 |
/images/archive/gallery/165/154.jpg בודהה.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| אל שערי הנירוונה אולי כבר לא נגיע בגלגול הזה, אבל אולי כן נצליח לקצר את הדרך לשם. בכל מקרה, תודעת בודהיצ'יטה לא יזיק לאף אחד לטפח |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שלוח
7/9/2004 9:54 |
|
|
|
|
|
|
|
בוקר. הכביש גדוש במכוניות. בתוך אחת מהן יושב לו אדם הממהר לפגישה חשובה בעיר הגדולה. הוא נחפז לצאת מביתו בבוקר ושלא כדרכו הפעם הוא לא קנה כוס קפה לדרך, כי בארנקו נותרו 15 שקלים בלבד והוא זקוק להם כדי לשלם עבור כניסה לחניון. אם יחפש חניה במקום אחר, ללא ספק יאחר לפגישה חשובה מאוד בעיר הגדולה והפקוקה.
ברמזור הכניסה לעיר ניגש אל הרכב של האיש הממהר נער צנום והושיט בביישנות כף יד רועדת. חלון המכונית נותר סגור. יש לאיש 15 שקלים בלבד. אם ייתן נדבה לנער ייאלץ לחפש חניה וללא ספק יאחר לפגישה החשובה. האיש ליכסן מבט אל הנער, משך בכתפיו ועל פניו הסתמנה הבעה קרובה להתנצלות. כשהאור הירוק הופיע ברמזור האיש נסע משם.
האיש
במכונית לא היה רשע, אבל טובתו קדמה בעיניו לטובתו של הנער הרעב. תודעתו אינה תודעת בודהיצ'יטה. בודהיצ'יטה היא תודעה מוארת. ברמה היחסית פירושה לשאוף להארה (להיות בודהה) לטובת כל היצורים החיים, תוך תרגול אהבה, חמלה והשגת שש השלמויות הנעלות: נדיבות, משמעת, סבלנות, שקדנות, ריכוז וחוכמה. ברמה המוחלטת פירוש הבודהיצ'יטה הוא התובנה של חוסר השניות בין אני לבין לא-אני. מי שתודעתו מוארת לא יעדיף את טובתו על טובת רעהו. מי שבורך בתודעת בודהיצ'יטה ירוקן בספונטניות שמחה את כל תכולת ארנקו אל כף ידו המושטת של נער רעב ללא היסוס וללא חרטה, גם אם הפגישה הגדולה בעיר החשובה לא תצא אל הפועל כתוצאה מכך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
איך הופכים הרפתקן צעיר ועיקש לבודהה
|
|
|
 |
|
|
|
האדון שקיאמוני עברי אינספור גלגולים וחי אינסוף מחזורי חיים עד שנולד כאותו אדם שנעור תחת עץ התאנה בבודגאיה והיה לבודהה. אחד הסיפורים על חייו הקודמים של בודהה מתאר כיצד בודהיצ'יטה הפכה הרפתקן צעיר ועיקש לבודהה.
המעשה נפתח ברוע מזלו של רב החובל ולבהא שהיה איש עתיר נכסים, אך כל בניו טבעו בים. כשנולד לו בן נוסף החליט שיקרא לו "באת". באת, בן הזקונים של רב החובל הוא אחד מגלגוליו הקודמים של בודהה. ולבהא קיוה שבאת, בזכות שמו, יינצל מהגורל האכזר של אחיו.
יום אחד יצא האב אל הים בחיפוש אחר אבנים טובות, אך ספינתו טבעה והוא לא שב עוד. באת, כלומר בודהה העתידי, נותר אחרון לאמו. כשבגר שאל את האם לאיזו קאסטה השתייך אביו ובמה עסק. האם, שחששה לומר לבנה את האמת שמא גם הוא יאבד לה, אמרה לבאת שאביו השתייך לקאסטת סוחרי התבואות. באת הפך לסוחר תבואות, דאג לאמו וכלכל אותה בארבעת המטבעות שהרוויח בכל יום. אולם לא עבר זמן רב עד שסוחרי התבואות סיפרו לבאת שהוא אינו שייך כלל לקאסטה שלהם ואין זה מן הראוי שימשיך לעסוק במסחרם. באת נאלץ לעזוב את העיסוק שמצא לו.
הגבר הצעיר שב לאמו שהפעם סיפרה לו שאביו ולבהא היה מוכר בשמים. עד מהרה בודהה, כלומר באת, החל למכור בשמים ועד מהרה שב לפרנס את אמו בשמונה המטבעות שהרוויח בכל יום, אך גם הפעם נאלץ לעזוב.
בפעם השלישית סיפרה האם לבנה שאביו נהג למכור בדים. באת הפך מיד לסוחר בדים והביא לאמו 16 מטבעות שהרוויח בכל יום, אך גם הפעם סוחרי הבדים אילצו אותו לנטוש את העסק.
אחרי שאמו של בודהה אמרה לו שהוא שייך לקאסטת סוחרי התכשיטים והוא כבר הרוויח במקצועו החדש 32 מטבעות בכל יום, גילו לו סוחרי התכשיטים האחרים שהוא בעצם שייך לקאסטה של אלה היוצאים אל הים להביא בעצמם את האבנים הטובות וזה העיסוק לו נועד מיום הולדתו.
כאשר שב הביתה באותו היום אמר באת לאמו "אני שייך לקאסטה של מחפשי התכשיטים, אצא להפליג לרוחבו של האוקיאנוס הגדול ואעסוק במלאכה שנועדה לי!". "זה נכון שאתה צייד תכשיטים", ענתה האם, "אך אביך וכל האחים שלך נספו במסעות החיפוש שלהם. אם תלך תמות גם אתה. אנא, אל תלך. הישאר בבית וסחור כאן".
אבל באת לא יכול היה לציית לה והתכונן למסע הימי. כאשר עמד לצאת, אמו, שלא יכלה להיפרד ממנו, אחזה בשולי בגדיו ובכתה. הבחור שעוד לא היה בודהה זעם וקרא "הדמעות שלך יביאו לי מזל רע במסע בים!", בעט בראשה ויצא לדרכו.
במהלך השיט עלתה הספינה על שרטון ורוב האנשים שהיו בה טבעו. בודהה, שאחז באחד השברים, נסחף לחופו של אי. הוא הגיע לעיר בשם "שמחה" ושם, בבית יפה עשוי מתכות יקרות ואבנים טובות, ארבע אלילות ערכו עבורו מושב של כרי משי והאכילו אותו במזונות משובחים. כאשר עמד לעזוב הן הזהירו אותו: "אל תיסע דרומה. ביש מזל גדול יקרה על דרכך אם תעשה זאת!" אבל ההרפתקן הצעיר לא הקשיב ויצא שוב אל הדרך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקארמה שלי הביאה אותי
|
|
|
|
|
|
|
הוא הגיע אל עיר ששמה "אושר", יפה אף יותר מקודמתה. 8 נשים יפהפיות עמדו לשרתו. גם הן הזהירו אותו מהמזל הרע המאיים עליו אם יפנה דרומה, אך הוא התעלם והמשיך הלאה.
בעיר ששמה "שכרון", מושלמת אפילו יותר מהשתיים שלפניה, קידמו את פניו 16 אלילות נפלאות שעמדו לשרתו וגם הן שבו והזהירו. אך גם הפעם נותר בודהה בשלו.
הוא המשיך במסעו אל עבר מבצר לבן שצריחו כמעט ונגע בשמים. שמו של המבצר היה "טירתו של גורו ברהאמה" ובו 32 אלילות יפהפיות שהזמינו אותו להיכנס. הן התקינו עבורו מצע של כרי משי, האכילו אותו במיטב המזונות והתחננו שיישאר.
אבל באת, כהרגלו, רצה לעזוב. כאשר יצא שוב לדרכו אמרו לו היפהפיות: "באשר תלך, הימנע מהדרום! ביש המזל ימצא אותך!" אך הוא חש דחף לצאת אל הדרום ואל הדרום יצא.
לא עבר זמן רב ולעיניו של באת נגלה מבצר ברזל שמגדליו מגרדים את הרקיעים. בשער עמד שומר לבוש שחורים שעיניו אדומות ובידו מוט ברזל. באת שאל את האיש מה יש בתוך המבנה, אך לא קיבל תשובה. הוא התקרב וראה אנשים רבים הדומים לשומר הכניסה השחור. צמרמורת של פחד שטפה את גופו ושיערו סמר. "הסכנה! זו בוודאי הסכנה שממנה הוזהרתי!", הוא אמר לעצמו ונכנס פנימה, שם הוא ראה אסיר שמוחו מתערבל על ידי גלגל מתכת המותקן בתוך ראשו.
"מה עשית שכך מגיע לך?", שאל בודהה. "בעטתי בראשה של אימי וזאת היא תוצאתו המלאה של המעשה", ענה האסיר. "אבל מה איתך? מדוע ויתרת על האושר שהוצע לך בטירתו של גורו ברהאמה? מדוע באת לכאן לחפש אחר הסבל?".
"אני חושב שהקארמה שלי הביאה אותי לכאן" השיב לו באת. באותו הרגע יצא קול מהשמים שקרא: "שחררו את כל האסורים, איסרו את כל החופשיים". מיד החל גלגל של מתכת להסתובב בתוך גולגלתו של בודהא, מוחו נמעך לעיסה והוא חש כאב וסבל שאינם ניתנים לתיאור. הכאב עורר בו תחושה עזה של חמלה כלפי כל מי ששרוי במצב דומה לשלו. והוא החל חושב לעצמו: "בממלכת הסמסרה ישנם ברואים נוספים הסובלים כמוני מפני שבעטו בראשים של אמותיהן. מי ייתן שכל כאבם יתממש בי ואני לבדי אשא בכל הסבל עבורם. הלוואי שאיש מהם לא יחווה שוב את הסבל באף אחת מהלידות מחדש המצפות להם".
בו ברגע עף גלגל המתכת לאוויר, הכאב חדל ובודהא המריא מעלה כשהוא שרוי במצב של אושר גדול.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גם צלוחית מים לחתולי הסמטה תספיק
|
|
|
|
|
|
|
כמו בסיפורים רבים אחרים ממורשת הבודהיזם הטיבטי, גם כאן החמלה וטוב הלב הן אבן יסוד. אחת הדרכים לתרגול חמלה המוצעות למאמין היא להתבונן בכל היצורים סביב ולדעת שבאחד מרבבות גלגוליהם ובאחד מאינספור מחזורי החיים שלך הם היו הוריך ואתה הילד או הילדה שלהם, או להפך.
החמלה היא חלק מהטבע של כל היצורים החיים. אפילו חיות הטרף ה"אכזריות" ביותר סועדות ומטפלות בצאצאיהן. החמלה הזאת יכולה להתפתח לחמלה שמקיפה ונוגעת לא רק במי שקרוב אליך.
כאשר החמלה אינה מותנית בהיקשרות, ציפייה לתמורה, או אפילו קבלת תודה, הרי שמדובר בבודהיצ'יטה, התודעה המוארת. בבודהיזם הטיבטי ממשילים את בעל התודעה המוארת לרועה שמגיע אל הבית רק אחרי שדאג שכל העדר שלו יגיע לפניו.
אם תודעתך מוארת לא תסתפק באי פגיעה ותעשה כל שתוכל כדי לגרום לכל יצור חי אושר, אך ללא היקשרות וללא ציפייה לתמורה או לתודה. ויתור על ריסוס להדברת נמלים, צלוחית מים לחתולי הסמטה, חמישה שקלים לקבצן בצומת.
קישורים נוספים:
הסיפור על "באת" תורגם ועובד מהספר Words Of My Perfect Teacher"" מאת קונטרול רינפוצ'ה
לקריאה נוספת
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
