגדי ים ומכרתי אותם בחופים, ושרתי ערב אחד בשבוע שירים כבקשתך שהייתי ממציאה באותו רגע וקראו לי סנשיין".
- את אם לשני אנשים צעירים, את רואה בעולם התרבותי שלהם משהו שדומה או זהה לתקופת ההיא?
"יש שתי מגמות בו זמניות. אנשי הניו אייג', ההילרים למיניהם, שהם בהחלט אנשים שהכוונות שלהם טובות, ויש הרגשה שאנחנו מתכוננים לעידן חדש שבו אנשים יחמלו זה על זה. מצד שני יש הרגשה שאתה חי בסדום ועמורה וזה מתבטא בסוג הבילויים, בתקשורת ובטלוויזיה. ולצד כל זה אתה פוגש המון אנשים צעירים שנולדו כבר עם כל הדברים שאנחנו נלחמנו בשביל להבין, כמו למשל אנשים צעירים שיודעים שהם לא רכוש, שקנאה זה רגש נפסד, שאגו זה לא דבר להתהדר בו. יש תודעה אנושית שהולכת ומפתחת ומבינה כל הזמן יותר. זהו ללא ספק הקאָליוגה - העידן במיתולוגיה ההינדית שבו אפילו בתוך המשפחות יכול להיות קשה, מצב שבו המשחק מעוור את המשחקים בו. אבל בתקופה הזאת גם אפשר למצוא את הידע. בין כל נביאי השקר שעושים הון על התקווה התמימה של אנשים קיימת גם האפשרות המדהימה הזו - ארבע הטכניקות של הידע שניתנות בחינם על ידי פרם ראוואט.
- כתבתי עליו לפני שבועיים ותשעים ותשעה אחוזים מהתגובות היו מאוד חיוביות, אבל היו אדם או שניים שקראו לו נצלן, בעל מטוס פרטי ודיברו על קשרים מפוקפקים שלו בעולם השלישי. זה נראה לך?
"נצלן? שלושים שנה אני איתו ולא נתבקשתי לשלם אפילו פרוטה. אבל זה לא העיקר: העיקר הוא שמרוב שיפוטיות וציניות אנשים מפספסים דבר לחלוטין מופלא: את הדבר שמהרג'י מגלה לך יש לך כבר בתוכך, ולאחר שאתה מקבל, אם אתה רוצה, בחינם, את ארבע הדלתות פנימה, תגלה לבדך מהו הדבר. אז, ורק אז, אתה יכול לדעת באמת מי ומה הוא מהרג'י. העובדה שיש לו מטוס פרטי (שאותו הוא מטיס סביב העולם כבר כשלושים שנה במאמץ עצום להביא את הידע לכל רחבי תבל)
לא מפריעה לי, להפך, אני מלאת הערכה שמישהו כל כך מסור ומשתדל ולא שופט אם מגיע לך או לא. עצם ההסכמה שלך לנסות, מספיקה לו. בחיי, קורה פה נס, ואנשים לא רואים. אני כבר שלושים שנה לומדת ממהרג'י - הוא שינה את חיי וזה הולך ונעשה יותר נפלא, וכל הזמן הזה אני רואה מה הוא עושה - הוא נותן את הנשמה - הכי חרוץ ומתמיד בעולם, שום תענוגות שווא, שום שחיתויות, שום פוזה, הוא הראשון שיגיד שהוא בן אדם כמוך וכמוני, ותמיד בניקיון, בהומור, בצניעות, במלא אהבה וחוכמה. שלושים שנה לא שמעתי על דבר מפוקפק אחד. מה, לא יכול להיות שיש אחד כזה, שבא לעזור, לא נשמע? לא ננסה?".
- היית מגדירה את עצמך כאדם דתי?
"לא, מכיוון שהדת זה דבר מקובע. זה מזעזע לאן המקובעות הזו יכולה להוביל, ולא חשוב באיזו דת מדובר. הדת איבדה את הע', היא כבר לא דעת.
התערוכה "ביער ביער" תיפתח ביום חמישי 2.9, בגלריה סוהו בדיזנגוף סנטר בתל אביב.
למי שיפספס את התערוכה, היא ניתנת לצפייה באתר
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
